מלחמת עמלק – ויהי ידיו אמונה

החכמה הא-להית המחנכת ייעדה לצורך לימוד השיעור הבא את מלחמת עמלק, שבט פראי ששורשו בבית עשו ומקום מושבו לא קבוע, שצץ לפתע והתנפל על ישראל באכזריות וללא כל סיבה כאשר הוא פוגע בחלשים ובאומללים שבהם: "וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כׇּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ"(דברים כה יח).

מתוך הבנה כי מלחמה זו היא מלחמה רוחנית לא פחות ממה שהיא מלחמה ארצית, ציווה מֹשֶׁ֤ה את יְהוֹשֻׁ֙עַ֙, תלמידו הנבחר, לבחור חיילים יראי א-להים וגיבורים על מנת להכריע את המערכה (ט). בשעת המלחמה עצמה עלה משה עם אַהֲרֹ֣ן וְח֔וּר וגדולי ישראל אל רֹ֥אשׁ הַגִּבְעָֽה (י), ושם עמד לעיני כל ישראל כשידיו פרוסות השמימה בתפילה. ככלי עזר למלחמה הרוחנית לקח משה בידיו את המטה, שנקרא הפעם בשם "מַטֵּה הָאֱ-לֹהִים"(י). ייתכן ועניין המטה מעיד אל אפשרות ההטיה מקצה אל קצה, ומצביע על כוחה של הבחירה האנושית שמקום פעולתה אמנם בעולם התחתון, אולם יש בה כדי להשפיע על הנטייה העליונה לטוב או למוטב.

כַּאֲשֶׁ֨ר הרים מֹשֶׁ֛ה את ידיו גָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וכאשר הניח את ידיו גָבַ֥ר עֲמָלֵֽק (יא), ויהי הדבר לפלא. כל ישראל, הנתונים בסכנת המלחמה המאיימת עליהם בארץ, הרימו את עיניהם וציפו לחסדי שמים. כך נודע להם כי בחיי עם קודש הופכות גם הידיים לאמונה היורדת משמים ופועלת בארץ – "וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה"(יב).

מלחמת עמלק, שגילתה את החולשה הזמנית באמונת ישראל, גרמה לחיזוקם של כל השונאים בעולם, שמצאו את מקום התורפה שבו יכלו להכותנו חס וחלילה. מאותו יום והלאה משמשת לנו מלחמה זו כמזכרת לצורך החיוני להתחזק באמונה לא רק מפני שאכן ראוי להאמין בבורא העולם, אלא גם מפני שקיומנו עלי אדמות תלוי בה.

משמעותה של מלחמה זו חורגת הרבה משעתה. אין היא מלחמה פרטית הנטושה בין שני עמים אלא מלחמה כללית וחובקת עולם הנטושה בין הטוב והרע, ולא נתאנה עמלק לישראל אלא מפני שידע שהם מייצגי ההופעה האלוקית בעולם והם אלו המתעתדים להביא אותה אל חיי המעשה. על כן "מִלְחָמָ֥ה לַי-הוָ֖ה בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר׃"(יז), צערם וחסרונם של ישראל הוא צערה של השכינה וחסרונה.

כך דרשו חז"ל:

"כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ"(שמות יז טז) - כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם, לא השם שלם ולא הכסא שלם; אבד זרעו של עמלק מן העולם, השם שלם והכסא שלם.
(תנחומא כי תצא יא)

עמלק מעכב את בחינת המלכות הא-להית (הכיסא), ואת בחינת ההכרה הא-להית (השם). אולם דווקא עומק החיסרון והצער הנגרם בעטיו מעידים על ניצחונם המובטח של ישראל, שכן אין להעלות על הדעת מציאות קבועה של חיסרון בשם שמים או במלכות הא-להית חס ושלום.

אחרי חינוך אמוני זה, שמצד אחד קבע בנו את קשר האמונה ומצד שני גילה את רשעת האומות, נותרנו זקוקים ללימוד אחד הנצרך כהקדמה לקבלת התורה, והוא: הידיעה כי גם בגויים ישנם טובים וישרים, יראי אלוקים וסרים מרע. ללא הכרה זו לא נוכל למלא את הייעוד הנמשך אלינו ממתן תורה, לרומם את העולם כולו אל מלכות ה'. צורך זה בא על סיפוקו עם פגישתנו את יתרו, נדיב העמים וחסיד אומות העולם בפרק הבא.