ועבר בים צרה – גדול קידוש ה'
יש להתמלא בהודיה לריבונו של עולם גם על קידוש השם הגדול שהיה בהקמת המדינה, שלוש שנים בלבד אחרי השואה האיומה. שלוש שנים – הרף עין בחיי עם – מאז שהושפל כבוד עם ישראל עד עפר, עד הדיוטה התחתונה, זכה עם ישראל לקום ולהתייצב ולהכריז עצמאות על חלק מארץ ישראל. זה דבר נפלא, ובוודאי שזהו נס גדול. אמנם יש חולשות, אך מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל היה תמיד מצטט את הירושלמי "גדול הוא קידוש השם מחילול השם"(ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ז). לכאורה פשיטא! מאי קא משמע לן? (ברור שקידוש ה' יותר גדול מחילול ה'.) אלא הסביר מורנו ורבנו, שלפעמים יש תופעה שיש בה גם חילול ה' וגם קידוש ה'. הירושלמי מלמד אותנו שבמצב כזה צריך להתבונן על הצד החיובי, על קידוש ה', מפני שגדול קידוש ה' מחילול ה'.
אין זו הפעם הראשונה בתולדות עם ישראל שהדור אינו שלם. בדור המדבר כשיצאו ממצרים, היו גם חלשי אופי. הנביא זכריה אומר בפרקנו: "ועבר בים צרה"(זכריה י יא), ופירשו חז"ל(סנהדרין קג:) שעברו בים סוף עם פסל מיכה, ואחרי כן חטאו בעגל ובחטא המרגלים, אבל הם גם קיבלו את התורה. גם בתקופת עליית עזרא, המצב הרוחני היה ירוד מאוד. אולי המצב אז היה הרבה יותר גרוע ממצבנו היום, ואף על פי כן הייתה זו שיבת ציון. גם היום אמנם יש ירידות גדולות, אבל מצד שני עם ישראל זכה לעצמאות, ואנחנו צריכים להודות לה' על כך. מלבד זאת החולשות הן מצדינו, מצד המקבלים. ריבונו של עולם נתן לנו את מלוא הכלים. יש חלקים גדולים בעם ישראל הרחוקים מתורה ומצוות, וגם הציבור שלנו אינו מקרין מספיק בתחום הרוחני על שאר עם ישראל. כמו כן ייתכן, שאילו לפני מלחמת העולם השנייה הציבור החרדי היה מתעורר לעלות ארצה, צביונה הרוחני של המדינה היה שונה לחלוטין.