תנ"ך על הפרק - בראשית ו - חזקוני

תנ"ך על הפרק

בראשית ו

6 / 929
היום

הפרק

הדרדרות הבריאה, נח והציווי על התיבה

וַֽיְהִי֙ כִּֽי־הֵחֵ֣ל הָֽאָדָ֔ם לָרֹ֖ב עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּבָנ֖וֹת יֻלְּד֥וּ לָהֶֽם׃וַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה׃הַנְּפִלִ֞ים הָי֣וּ בָאָרֶץ֮ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֒ וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם וְיָלְד֖וּ לָהֶ֑ם הֵ֧מָּה הַגִּבֹּרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר מֵעוֹלָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם׃וַיַּ֣רְא יְהוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיּֽוֹם׃וַיִּנָּ֣חֶם יְהוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃וַיּ֥וֹלֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ׃וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֶת־הַתֵּבָ֑ה וְכָֽפַרְתָּ֥ אֹתָ֛הּ מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ בַּכֹּֽפֶר׃וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ה אֹתָ֑הּ שְׁלֹ֧שׁ מֵא֣וֹת אַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַתֵּבָ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רָחְבָּ֔הּ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָתָֽהּ׃צֹ֣הַר ׀ תַּֽעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה וְאֶל־אַמָּה֙ תְּכַלֶ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה וּפֶ֥תַח הַתֵּבָ֖ה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂהָ׃וַאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת־הַמַּבּ֥וּל מַ֙יִם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כָּל־בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר־בּוֹ֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר־בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע׃וַהֲקִמֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה אַתָּ֕ה וּבָנֶ֛יךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃וּמִכָּל־הָ֠חַי מִֽכָּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃מֵהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֽוֹת׃וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֗ מִכָּל־מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל וְאָסַפְתָּ֖ אֵלֶ֑יךָ וְהָיָ֥ה לְךָ֛ וְלָהֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹת֛וֹ אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

בני האלהים רבי שמעון בן יוחאי קרי להו בני דיינא ולייט למאן דקרי להו בני אלקים ולמה קרי אותם בני אלהים ר׳‎ יוחנן ור״‎ל אמרו שהרבו שנים בלא צער ובלא יסורין.[כי טבת הנה יפות]מכל אשר בחרו חכמים היו בחכמה העליונים ובחרו להם נשים דומות להם כתולדותם להוליד מהן גבורים כמותם ולקחום בחזקה ולכך כעסו להקב״‎ה.לא ידון רוחי באדם. פרש״‎י לא יתרעם ויריב רוחי עלי בשביל האדם. דוגמא מצינו באיוב שאמר עליו הקב״‎ה אל השטן אין כמוהו בארץ איש תם וגו'. ד״‎א לשון נדן ותיק כלומר לא יהא רוחי נתון בתיקו זה גוף האדם.לעלם. לזמן ארוך כמו וישב שם עד עולם ועבדו לעולם, כלומר הבריות החיות עכשיו לא יתקימו זמן ארוך.בשגם הוא בשר. בעבור שגם הוא בשר ואינו דבר קיים לעולם לפיכך יש לקצר ימיו ולא יחיו עוד כאשר חיו עד עכשיו שע״‎י כך הם משחיתים דרכם וגוזלים וחומסים שאינן יראין מן המיתה.והיו ימיו מאה ועשרים שנה. פרש״‎י אין מוקדם ומאוחר וכו׳‎ ואין להקשות הא אמר בפסחים (ו׳‎ ע״‎ב) דבחד עניינא מאי דמוקדם מוקדם ומאי דמאוחר מאוחר דע״‎כ תרי ענייני נינהו דהא קים לן משנולד יפת לא היה עד המבול רק מאה שנה ומשום כבודו של נח שלא יאמרו העולם היאך הוליד נח לבהלה אחר הנחמה הקדים הכתוב ״‎ויולד נח את שם״‎ ל״‎וינחם כי עשה את האדם״‎, קרוב לדוגמא זה פרש״‎י סוף פרשת לך לך.הנפלים. נפלאים בגובה חסר אל״‎ף דוגמא ונפלינו אני ועמך.היו בארץ בימים ההם. הנזכרים למעלה, ויהי כי החל וגו׳‎ ויראו בני האלהים וגו׳‎ .וגם אחרי כן. שכעס עליהם הקב״‎ה כדכתיב ״‎לא ידון רוחי באדם״‎ וגו', לא נכנעו עד אשר היו באים בני האלהים אל בנות האדם.אנשי השם. א״‎ר אחא והא כתיב על אנשי המבול ״‎בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ״‎, ואת אמרת אנשי שם? אלא שהשמו את העולם והושמו מן העולם.כי רבה רעת האדם אין להרהר ולומר הואיל והכל גלוי לפניו איך בראו לחטוא, הרי אין יראת שמים בידי שמים כדכתיב ועתה ישראל מה ה׳‎ אלקיך שואל מעמך וגו׳‎ וכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם וגו׳‎ וכתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע.וינחם ה' על שלשה דברים הנחמה באה, בפשיעת הנודר ובקוצר יד הנודר או בהתחלף דעתו. השתים באדם כמו בקוצר יד הנודר או בהתחלף דעתו. והשלישית נאמר בכמה מקומות אצל הקב״‎ה והוא פשיעת הנידר. כגון כאן וכגון נחמתי כי המלכתי את שאול וכגון בכמה מקומות אצל הקב״‎ה וכן כתיב רגע אדבר על גוי לנתוש ולנתוץ ושב הגוי מרעתו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי עליו ורגע אדבר על גוי לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני ונחמתי על הטובה. ומה שכתוב ובן אדם ויתנחם היינו לשאינם חוטאים כדכתיב לא הביט און ביעקב ואז אין לו להתנחם ולעשות רע.ויתעצב אל לבו שיעצו לבראותו. ד״‎א ויתעצב אל לבו אאדם קאי הקב״‎ה נתעצב בשביל לבו של אדם שהיה חושב מחשבות רעות כמו כי נעצב אל דוד שפי׳‎ בשביל דוד. ד״‎א ויתעצב אל לבו אין עציבה אלא אבילות כמו שנאמר כי נעצב המלך על בנו פי׳‎ נתאבל על עולמו. ואם תאמר וכי מתאבלים קודם שימות המת אלא אדם שאינו יודע רגעי הזמן אינו יכול להתאבל עד שימות המת אבל הקב״‎ה שהכל גלוי וידוע לפניו וחי לעולם מתאבל תחלה. ד״‎א ויתעצב אל לבו האדם היה [נעצב] אל לבו של הקב״‎ה כעצב נבזה ונמאס בעיניו של הקב״‎ה.אמחה את האדם נמחה לא נאמר כמו שנאמר ״‎נעשה אדם״‎, לפי שכשבראו אמרו המלאכים ״‎מה אנוש כי תזכרנו״‎ ולא הסכימו לבראותו, לכך לא נטל מהן עצה למחותו, אבל לאחר מיכן ששינה את הממונים נטל עצה מהן למחותו כדכתיב ״‎הבה נרדה ונבלה שם שפתם״‎.כי נחמתי כי עשיתם מאחר כי רבה רעת האדם. אבל כשהם עושים רצונו של מקום לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, וכן הוא אומר נחמתי כי המלכתי את שאול כי שב מאחרי, החזרה באה מאתם כמו שפירשתי למעלה. נשלם סידרא דבראשיתאלה תולדת נח. כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים. הראשונים כל יצר מחשבות לבם רק רע כל היום והלכו לאבוד אבל נח איש צדיק תמים היה והעמיד דורות לעולם.תולדת נח. לשון מקוראות וסבות כמו כי לא תדע מה ילד יום. וכן פרש״‎י גבי אלה תולדות יעקב יוסף וגו', כלומר אלה הקורות והסבות של נח כמו שמפרש והולך שהיה צדיק ודורו רשעים ובעונם נשחתו והוא נמלט.איש צדיק תמים היה. נותן טעם למה מצא חן יותר מכל בני דורו.תמים. בר חטיא. אמר כל מי שנאמר בו תמים השלים שנותיו למדת חשבונו, ונח כמו כן מאותו זמן שנאמר בו תמים השלים וחי אחרי כן שמיטין ויובלות, ששנת המבול לא היתה מן המנין שהרי נשתנו בה סדרי בראשית.היה. כל מי שנאמר בו היה ראה עולם חדש. נח איש צדיק תמים היה - אתמול וימח את כל היקום עכשיו ״‎ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה״‎ וגו', ״‎יוסף היה רועה את אחיו״‎ - אתמול ״‎ענו בכבל רגליו״‎, עכשיו ״‎ויוסף הוא השליט״‎, ומשה היה רועה - אתמול ברח מפני פרעה, עכשיו משקע רבו במים, ״‎איש היה בארץ עוץ איוב שמו״‎ - אתמול ״‎ישפך לארץ מררתי״‎, עכשיו ״‎וישב ה׳‎ את כל אשר לאיוב למשנה״‎.ויולד נח שלשה בנים שנאן בשביל שבא להזכיר נח שהיה צדיק בדורותיו חזר והזכיר בניו אחריו שמהם עמד העולם.ותשחת הארץ לפני האלהים לפני הגדולים שהיו בארץ, שהיו לוקחים את הנשים בחזקה.ותמלא הארץ חמס. איזהו חמס ואיזהו גזל? א״‎ר חמס שוה פרוטה גזל פחות משוה פרוטה, וכן היו אנשי דור המבול עושין א׳‎ מהן היה מוציא קופתו מלאה תורמוסין לשוק, זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה פחות משוה פרוטה עד שאינו יכול להוציא מהם בדין, אמר להם הקב״‎ה אתם עשיתם שלא כהוגן אף אני אעשה עמכם שלא כהוגן ושלא כשורה, הה״‎ד ״‎הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה״‎ - בלא חכמת התורה. חמס. גילוי עריות׳‎ שנאמר ״‎חמסי ושארי״‎.חמס. עבודת כוכבים׳‎ שנאמר ״‎חמס וישובו להכעיסני״‎. חמס. ע״‎ש שפיכות דמים׳‎ שנאמר ״‎מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם״‎.כי השחית כל בשר את דרכו תשמישו כמו דרך גבר בעלמה וכבר נצטוו תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינהו אבל לא לשאינו מינה לפיכך הנני משחיתם את הארץ מדה כנגד מדה.כל בשר אבל לא דגים לפי שלא נגזרה גזרה על הדגים שבים היינו דכתיב מכל אשר בחרבה מתו.[ויאמר אלקים זו מדת הדין]את הארץ עם כל בריות הארץ, דוגמא ״‎כי לי כל הארץ״‎.עשה לך תבת פרש״‎י הרבה רוח וכו׳‎ עד להביא מבול אולי ישובו, הכל גלוי לפניו שלא היו עתידין לשוב אלא כנגד מדת הרחמים שהיתה מבקשת רחמים עליהם פרש״‎י כך. וגם כך תפרש גבי ויהי הגשם, גלוי היה לפניו שלא יחזרו אלא להשקיט מעליו מדת הרחמים שהיתה מליצה עליהם זכיות הוריד לפניה המים בנחת וראתה היא שלא חזרו בתשובה.עצי גפר גפרית יוצא ממנו ואינו כלה במים. וצוה לקחת עץ זה להראות להם במה הם ראויין לידון.וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר רבותינו ז״‎ל אמרו ברותחים קילקלו ברותחים נידונו. וא״‎ת היאך יכול הזפת להתקיים הרי היה נימוח במים הרותחים אלא י״‎ל נס בתוך נס היה. וי״‎א שהמים שסביב לתיבה צוננים היו דאי לא תימא הכי היאך נמלטו סיחון ועוג אחיו למאן דאמר מבול ירד לארץ ישראל.צהר תעשה לתבה. הוא החלון שפתח נח כששלח את העורב והיונה ובעוד שהיה סתום נתן שם אבן טובה להאיר להם בפנים ונמצאו דברי רבותינו מכוונים, כי יש אומרים חלון היה, וי״‎א אבן טובה, כי לפי הנראה ספק, ועדות הכתוב שם היה החלון. ולפי פשוטו צהר תעשה לתבה לשון יצהר פי׳‎ שמן תעשה לצורך התיבה להאיר בה. ואין לפרש חלון להאיר בה ולהכניס בה אורה שהרי לא שמשו המזלות להדיא כל ימי המבול.ואל אמה תכלנה מלמעלה. אצוהר קאי תכלה החלון מלמעלה סמוך לגג אמה ולא יזיקו לו הגשמים שהכסוי מסך עליו. וצוהר וחלון משמשים לשון זכר ולשון נקבה כמו חלוני שקופים אטומים וכן הרבה.ופתח התבה בצדה תשים. בקרן זוית אחת ולא באמצע פני רחבה לפי שהוא קולט כל כובד המים ורוב רוח שולט בו. ד״‎א בצדה בשליש העליון של גובה התיבה.תחתים שנים ושלשים. שלשים הם העליונים והם היו לאדם ולכל מאכל.ואני הנני פרש״‎י מוכן להסכים וכו'. כנגד מדת הרחמים שהיתה מלמדת עליו סנגוריא כך פרש״‎י.והקמתי את בריתי אתך שלא יכרת זרעך מפני המבול.ומכל החי ר׳‎ יהודה אומר לא נכנס ראם זה עם נח לתיבה אבל גוריו נכנסו עמו. ר׳‎ נחמיה אומר לא הוא ולא גוריו אלא קשרו נח בתיבה והיה מתלם תלמיות כמין טפריא לסוסיתא הה״‎ד תתקשר רום בתלם עבותו וגו'.מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה כסדר יצירת בראשית שהעוף נברא בתחלה ואחריו הבהמה.מכל מאכל לפי שיהא שם מכל האוכלים צריך לאסוף מכל המאכלים, שיש שאינו אוכל ממאכל זה ואחר אוכלו.כן עשה זה כינוס המאכל.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך