תנ"ך על הפרק - שמות יז - "מלחמה לד' בעמלק מִדֹר דֹר" / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמות יז

67 / 929
היום

הפרק

מַסָּה וּמְרִיבָה, מלחמת עמלק

וַ֠יִּסְעוּ כָּל־עֲדַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל מִמִּדְבַּר־סִ֛ין לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל־פִּ֣י יְהוָ֑ה וַֽיַּחֲנוּ֙ בִּרְפִידִ֔ים וְאֵ֥ין מַ֖יִם לִשְׁתֹּ֥ת הָעָֽם׃וַיָּ֤רֶב הָעָם֙ עִם־מֹשֶׁ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ תְּנוּ־לָ֥נוּ מַ֖יִם וְנִשְׁתֶּ֑ה וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה מַה־תְּרִיבוּן֙ עִמָּדִ֔י מַה־תְּנַסּ֖וּן אֶת־יְהוָֽה׃וַיִּצְמָ֨א שָׁ֤ם הָעָם֙ לַמַּ֔יִם וַיָּ֥לֶן הָעָ֖ם עַל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר לָ֤מָּה זֶּה֙ הֶעֱלִיתָ֣נוּ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָמִ֥ית אֹתִ֛י וְאֶת־בָּנַ֥י וְאֶת־מִקְנַ֖י בַּצָּמָֽא׃וַיִּצְעַ֤ק מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהוָ֣ה לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה ע֥וֹד מְעַ֖ט וּסְקָלֻֽנִי׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲבֹר֙ לִפְנֵ֣י הָעָ֔ם וְקַ֥ח אִתְּךָ֖ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַטְּךָ֗ אֲשֶׁ֨ר הִכִּ֤יתָ בּוֹ֙ אֶת־הַיְאֹ֔ר קַ֥ח בְּיָדְךָ֖ וְהָלָֽכְתָּ׃הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם ׀ עַֽל־הַצּוּר֮ בְּחֹרֵב֒ וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר וְיָצְא֥וּ מִמֶּ֛נּוּ מַ֖יִם וְשָׁתָ֣ה הָעָ֑ם וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הַמָּק֔וֹם מַסָּ֖ה וּמְרִיבָ֑ה עַל־רִ֣יב ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְעַ֨ל נַסֹּתָ֤ם אֶת־יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הֲיֵ֧שׁ יְהוָ֛ה בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם־אָֽיִן׃וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם׃וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי׃וַיַּ֣עַשׂ יְהוֹשֻׁ֗עַ כַּאֲשֶׁ֤ר אָֽמַר־לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּעֲמָלֵ֑ק וּמֹשֶׁה֙ אַהֲרֹ֣ן וְח֔וּר עָל֖וּ רֹ֥אשׁ הַגִּבְעָֽה׃וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים מֹשֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק׃וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ׃וַיַּחֲלֹ֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־עֲמָלֵ֥ק וְאֶת־עַמּ֖וֹ לְפִי־חָֽרֶב׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם׃וַיִּ֥בֶן מֹשֶׁ֖ה מִזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יְהוָ֥ה ׀ נִסִּֽי׃וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַיהוָ֖ה בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

"מלחמה לד' בעמלק מִדֹר דֹר"

הקדמה

נאמר בסוף פרשתנו (פרק י"ז):

טו. ויבן משה מזבח ויקרא שמו: ד' נסי.
טז. ויאמר: כי יד על כס י-ה, מלחמה לד' בעמלק מִדֹר דֹר.

במכילתא נאמרו מספר דרשות על פסוקים אלו, ומאמר זה יעסוק בדרשה אחת בלבד.

כך נאמר באותה דרשה במכילתא:

ר' אליעזר אומר: נשבע המקום בכסא הכבוד שלו, שאם יבא אחד מכל אומות העולם להתגייר - שיקבלוהו, ולעמלק ולביתו - לא יקבלוהו. שנאמר: 'ויאמר דוד אל הנער המגיד לו: אי מזה אתה? ויאמר: בן איש גר עמלקי אנכי' (שמואל ב א, יג). נזכר דוד באותה שעה מה שנאמר למשה רבנו: אם יבא אחד מכל האומות שבעולם להתגייר שיקבלוהו, ומביתו של עמלק שלא יקבלוהו, מיד: 'ויאמר אליו דוד: דמך על ראשך כי פיך ענה בך' (שם, טז). לכך נאמר: 'מדור דור'.

יש לשאול מספר שאלות על דברי המכילתא:

  1. היכן מצא רבי אליעזר רמז בפסוק שד' נשבע?
  2. היכן מצא רבי אליעזר רמז בפסוק שהשבועה עוסקת באי קבלת גרים?
  3. מה הראיה מהריגת דוד את הגר העמלקי? והרי מפורש שם שדוד הרגו על שהרג את שאול!

א. היכן מצא רבי אליעזר רמז בפסוק שד' נשבע?

על השאלה הראשונה - היכן מצא רבי אליעזר רמז בפסוק שד' נשבע - יש לענות על פי מה שכתב רש"י:

כי יד על כס י-ה - ידו של הקדוש ברוך הוא הורמה להישבע בכסאו.

כלומר: הביטוי "יד על" מבטא את הרמת היד כדי להישבע, כמו שמצאנו בחומש בראשית (יד, כב): "ויאמר אברם אל מלך סדֹם: הֲרִמֹתי ידי אל ד' א-ל עליון, קֹנֵה שמים וארץ", ופירש רש"י: "הרימותי ידי - לשון שבועה, מרים אני את ידי לא-ל עליון".

וכן נאמר בשירת האזינו (דברים לב, מ): "כי אשא אל שמים ידי, ואמרתי חי אנכי לעֹלם", ופירש רש"י: "כי אשא אל שמים ידי - כי בחרון אפי אשא ידי אל עצמי בשבועה. ואמרתי חי אנכי - לשון שבועה הוא: אני נשבע חי אנכי".

ב. היכן מצא רבי אליעזר רמז בפסוק שהשבועה עוסקת באי קבלת גרים?

את השאלה השניה - היכן מצא רבי אליעזר רמז בפסוק שהשבועה עוסקת באי קבלת גרים - שאל ה"תורה תמימה" (הערה כ):

אינו מבואר בכלל מניין למכילתא להסמיך עיקר דרשה זו על זה הפסוק!

1. הסבר ה"תורה תמימה"

וענה:

ונראה דמדייק שהמלים 'מדֹר דֹר' באו חסרות, בלא ו'... וידוע בכמה מקומות שאות ג' מתחלפת באות ד', כמו 'גור' - 'דור', 'שגר' - 'שדר', 'גלוסקמא' - 'דלוסקמא', ועוד. ובגיטין (נד ע"א) איתא: 'ההוא דהוו קרי ליה: דייר בן דיירתא', ופירש רש"י: 'גר בן גיורת', ובמדרש רבה בפרשת חיי שרה פירשו את הפסוק 'גר ותושב': 'דייר ומארי ביתא', ועוד כהנה... והכוונה שמלחמה לד' בעמלק אפילו בגרים הבאים ממנו, כי לא יחפוץ בם.

אם כן רבי אליעזר מצא רמז בפסוק שהשבועה עוסקת באי קבלת גרים מכך שכתוב: "מדר דר" חסר ו', שכאילו כתוב: "מגר גר".

2. הסבר "מרכבת המשנה"

הסבר אחר כתב "מרכבת המשנה" על המכילתא:

לכך נאמר: 'מדור דור' - דבשאר אומות יש זמן שמקבלים גרים מהם, ויש זמן שאין מקבלים מהם, כמו שלא קיבלו גרים בימי דוד ושלמה. והוסיף איבה בעמלק, שאין מקבלים מהם לעולם, אפילו בדורות הללו. וזהו 'מדור דור' - בין שישראל המה בשפל המעלה, ובין שהם במדרגה למעלה, לעולם אין מקבלים.

כלומר: הפסוק אומר שיש לד' מלחמה בעמלק בכל הדורות, והיא כוללת גם את זה שאין מקבלים מהם גרים. בניגוד לשאר האומות, שברוב הדורות מקבלים מהם גרים, ורק בדורות מסוימים אין מקבלים מהם גרים, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פרק יג הלכה טו):

לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו, שכל החוזר מן העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק.

ג. מה הראיה מהריגת דוד את הגר העמלקי?

והרי מפורש שם שדוד הרגו על שהרג את שאול!

את השאלה השלישית - מה הראיה מהריגת דוד את הגר העמלקי? והרי מפורש שם שדוד הרגו על שהרג את שאול! שאל ה"תורה תמימה" בחריפות:

אני תמה מאד: הלא בפסוק מבואר הסבה שבעבורה הרגו דוד: מפני שהרג את שאול, וכמבואר מפורש מהמשך כל הפסוקים: 'ויאמר אליו דוד: איך לא יראת לשלוח ידך לשחת את משיח ד'' וגו' 'ויאמר אליו דוד: דמך על ראשך, כי פיך ענה בך לאמר: אנכי מֹתַתי את משיח ד''! הרי דלולא זה לא היה הורגו כלל! וצריך עיון גדול ליישב.

כך נאמר שם בספר שמואל ב פרק א:

א. ויהי אחרי מות שאול, ודוד שב מהכות את העמלק, וישב דוד בצקלג ימים שְנַיִם.
ב. ויהי ביום השלישי, והנה איש בא מן המחנה מעם שאול, ובגדיו קְרֻעים, ואדמה על ראשו. ויהי בבֹאו אל דוד ויִפֹּל ארצה, וישתחו.
ג. ויאמר לו דוד: אי מזה תבוא? ויאמר אליו: ממחנה ישראל נמלטתי.
ד. ויאמר אליו דוד: מה היה הדבר? הגד נא לי.
ויאמר: אשר נס העם מן המלחמה, וגם הרבה נפל מן העם וימֻתו, וגם שאול ויהונתן בנו מתו.
ה. ויאמר דוד אל הנער המגיד לו: איך ידעת כי מת שאול ויהונתן בנו?
ו. ויאמר הנער המגיד לו: נִקְרֹא נקריתי בהר הגִלְבֹּעַ, והנה שאול נשען על חניתו, והנה הרכב ובעלי הפרשים הִדְבִּקֻהו.
ז. ויפן אחריו ויראני, ויקרא אלי, וָאֹמַר: הנני.
ח. ויאמר לי: מי אתה? וָאֹמַר אליו: עמלקי אנכי.
ט. ויאמר אלי: עֲמד נא עלי ומֹתְתֵני, כי אחזני השבץ, כי כל עוד נפשי בי.
י. ואעמֹד עליו ואמֹתְתֵהוּ, כי ידעתי כי לא יִחְיֶה אחרי נפלו, ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זְרֹעו, ואביאם אל אדני הנה.
יא. ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם, וגם כל האנשים אשר אתו.
יב. ויספדו ויבכו ויצֻמו עד הערב, על שאול ועל יהונתן בנו, ועל עם ד' ועל בית ישראל, כי נפלו בחרב.
יג. ויאמר דוד אל הנער המגיד לו: אי מזה אתה? ויאמר: בן איש גר עמלקי אנכי.
יד. ויאמר אליו דוד: איך לא יראת לִשְלֹח ידך לְשַחֵת את משיח ד'?
טו. ויקרא דוד לאחד מהנערים, ויאמר: גש פגע בו, ויכהו וימת.
טז. ויאמר אליו דוד: דמך על ראשך, כי פיך ענה בך לאמר: אנכי מֹתַתי את משיח ד'.

ופירש ה"מצודת דוד":

דמך על ראשך - רוצה לומר: עוון מיתתך על עצמך, כי אתה בעצמך העדת בך שאתה הרגתו. ואף אם אין האמת אתך, וכל דבריך המה בחושבך שבזה תמצא חן בעיני על שהיה מעולם לי לאויב, מכל מקום פיך ענה בך, ודמך על ראשך.

1. הסבר ה"תורה תמימה"

כתב על כך ה"תורה תמימה":

ולמרבה הפלא נראה לומר, דהדורש הזה מדייק למה התוכח כל כך דוד עם הנער הזה, וגם התנצל על המיתו אותו מפני שפיו ענה בו, והלא כנודע בדברי ימיו של דוד המלך אשר את מי שראה לנכון להרוג הרג מבלי כל טענה והתנצלות. ולכן נראה, כי באמת ידע דוד שהנער הזה לא הרג את שאול, כאשר באמת כן היה, ששאול הרג את עצמו. והיה מכיר זאת בחכמה מדברי הנער, שהכיר בו שהגיד כזה מפני שקיוה למצוא על ידי זה חן בעיני דוד, או בנבואה, או בידיעה מן הצד, ולכן רצה להרוג את הנער אך ורק מפני שהיה מעמלק. ורק לא רצה לפרש שמפני זה הורגו, אולי מפני שהיה מתעתד אז לעלות למלוכה, ולא רצה להרגיז את האומות כי שונא הוא אותם, לכן למען לא יחשבו כזאת האומות שהורגו בשביל גזע עמלק, טען עמו למראה פנים איך לא ירא לשלוח יד במלך, וכי פיו ענה בו שהרג את שאול, וידעו כולם כי בשביל זה הרגו.

לעניות דעתי דברי ה"תורה תמימה" דחוקים מאד:

וכי דוד חשש מהאומות? וכי דוד לא נלחם בהן?

ועוד: מי יגיד להן מה בדיוק דוד עשה, ומדוע.

ועוד: אם דוד יסביר לעמלקי שצריך להרוג את העמלקים הדבר לא יגרום לשאר האומות להילחם בו, כיון שזה דין שנוהג רק בעמלקים.

ועוד: וכי האומות לא ידעו שישראל מצווים להילחם בעמלק? והרי שאול נלחם בעמלק לפני זמן לא רב!

2. הסבר ה"חומת אנך", "מרכבת המשנה" וה"משך חכמה"

הסבר אחר כתב החיד"א בספרו "חומת אנך" על ספר שמואל (ב א, יג). הוא הביא את דברי המכילתא, ושאל עליהם:

יש לדקדק: מאי שיאטה דזכירה זו שנזכר דוד המלך עליו השלום.

כלומר: מה ענינה של הזכירה להריגת דוד את הגר העמלקי.

וענה:

ושמעתי משם הרב כהר"ר חיים בן שאנגי זלה"ה, בנו של הרב 'דת ודין' ז"ל, שפירש דקיימא לן: 'אין אדם משים עצמו רשע' (יבמות כה ע"ב ועוד), ואינו נהרג אלא בעדים. וזהו דין ישראל, אבל באומות העולם אין צריך עדים, ונהרגין על פיהם. וזה אמר שהוא גר, ואם כן דינו כישראל, שאינו נהרג על פיו. והכא, שאין עדים [שהוא הרג את שאול], רק הוא אמר שהרג לשאול, אם הוא גר מעליא - אינו נהרג על פיו. לזה אמר: באותה שעה נזכר שאין מקבלים גר מעמלק, והרי הוא גוי, ונהרג על פיו. לכך אמר לו: 'פיך ענה בך', והרגו.

כלומר: אם היו מקבלים גרים מעמלק - לא היה דוד הורג אותו על פי הודאתו, כיון שאין הורגים אדם מישראל על פי הודאתו. אבל אם אין מקבלים גרים מעמלק - הרי שהוא נשאר עמלקי, וגוי כן נהרג על פי הודאתו, ולכן דוד הרגו.

כעין זה כתב גם "מרכבת המשנה" על המכילתא, וכן כתב ה"משך חכמה" בסוף פרשת כי תצא (דברים כה, יט), בקיצור:

והא דאמרו במכילתא שהרג גר עמלקי שאין מקבלים גרים מעמלק, היינו לכן הרגו בהודאת עצמו, כמו בן נח שנהרג על פי עצמו, וברור.

יש לציין שלהלכה פסק הרמב"ם שכן מקבלים גרים מעמלק (הלכות איסורי ביאה פי"ב הי"ז), ועיין על כך בספר "עין זוכר" לחיד"א מערכת ג' אות א' באריכות.

סיום

רש"י על הפסוק בסוף פרשתנו הביא דרשה אחרת:

כי יד על כס י-ה - ידו של הקדוש ברוך הוא הורמה להישבע בכסאו, להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית.
ומהו 'כס', ולא נאמר 'כסא'? ואף השם נחלק לחציו [רק האותיות יוד והא מתוך ארבע האותיות של השם]? נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם, עד שימחה שמו של עמלק כולו. וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר: 'האויב תמו חרבות לנצח' (תהלים ט, ז), זהו עמלק, שכתוב בו: 'ועברתו שמרה נצח' (עמוס א, יא), 'וערים נתשת אבד זכרם המה' (תהלים שם). מהו אומר אחריו? 'וד' לעולם ישב' (תהלים ט, ח), הרי השם שלם, 'כונן למשפט כסאו' (תהלים שם), הרי כסאו שלם.

יהי רצון שנזכה לראות את התגלות ד' בגאולה השלמה בקרוב.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך