פסוק א:וזכר שיהיו גם כן אז כל כך דבקים באלקיהם עד שאם ישאלו מהשם מטר בעת העצר הגשמים בהיות הארץ צריכה אליו בעת מלקוש מיד הקב"ה יעשה שאלתם ובקשתם וישמע תפלתם ומיד יעשה חזיזים ומטר גשם יתן להם, ואף על פי ששפע המטר הנה הוא מההשגחה הכוללת כי לא יותן המטר לאיש הפרטי כי אם לכלל הנה האל יתברך באותו זמן ישגיח בכל אחד מהם בפרט כל כך עד שיתן לכל אחד מהם העשב הראוי לשדהו בפרט והוא אומרו ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה.
פסוק ב:ואמנם אומרו אחר זה כי התרפים דברו און לא אמרו על קוסמי ישראל ונביאי השקר אשר להם כי אם על האויבים, כי מפני שהיונים ושאר העמים שיעלו אז לכבוש את ארץ ישראל יסמכו בעלייתם על דברי הקוסמים שלהם שיאמרו להם שיצליחו לכן אמר שעתה ידעו שהדברים דברו און להם והקוסמים והחולמים ראו שקר וכזב, ועל כן אותם האומות נסעו כמו צאן שנסו או שהלכו רוצה לומר בלי כח לפני אויב עד שאותם הקוסמים ובעלי התרפים המייעדים כפי המערכות השמימיות יענו ויאמרו להנצל מהכזב הנמצא בפיהם כי אין רועה רוצה לומר שכבר אין להם רועה ושר בשמים כי אינו משפיע עליהם כירחי קדם. ואומר השם יתברך שאמת דברו שבזמן ההוא על הרועים שהוא משל לשרי האומות המשפיעים בהם יחרה אפו ועל העתודים שהם האומות הנשמרות מהם יפקוד להחריבם לפי שאז יפקוד השם צבאות את עדרו שהוא בית יהודה, וישם אותם כסוס הודו במלחמה רוצה לומר כמו הסוס שיראה כחו והודו במלחמה וכמו שאמר על הסוס ישיש בכח יצא לקראת נשק, והנה החרון אפו שזכר הוא משל שהקדוש ברוך הוא ישדד בזמן הגאולה כוחות המערכות העליונות המשפיעות על אויבי ישראל וכמו שאמר ישעיהו (ישעיה כז, א) ביום ההוא יפקוד השם על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה:
פסוק ג:על הרועים חרה אפי וגומר עד כה אמר ה' אלהי רעה את צאן ההרגה: חשב הראב"ע שאמר על הרועים חרה אפו כנגד מלכי יון כי הם היו מושלים בישראל כסוס היודע שיראה הודו, וכן פירש על כן נסעו כמו צאן יענו כי אין רועה על האנשים אשר ברחו מירושלם מפחד היונים ועזבו לבני חשמונאי באומרם כי אין רועה רוצה לומר לישראל שהאל יתברך הסתיר פניו מהם, ושלכן אמר ממנו יתד ממנו פנה כלומר מיושבי ירושלם ירמוז לחשמונאים, וגם רש"י פירש על הרועים על מלכי יון והעתודים על שרי אנטיוכוס שהיו רודים בעם כמו העתודים ההולכים לפני הצאן. ואני כבר פירשתי אמתת פירוש הפסוק הזה שלפי שאמר למעלה שהקוסמים והמנחשים מהאומות יאמרו כי אין רועה להם ולא שר בשמים משיב השם יתברך שכן הוא, האמנם כי פקד ה' צבאות את עדרו את בית יהודה ראוי שנדע למה לא זכר את ישראל, והענין הוא שבעבור שאותם אשר באו לפקידה היו ממלכות יהודה ואליהם היה הייעוד הזה שבהטיבם את מעשיהם ימלוך עליהם מלך מבית דוד ויתקבצו הגליות כולם לכן אמר כי פקד ה' צבאות את עדרו הידוע שהיא בית יהודה בפקידה הזאת ושם אותם כסוס הודו במלחמה נגד אויביהם.
פסוק ד:ואז כשיעשה השם את דברו הטוב יהיה ממנו יתד ממנו פנה רוצה לומר שלא יהיו תחת מלכי פרס ויון ולא עם אחר אבל ממנו משבט יהודה יהיה היתד שהוא המלך שימלוך עליהם וממנו פנה שהם השרים, ואף על פי שעתה אין בהם קשת מלחמה הנה אז לא יהיה כן כי מבני יהודה יהיה קשת מלחמה וממנו יצא כל נוגש שיגוש ויצר את האויבים אשר לחצוהו, וכן ת"י מיני מלכיה מיני משיחיה מניה תקיף קרביא מיניה יתרבון כל פרנסוהי כחדא כי מפני היות בני יהודה הבאים בראשונה לפקידה היה נותן להם היתרון ההוא.
פסוק ה:והודיע גם כן בזה שלא יצטרכו עוד לבקש עזר מאשור ומצרים ולא מאומה אחרת כי מהם יהיו הלוחמים כולם והם יהיו באויביהם כגבורים בוסים, ובוסים מלשון צריך בוססו נחלתיך (עיין ישעיה סג, יח) שהוא מענין רמיסה יאמר שירמסו בהם כמו שירמסו הטיט חוצות במלחמה, וכן כתב רש"י שהכתוב הזה מסורס ופתרונו והיו במלחמה הולכים ודורכים אנשים כגבורים הבוססים בטיט חוצות, ואמר שהם עם היות שבגלותם לא נסו ללכת באלה המלחמות הנה ילחמו בחזקה לפי שה' יהי עמהם עד שהובישו בני יהודה את רוכבי הסוסים כי יגברו מהם ולכן יובישו אותם.
פסוק ו:ולפי שבני יהודה היו המתחילים בפקידה לכן אמר עליהם ראשונה וגברתי את בית יהודה רוצה לומר שיתן להם אומץ וגבורה רבה ואת בית יוסף אושיעה שהוא רמז לעשרת השבטים שיושיעם מגלותם והושבתים כי רחמתים רוצה לומר שישיב אותם אל אדמתם בחסד וברחמים ויהיו שם בכבוד ובמישור כאילו לא זנחתים ולא עזבתים מעולם לפי שמרוב הטובה לא יזכרו כל הצרות אשר עברו, כי אני ה' אלהיהם מימי אבותיהם ולכן אענם בכל קראם אלי.
פסוק ז:ויהיו כגבור אפרים באותה מלחמת ה' אשר תהיה בין העמים ושמח לבם בה כמו ביין שישמח לבב אנוש, ויחסר ביין בי"ת כמו כי ששת ימים עשה ה' את (שמות לא, יז), וגם בניהם הקטנים שלא יוכלו להלחם ישמחו במפלת האויבים.
פסוק ח:ומפני שהיה פזור הגליות עצום למרחקי ארץ לכן אמר אשרקה להם ואקבצם רוצה לומר שישרוק ויקרא להם ויקבץ אותם, והשריקה הוא משל להתעוררות הגליות לבוא לאדמת הקודש ובכללה הגרושים שמלכי הגוים יאמר להם קומו צאו והם יחשבו שיהיה זה לרעתם ואינן כן כי אם שהשם יתברך שורק אליהם וקורא אותם לקבצם לפי שבאה עת פדותם, וזהו כי פדיתים ורבו כמו רבו רוצה לומר אל יעלה בלבבך שהם בגלות נתמעטו עד שלא יוכלו להחזיק במלכות למיעוטם כי אני אצוה את ברכתי עליהם ורבו כמו שרבו במצרים שבמעט מהזמן נעשו ככוכבי השמים לרוב כן ירבו בזמן ההוא והייעוד הזה הנה הוא מבואר נגלה שלא נתקיים בבית שני ושהוא עתיד להתקיים בהכרח וכן רש"י לעתיד פירש אותו. אבל הראב"ע בעקשותו כתב יהודה ויוסף הם הבאים מאשור אל בית שני, וכן פירש ורבו כמו רבו הנשארים בגלות בארץ נכריה ומאשור אקבצם שהלכו שם מפחד היונים והורד גאון אשור שלא ימשלו בישראל מפחד החשמונאים. ראה גם ראה החכם הזה בכמה מהמרמות בא ובדרך חושך וצלמות בפירוש הכתובים האלה כדי להכחיש אמתת הגאולה העתידה, ומאין לו שבאו מאשור לבית שני מבני יוסף כי זה לא נזכר בשום ספור בעולם ואילו היה הדבר כן היה יוסף בן גוריון מתעדן בספורו: ואם יפרשו על אותם בני אפרים שנשארו במלכות יהודה ולא הלכו לאשור הנה אלה כולם יכנו הכתוב בשם יהודה כי מאותו מלכות נעשו ואיך בבית שני יעשה חלוק בעבורם מיהודה ומיוסף, כל שכן שהכתוב אומר ומאשור אקבצם יורה שמשם יבואו בקבוץ גליות ועליהם בפרט לרבויים אמר והיה כגבור אפרים, ואמר בפירוש והורד גאון אשור ומתי ירדה, אלא שכלל דבריו בזה הוא חסרון אמונה לא חסרון ידיעה בפשט הכתוב האמתי והוא נתפתה לדברי רבי משה אותו הכהן און שהיה סובר שכל הנבואות נתקיימו בבית שני ונמשך לדבריו פתוהו ויפת:
פסוק ט:ואני לפרש הכתובים על פשוטם באתי וחכי לא יבין הוות. ואמנם אומרו ואזרעם בעמים ענינו שתהיה שמעם וגבורתם ושם גאולתם בכל העמים אשר על פני כל הארץ כי שמועתם יהיו זרועות בכל הארץ, וכבר פירש זה באומרו ובמרחקים יזכרוני, ואמר אחר זה וחיו ויגדלו את בניהם וישבו על אדמתם.
פסוק י:וזכר מהארצות אשר ישובו באומרו והשיבותים מארץ מצרים רוצה לומר שהלכו שם כנגד מה שצותה תורה ולכן ישיבם משם, וכן יקבצם מאשור אותם העשרה שבטים שהגלה שם מלך אשור, ויביאם אל ארץ הגלעד אותם שהיו מזרע בני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה שגלו ראשונה מעבר הירדן, וכן יביאם ללבנון שהוא ארץ ישראל ולא ימצא להם כלומר שלא תספיק להם כל הארץ ההיא מפני רבוי העם השבים בגאולה.
פסוק יא:ואמנם אומרו ועבר בים צרה אפשר לי לפרשו באחד משני פנים, הראשון מה שניבא ישעיה על זה (ישעיה יא, טו) והחרים ה' את לשון מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים שביאר הנביא שם שבקבוץ הגליות תהיה קריעת הים כמו שהיה ביציאת מצרים, ועז"א כאן ועבר בים צרה והכה בים גלים והוביש כל מצולות יאור לרמוז לאותו נס אשר יעשה השם באותו זמן: והפן השני מהפירוש הוא שכבר נודע בדברי הנביאים והמליצים שהעולם הזה נקרא ים זועף והמעלות והממשלות אשר בו הם גלי הים פעם עולות ופעם יורדות ונשפלות, ולכן אמר על מלחמת האומות ונקמתם שתהיה בזמן ההוא ועבר בים צרה רוצה לומר שיעביר בעולם צרה רבה מאד ומלחמות עצומות, והכה בים גלים רוצה לומר שיכה הקדוש ברוך הוא הגלים שבים שהם ממשלות האומות ומלכיהם, והובישו כל מצולות יאור שהוא גם כן רמז לזה, ולפי שאמר זה בדרך משל אמר בענין הנמשל בביאור והורד גאון אשור שהיו מושלים בעשרת השבטים שתרד מעלתו במלחמת גוג ומגוג ונפילתם ושבט מצרים יסור שהיו בארצו גם כן רבים מבני יהודה גולים. ולפי שמצרים ואשור ילחמו אז על בני אדום הנוצרים כמו שזכרתי פעמים (יב) לכן אמר על אשור ומצרים שזכר וגברתים בה' ובשמו יתהלכו ר"ל שיתן להם הקב"ה גבורה על הנוצרים כדי להנקם מבני אדום כי הם בשמו ר"ל בהתעוררותו ומצותו יתהלכו לאותה מלחמה. ורש"י פירש ועבר בים צרה כמו צור היושבת בתוך הים והוא ראש לאדום והקב"ה שהוא המכה יכה בים גלים רבים כדי להשקיע את צור, וכפי דרכו נזכר בכתוב הזה נקמת השם באדום ובבני ישמעאל ועשה צרה מלשון צור:
