א שַׁאֲל֨וּ מֵיְהוָ֤ה מָטָר֙ בְּעֵ֣ת מַלְק֔וֹשׁ יְהוָ֖ה עֹשֶׂ֣ה חֲזִיזִ֑ים וּמְטַר־גֶּ֙שֶׁם֙ יִתֵּ֣ן לָהֶ֔ם לְאִ֖ישׁ עֵ֥שֶׂב בַּשָּׂדֶֽה׃ ב כִּ֧י הַתְּרָפִ֣ים דִּבְּרוּ־אָ֗וֶן וְהַקּֽוֹסְמִים֙ חָ֣זוּ שֶׁ֔קֶר וַֽחֲלֹמוֹת֙ הַשָּׁ֣וא יְדַבֵּ֔רוּ הֶ֖בֶל יְנַֽחֵמ֑וּן עַל־כֵּן֙ נָסְע֣וּ כְמוֹ־צֹ֔אן יַעֲנ֖וּ כִּֽי־אֵ֥ין רֹעֶֽה׃ ג עַל־הָֽרֹעִים֙ חָרָ֣ה אַפִּ֔י וְעַל־הָעַתּוּדִ֖ים אֶפְק֑וֹד כִּֽי־פָקַד֩ יְהוָ֨ה צְבָא֤וֹת אֶת־עֶדְרוֹ֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה וְשָׂ֣ם אוֹתָ֔ם כְּס֥וּס הוֹד֖וֹ בַּמִּלְחָמָֽה׃ ד מִמֶּ֤נּוּ פִנָּה֙ מִמֶּ֣נּוּ יָתֵ֔ד מִמֶּ֖נּוּ קֶ֣שֶׁת מִלְחָמָ֑ה מִמֶּ֛נּוּ יֵצֵ֥א כָל־נוֹגֵ֖שׂ יַחְדָּֽו׃ ה וְהָי֨וּ כְגִבֹּרִ֜ים בּוֹסִ֨ים בְּטִ֤יט חוּצוֹת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְנִ֨לְחֲמ֔וּ כִּ֥י יְהוָ֖ה עִמָּ֑ם וְהֹבִ֖ישׁוּ רֹכְבֵ֥י סוּסִֽים׃ ו וְגִבַּרְתִּ֣י ׀ אֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֗ה וְאֶת־בֵּ֤ית יוֹסֵף֙ אוֹשִׁ֔יעַ וְהֽוֹשְׁבוֹתִים֙ כִּ֣י רִֽחַמְתִּ֔ים וְהָי֖וּ כַּאֲשֶׁ֣ר לֹֽא־זְנַחְתִּ֑ים כִּ֗י אֲנִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם וְאֶעֱנֵֽם׃ ז וְהָי֤וּ כְגִבּוֹר֙ אֶפְרַ֔יִם וְשָׂמַ֥ח לִבָּ֖ם כְּמוֹ־יָ֑יִן וּבְנֵיהֶם֙ יִרְא֣וּ וְשָׂמֵ֔חוּ יָגֵ֥ל לִבָּ֖ם בַּיהוָֽה׃ ח אֶשְׁרְקָ֥ה לָהֶ֛ם וַאֲקַבְּצֵ֖ם כִּ֣י פְדִיתִ֑ים וְרָב֖וּ כְּמ֥וֹ רָבֽוּ׃ ט וְאֶזְרָעֵם֙ בָּֽעַמִּ֔ים וּבַמֶּרְחַקִּ֖ים יִזְכְּר֑וּנִי וְחָי֥וּ אֶת־בְּנֵיהֶ֖ם וָשָֽׁבוּ׃ י וַהֲשִֽׁיבוֹתִים֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמֵֽאַשּׁ֖וּר אֲקַבְּצֵ֑ם וְאֶל־אֶ֨רֶץ גִּלְעָ֤ד וּלְבָנוֹן֙ אֲבִיאֵ֔ם וְלֹ֥א יִמָּצֵ֖א לָהֶֽם׃ יא וְעָבַ֨ר בַּיָּ֜ם צָרָ֗ה וְהִכָּ֤ה בַיָּם֙ גַּלִּ֔ים וְהֹבִ֕ישׁוּ כֹּ֖ל מְצוּל֣וֹת יְאֹ֑ר וְהוּרַד֙ גְּא֣וֹן אַשּׁ֔וּר וְשֵׁ֥בֶט מִצְרַ֖יִם יָסֽוּר׃ יב וְגִבַּרְתִּים֙ בַּֽיהוָ֔ה וּבִשְׁמ֖וֹ יִתְהַלָּ֑כוּ נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
שַׁאֲלוּ, אם תבקשו מֵה' מָטָר, אפילו בְּעֵת מַלְקוֹשׁ, בסוף החורף – ה' עֹשֶׂה חֲזִיזִים, ברקים וּמְטַר־גֶּשֶׁם, ממטרים יִתֵּן לָהֶםלְכל אִישׁ יצמח עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה.
פסוק ב:
כִּי בעבר הַתְּרָפִים, כלי ניחוש, או: צלמיות ששימשו כאלילים, דִּבְּרוּ־אָוֶן, דברים שאין בהם ממש, וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר, וַחֲלֹמוֹתהַשָּׁוְא, כזב יְדַבֵּרוּ, הֶבֶל יְנַחֵמוּן. חולמי החלומות צפו לישראל נחמות של הבל, ושומעיהם סמכו עליהם. עַל־כֵּן נָסְעוּ, נעקרו הנה והנה כְמוֹ־צֹאן, יַעֲנוּ, יעונו, ידוכאו כִּי־אֵין להם רֹעֶה.
פסוק ג:
ולא רק מנבאי השקר אשמים, גם עַל־הָרֹעִים, מנהיגי ישראל חָרָה אַפִּי, אני כועס, וְעַל־הָעַתּוּדִים, התיישים ההולכים בראש העדר, השולטים והמשפיעים אֶפְקוֹד, אעניש. כל אלה יסולקו מתפקידם כִּי־פָקַד, זכר לטובה ה' צְבָאוֹת בעצמו אֶת־עֶדְרוֹאֶת־בֵּית יְהוּדָה, וְשָׂם אוֹתָם לו כְּסוּס הוֹדוֹ בַּמִּלְחָמָה, בעלי כוח והדר, במקום שיהיה צאן פסיבי שהכול מושלים בו.
פסוק ד:
מִמֶּנּוּ – מהעם עצמו תיווצר פִנָּה, זווית הבית, אבן יסוד. לחלופין: מגדל בקצה החומה. מִמֶּנּוּ יָתֵד לבניין, מִמֶּנּוּ קֶשֶׁת מִלְחָמָה, ואז – מִמֶּנּוּ יֵצֵא כָל־נוֹגֵשׂ יַחְדָּו. כל לוחציו יסולקו מתוכו.
פסוק ה:
וְהָיוּ בני יהודה כְגִבֹּרִים בּוֹסִים, דורכים בְּטִיט, בוץ חוּצוֹת בַּמִּלְחָמָה. הם ירמסו את אויביהם כעפר וכרפש. וְנִלְחֲמוּ כִּי ה' עִמָּם, וְהֹבִישׁוּ, יביישו את רֹכְבֵי הסוּסִים של האויב.
פסוק ו:
וְגִבַּרְתִּי, אחזק אֶת־בֵּית יְהוּדָה, וְאֶת־בֵּית יוֹסֵף אוֹשִׁיעַ, וְהוֹשְׁבוֹתִים, אשיבם למקומם כִּי רִחַמְתִּים. וְהָיוּ כַּאֲשֶׁר, כאילו לֹא־זְנַחְתִּים, עזבתי אותם מעולם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱנֵם עכשיו, בזמן הגאולה.
פסוק ז:
וְהָיוּ כְגִבּוֹראֶפְרַיִם, וְשָׂמַח לִבָּם כְּמוֹ ביָיִן, וּבְנֵיהֶם יִרְאוּ וְשָׂמֵחוּ, יָגֵל, ישמח לִבָּם בַּה'.
פסוק ח:
אֶשְׁרְקָה, אשרוק לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כשריקת הרועה לכינוס צאנו, כִּי פְדִיתִים, גאלתי אותם, וְרָבוּ כְּמוֹ רָבוּ, כמה שירבו, לחלופין: כפי שרבו בעבר.
פסוק ט:
וְאֶזְרָעֵם, גם אם פיזרתי אותם בָּעַמִּים, וּבַמֶּרְחַקִּים יִזְכְּרוּנִי וייענו לקריאתי וְחָיוּ אֶת, עם בְּנֵיהֶם וָשָׁבוּ.
פסוק י:
וַהֲשִׁבוֹתִים מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאַשּׁוּר אֲקַבְּצֵם, וְאֶל־אֶרֶץ גִּלְעָד וּלְבָנוֹן אֲבִיאֵם וְלֹא יִמָּצֵא, יספיק המקום לָהֶם, כי כל הגולים ישובו.
פסוק יא:
וְעָבַר בַּיָּם צָרָה, שֶׁבר, וְהִכָּה בַיָּם את הגַּלִּים, וְהֹבִישׁוּ, יתייבשו כֹּל מְצוּלוֹת, מעמקי יְאֹר, וְהוּרַד גְּאוֹן אַשּׁוּר, וְשֵׁבֶט השלטון של מִצְרַיִם יָסוּר.
פסוק יב:
וְגִבַּרְתִּים – את ישראל בַּה', וּבִשְׁמוֹ יִתְהַלָּכוּ. נְאֻם ה'.