פסוק א:שאלו מה' מטר. אם תצטרכו:
פסוק א:חזיזים. עננים מביאים מטר:
פסוק א:לאיש עשב בשדה. בשביל איש אחד ובשביל עשב אחד הצריך למטר:
פסוק ב:כי התרפים. והקוסמים חזו שקר והחלומות אשר הטעו את אבותיכם לאמר חלמתי והיו מחזיקי' ידיהם למרוד בהקב"ה דברו און והבל דברו לאמר שלום ואין שלום:
פסוק ב:על כן נסעו. אבל אני נביא להם באמת:
פסוק ב:יענו. יתכנעו כמו לענות מפני ל' עוני:
פסוק ג:על הרועים חרה אפי. על מלכי נבוכדנצר וסנחריב (נ"א: מלכי יון):
פסוק ג:ועל העתודים. על שריהם וכן ת"י ועל מלכיא הוה רוגזי ועל שלטניא אנא מסער ועכו"ם נמשלו לעתודי' והצפיר והשעיר מלך אנטיוכס (דניאל ח) והרוצ' לפרש הענין שלא במלכי עכו"ם יאמר העתודים לשון שרים כמו עורר לך רפאי' כל עתודי ארץ (ישעיה יד):
פסוק ג:כסוס הודו במלחמה. כסוס אשר יוכר הודו במלחמה:
פסוק ד:ממנו פנה. מהם מלכיהם מהם שריהם מהם לוחמי מלחמותם:
פסוק ה:והיו כגבורים בוסים בטיט חוצות במלחמה. הרי מקרא זה מסורס והיו במלחמה הולכים ודורכים אנשים כגבורים הבוסים טיט חוצות. בוסים דורסים כמו יבוס קמינו (תהילים מ״ד:ו׳) בוססו את חלקתי (ירמיהו י״ב:י׳):
פסוק ה:והובישו. בית יהודה את רוכבי הסוסים הבאים להלחם בם:
פסוק ו:וגברתי את בית יהודה. במלחמת היוני':
פסוק ו:ואת בית יוסף אושיע. במקום שגלו שם בחלח ובחבור בימי סנחריב:
פסוק ו:והושבותים. כמו והושבתים ל' ישיבה:
פסוק ו:והיו כאשר לא זנחתים. כאלו לא זנחתים מעולם:
פסוק ח:אשרקה להם. כדרך השורקים לסי' אות לבא אליו הטועה בדרך:
פסוק ח:ואקבצם. לעת הקץ לעתיד:
פסוק ח:כי פדיתים. כשאפדם:
פסוק ח:ורבו. בגולה כמו שרבו במצרים:
פסוק ט:ואזרעם. תחלה בעמים כאדם הזורע סאה להכניס כמה כורין:
פסוק ט:וחיו את בניהם. עם בניהם:
פסוק י:ולא ימצא להם. ולא יסופק להון:
פסוק יא:ועבר בים צרה. ותעבור צרה בצור היושבת בתוך הים והוא ראש למלכות צור:
פסוק יא:והכה. הקב"ה אשר הוא המכה יכה בים גלים להשקיע את צור:
פסוק יא:כל מצולות יאור. היא מצרים: