פסוק ח:ויבא עמלק סמך פרשה זו למקרא זה כו. אין דרך רש"י להביא מדרש הסמיכות אלא במקום שלא נכתבו על הסדר, פירש בג"א דקשה כאן למה לא אמר ויצא עמלק כמו ויצא אדום ויצא סיחון אלא ויבא כענין ובא הכלב ונשכו במשל של רש"י. ולי נראה דקשה לרש"י למה אמר וילחם עם ישראל ברפידים והלא כבר נשתנה שם זה דכתיב ויקרא שם המקום מסה, או לפחות לא היה לו להזכיר כלל כאן המקום, ע"כ פירש דדרשינן סמיכות, והכוונה שמשה קרא שם המקום מסה לפי שהיו ישראל מספקים אם יש ה' בקרבם, ובא הכלב עמלק וילחם עמהם וראו שיש ה' בקרבם תמיד ע"כ חזר שם המקום רפידים כבראשונה ובטל שם מסה ובטל הספק שלהם, וזה דבר נכון מאוד:
פסוק ט:וצא הלחם, צא מן הענן והלחם בו. צריך ביאור למה הוצרך לדבר זה ולא כפשוטו תו למה פירש תחילה על צא והלחם ועל מחר ואחר כך פירש על אנשים שיודעים לבטל כשפים ואנשים נזכר תחלה בפסוק וגם מה תיקן במה שכתב מחר בשעת מלחמה, מי לא ידע דבשעת מלחמה מיירי ונראה לתרץ כל זה אחר שנקדים דברים אלו, האחת מה שמצינו בביטול כשפים אם להנצל מכישוף שלא יזיקוהו צריך זכיות לזה., וכמו שמצינו בפ"ק דחולין (דף ז) דר' חנינא דנפיש זכותיה וניצול מכישוף, אבל אם ירצה לנצח את המכשף צריך שיהיה אדם שיודע לבשל כישוף, ונח סגי בזכיות אלא שיוכל לעשות מעשה כשפים שעל ידיהם יתבטל מעשה כשפים שעושה המכשף כדמצינו בסנהדרין שהיו צריכים לדעת מעשה כישוף מטעם זה וכן מצינו בפ' כל הבשר (דף קה) במטרוניתא דעבדה כישוף שלא תלך הספינה ועשו חכמים כישוף כנגדה לבטל כישוף שלה. עוד נקדים מה שמצינו אחאב שהנביא אמר שרוחו של נבות אמר אני אפתנו אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו אמר לו הקב"ה צא וגם תוכל ואמרינן הטעם שלא יכול להיות אמירת שקר בפמליא של מעלה, אלמא אפילו בדבר שהוא לשם שמים אי אפשר להיות שקר תוך מחיצת הקדושה ועכשיו מתורץ הכל, דעמלק היו מכשפים ויודעים להלחם ביום באיזה שעה כמו שפירש רש"י כאן אחר זה. והוקשה לרש"י לשון ולא שזכר ולא די לומר והלחם בו. אלא ודאי דה"ק שצריך לעשות כישוף לבטל כישוף, הגם שיש היתר בזה מ"מ לא תעשה זה במקום שהענן עליך ואתה במחיצה הקדושה אלא צא מתוך הקדושה ושם תוכל לעשות דבר זה, ועל זה אמר מחר ופירש"י בעת המלחמה אנכי נצב הודיע בזה פירוש של מחר דיש בזה פלוגתא דר"א המודעי ס"ל דמחר דבוק עם אנכי נצב ואיסי בן יהודה אמר ה' כתובים אין להם הכרע וזה אחד מהם מחר דאם יהיה דבוק לצא הלחם או לאנכי נצב. ורש"י כתב כאן כר"א המודעי, וזהו לפי שיטתו שפירש שיצא מן הענן במעשה של ביטול כישוף כמו שזכרנו, וע"כ אמר מחר בעת המלחמה שאז עושין כשפים ואז אנכי נצב ומתפלל וזכות התפלה תגן עליכם. ועל זה קשה דא"כ למה צוה לבחור אנשים, דהא זכותו של משה סגי לזה. על זה מביא רש"י אנשים שיודעים לבטל כשפים, שלא סגי בזכות לחוד אלא להגן שלא יוכל להזיק לצדיק. אבל לגבור עליו ולהרגו צריך שיוכלו לבטל כישוף שלו ע"י מעשה כישוף כנגדו. וזהו שמביא רש"י גבורים כו' שיודעים נבטל כשפים. וביש ספרים כתוב כאן ברש"י גבורים ויראי חטא שתהא זכותן מסייעתן ד"א שיודעים לבטל כשפים. ונראה שאין נוסחא זו עיקר, ובאמת אפילו לפי נוסחא זו שפיר הוא דהא בעינן ב' דברים בזה כמו שזכרנו:.
פסוק יב:וידי משה כבדים כו', בשביל שנתעצל במצוה כו'. וקשה הא איתא בגמרא ב"ב (דף קכ"ג:) דאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף שנאמר ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ובשביל זה אמר משה ליהושע להלחם בעמלק כי עמלק הוא זרעו של עשו, וא"כ מה עצלות היה למשה במצוה זו. ונראה דמה שנתן ליהושע שיבחר הוא אנשים והיה ראוי שהוא בעצמו היה לו לבחור אנשים, ע"ז אמר שנתעצל משה בזה. ויש ראיה לזה מן המדרש שאמר אילולא שאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים לא היה מצטער כ"כ:
פסוק יג:ויחלש יהושע כו', ולא השאיר אלא חלשים. ברא"ם העתיק לשון רש"י ולא השמיד אלא חלשים, וכתב שכן הוא בתנחומא, ופירוש ויחלוש השמיד החלשים שבהם. ואין לזה טעם או ריח דלמה ישאיר הגבורים, וא"ל שזהו שכתב רש"י שנעשה ע"פ הדבור של שכינה דהא כתב ולא הרג את כולם ש"מ שמשום הכי אמר שהיה על פי הדבור, ונ"ל דיש ט"ס בתנחומא שכתב השמיד את החלשים, וצ"ל השאיר כמ"ש ברש"י:
פסוק יד:כי מחה אמחה כו', לכך אני מזהירך. פירוש שלא תימא דאין אני מכוין אלא להנאתך שתראה נקמה וממילא היית אומר לא ניחא לי בהאי מלתא, אלא אני מזהירך ועושה צווי על זה כי אני חפץ בזה:
פסוק טז:כי יד על כס יה כו', שאין שמו שלם, חלילה לומר שיש חסרון למעלה אלא שהקב"ה ממעט להראות כבודו בכסא שלם ובשמו שלם עד כי יבא בן דוד במהרה בימינו אמן סלה: