תנ"ך על הפרק - זכריה י - ועבר בים צרה – איך יתכן? / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

זכריה י

560 / 929
היום

הפרק

שַׁאֲל֨וּ מֵיְהוָ֤ה מָטָר֙ בְּעֵ֣ת מַלְק֔וֹשׁ יְהוָ֖ה עֹשֶׂ֣ה חֲזִיזִ֑ים וּמְטַר־גֶּ֙שֶׁם֙ יִתֵּ֣ן לָהֶ֔ם לְאִ֖ישׁ עֵ֥שֶׂב בַּשָּׂדֶֽה׃כִּ֧י הַתְּרָפִ֣ים דִּבְּרוּ־אָ֗וֶן וְהַקּֽוֹסְמִים֙ חָ֣זוּ שֶׁ֔קֶר וַֽחֲלֹמוֹת֙ הַשָּׁ֣וא יְדַבֵּ֔רוּ הֶ֖בֶל יְנַֽחֵמ֑וּן עַל־כֵּן֙ נָסְע֣וּ כְמוֹ־צֹ֔אן יַעֲנ֖וּ כִּֽי־אֵ֥ין רֹעֶֽה׃עַל־הָֽרֹעִים֙ חָרָ֣ה אַפִּ֔י וְעַל־הָעַתּוּדִ֖ים אֶפְק֑וֹד כִּֽי־פָקַד֩ יְהוָ֨ה צְבָא֤וֹת אֶת־עֶדְרוֹ֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה וְשָׂ֣ם אוֹתָ֔ם כְּס֥וּס הוֹד֖וֹ בַּמִּלְחָמָֽה׃מִמֶּ֤נּוּ פִנָּה֙ מִמֶּ֣נּוּ יָתֵ֔ד מִמֶּ֖נּוּ קֶ֣שֶׁת מִלְחָמָ֑ה מִמֶּ֛נּוּ יֵצֵ֥א כָל־נוֹגֵ֖שׂ יַחְדָּֽו׃וְהָי֨וּ כְגִבֹּרִ֜ים בּוֹסִ֨ים בְּטִ֤יט חוּצוֹת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְנִ֨לְחֲמ֔וּ כִּ֥י יְהוָ֖ה עִמָּ֑ם וְהֹבִ֖ישׁוּ רֹכְבֵ֥י סוּסִֽים׃וְגִבַּרְתִּ֣י ׀ אֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֗ה וְאֶת־בֵּ֤ית יוֹסֵף֙ אוֹשִׁ֔יעַ וְהֽוֹשְׁבוֹתִים֙ כִּ֣י רִֽחַמְתִּ֔ים וְהָי֖וּ כַּאֲשֶׁ֣ר לֹֽא־זְנַחְתִּ֑ים כִּ֗י אֲנִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם וְאֶעֱנֵֽם׃וְהָי֤וּ כְגִבּוֹר֙ אֶפְרַ֔יִם וְשָׂמַ֥ח לִבָּ֖ם כְּמוֹ־יָ֑יִן וּבְנֵיהֶם֙ יִרְא֣וּ וְשָׂמֵ֔חוּ יָגֵ֥ל לִבָּ֖ם בַּיהוָֽה׃אֶשְׁרְקָ֥ה לָהֶ֛ם וַאֲקַבְּצֵ֖ם כִּ֣י פְדִיתִ֑ים וְרָב֖וּ כְּמ֥וֹ רָבֽוּ׃וְאֶזְרָעֵם֙ בָּֽעַמִּ֔ים וּבַמֶּרְחַקִּ֖ים יִזְכְּר֑וּנִי וְחָי֥וּ אֶת־בְּנֵיהֶ֖ם וָשָֽׁבוּ׃וַהֲשִֽׁיבוֹתִים֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמֵֽאַשּׁ֖וּר אֲקַבְּצֵ֑ם וְאֶל־אֶ֨רֶץ גִּלְעָ֤ד וּלְבָנוֹן֙ אֲבִיאֵ֔ם וְלֹ֥א יִמָּצֵ֖א לָהֶֽם׃וְעָבַ֨ר בַּיָּ֜ם צָרָ֗ה וְהִכָּ֤ה בַיָּם֙ גַּלִּ֔ים וְהֹבִ֕ישׁוּ כֹּ֖ל מְצוּל֣וֹת יְאֹ֑ר וְהוּרַד֙ גְּא֣וֹן אַשּׁ֔וּר וְשֵׁ֥בֶט מִצְרַ֖יִם יָסֽוּר׃וְגִבַּרְתִּים֙ בַּֽיהוָ֔ה וּבִשְׁמ֖וֹ יִתְהַלָּ֑כוּ נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

ועבר בים צרה – איך יתכן?

על מאמר הנביא זכריה בפרקנו "ועבר בים צרה"(זכריה י יא) דרשו חז"ל, "זה פסלו של מיכה"(סנהדרין קג:). הדבר אינו מובן; הרי שבט דן עבר בים יחד עם כלל ישראל, ואם אכן עבר איתם פסל, הרי צריך היה מיכה לטבוע בים ולא להינצל. זאת ועוד, מיכה העמיד את הפסל בתקופת השופטים ולא כאשר עברו בני ישראל בים?

מסבירים הרב דסלר ואחרים כי אין הכוונה לפסל ממש, אלא הנקודה הפנימית שעדיין לא הייתה פעילה אצל אנשים משבט דן הלכה והתפתחה עד אשר הגיעה בתקופת מיכה לכדי העמדת הפסל. מחשבה כה עמוקה שהייתה אצל בודדים בשבט דן, גלויה הייתה לפני המקום. לכן החליט הקב"ה שמקומו של שבט דן בצד צפון במקום חשוך [ויש לומר כי כבר יעקב אבינו ראה זאת ברוח קדשו ולכן ציווה שדן יעמוד בצפון כאשר ליוו את מיטתו לקבורה].

הקב"ה אוהב מאד את האדם וחפץ בטובתו, גם כאשר שקוע במ"ט (=ארבעים ותשעה) שערי טומאה. הקב"ה מחיה את האדם גם כאשר חוטא ועובר על רצונו. מידת הדין נותנת שה' ייטוש את החוטא ויניח לו לשקוע בחטאו ולהיאבד מן העולם. אך גברו חסדי ה' על יציר כפיו, ובפרט על האדם מישראל, ואינו מניח לו להישאר במצבו אלא מעורר אותו בדרכים שונות ובאמצעים מגוונים לצאת ממצבו ולשוב אליו.

  באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן – במדבר'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך