פסוק א:פרק. גזל שמפרקו מיד בעליו:
פסוק א:לא ימיש טרף. מתוכה תמיד:
פסוק ב:קול שוט. להכות סוסים היה נשמע בה תמיד:
פסוק ב:וקול רעש. אופני מרכבות:
פסוק ב:וסוס דוהר. דולג ומקפץ וכן מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב):
פסוק ג:ולהב חרב. רולימל"א בלע"ז כי סכין וחרב קרוי להב כמו (שם ד) ויבא הנצב אחר הלהב:
פסוק ג:וברק חנית. חנית מרוטה ומברקת אור יוצא ממנה פלנדו"ר בלע"ז:
פסוק ג:וכובד פגר. היו מרבים פגרים ולא היה חשבון לגויות נבילותיה המושלכות בה עד שהיו העוברי' נכשלים בגויות הפגרים:
פסוק ד:מרוב זנוני זונה. מרוב חנופות עיר שהיו יודעי' לפתות לב מלכי הארץ להתחבר עמם וסוף היו כובשי' אותם תחתיה':
פסוק ה:שוליך. הם שפולי בגדי האשה:
פסוק ה:מערך. גלויך כמו (מיכה א) עריה בשת:
פסוק ו:שקוצים. בגדים צואים המנוולים אותך לפי הענין שדימה אותה לזונה דבר הכתוב:
פסוק ו:כראי. כזבל לשון והסיר את מוראתו בנוצתה (ויקרא א׳:ט״ז):
פסוק ז:ידוד ממך. יתרחק ממך:
פסוק ח:התיטבי מנוא אמון. ומה תבטחי בעשרך ובגבורתך וכי גדולה את מנוא היא אלכסנדרי' של מצרים אמון לשון פדגוג מנוא הגדולה שהיתה אומנת מלכי מצרים דמרבי בה מלכו:
פסוק ח:אשר חיל ים. אשר היה הים לה לחיל ולחומה שורא ובר שורא:
פסוק ט:כוש עצמה. כושים היו לה לחוזק:
פסוק ט:פוט ולובים היו בעזרתך. והפוטים והלובים אשר היו בעזרתך גם הם היו בחילה:
פסוק י:גם היא לגולה הלכה. אף היא הלכה בגולה אעפ"כ גדולתה לא עמדה לפני נבוכדנצר:
פסוק י:רתקו. נכבלו לשון רתוקות כסף (ישעיה מ) עשה הרתוק (יחזקאל ז) שלשלות:
פסוק יא:גם את. אף לפי גדולתך תשכרי כמותה בכוס התרעלה ותהיה נעלמה:
פסוק יב:כל מבצריך תאנים עם בכורים. כל ערי מבצריך יהיו נוחים ליכבש ולבוז מה שבתוכה כאילני תאנים וכשהן עם בכורות מבושלת שבהם שכשמניעים האילן נופלים הבכורים לתוך פי האוכלים:
פסוק יב:תאנים. אילני תאנים:
פסוק יב:אם ינועו. אשר אם ינועו ביד אדם בחזקה:
פסוק יד:מי מצור שאבי לך. עיר שבאים לצור עליה אוספים להם בני העיר מים רבים לתוכה בתוך חביות לשתות בימי המצור כשאין בתוכה בורות:
פסוק יד:באי בטיט ורמסי. אותו לעשות ממנו לבינים כדי לחזק בו בדקי החומות:
פסוק יד:החזיקי מלבן. אחזי בידך המלבן העשוי לדפוס הלבינים ללבון בתוכה:
פסוק טו:התכבד. במטאטי השמיד:
פסוק טו:כילק. הגומר ומכלה כל ירק השדה ויש פותרין התכבד כילק תתכסי בכובד גייסות כילק והתכבדי לשון עם כבד:
פסוק טז:ילק פשט ויעוף. יהיו קלים לצאת בסחורה כילק שפושט ועוף:
פסוק יז:מנזריך. שריך והמ"ם יסוד ושורש בתיבה כמ"ם של משמרתך ושל משמעתך ושל מנעליך ופעמים שהיא נופלת ממנה כמו נזיר אחיו (בראשית מט), וכן נזיריה שריה (איכה ד):
פסוק יז:וטפסריך. הממונים שלך:
פסוק יז:כגוב גובי. כחיילי גובאי גובי, קומלנגשטדי"ץ בלע"ז:
פסוק יז:החונים בגדרות ביום קרה. כן דרך הארבה והזבוב החסיל והילק בעת הקור נדבקים בכתלים וכשיבא חום הן נודדים משם והולכים להם כך יגלו כל עמך:
פסוק יז:ולא נודע מקומו אים. איפה הם ואנה הלכו:
פסוק יח:נמו רועיך. ל' תנומה:
פסוק יח:ישכנו. אין יכולים לקום:
פסוק יח:נפושו. כמו נפוצו וכל האותיות היוצאת ממוצא אחד מתחלפות זו בזו זי"ן שי"ן סמ"ך צד"י כולן יוצאין מסוף הלשון ושולי השניים:
פסוק יט:אין כהה לשברך. אין מיצר על שברך כי הכל שמחים, כהה ל' דבר עמום: