א ה֖וֹי עִ֣יר דָּמִ֑ים כֻּלָּ֗הּ כַּ֤חַשׁ פֶּ֙רֶק֙ מְלֵאָ֔ה לֹ֥א יָמִ֖ישׁ טָֽרֶף׃ ב ק֣וֹל שׁ֔וֹט וְק֖וֹל רַ֣עַשׁ אוֹפָ֑ן וְס֣וּס דֹּהֵ֔ר וּמֶרְכָּבָ֖ה מְרַקֵּדָֽה׃ ג פָּרָ֣שׁ מַעֲלֶ֗ה וְלַ֤הַב חֶ֙רֶב֙ וּבְרַ֣ק חֲנִ֔ית וְרֹ֥ב חָלָ֖ל וְכֹ֣בֶד פָּ֑גֶר וְאֵ֥ין קֵ֙צֶה֙ לַגְּוִיָּ֔ה יכשלו (וְכָשְׁל֖וּ) בִּגְוִיָּתָֽם׃ ד מֵרֹב֙ זְנוּנֵ֣י זוֹנָ֔ה ט֥וֹבַת חֵ֖ן בַּעֲלַ֣ת כְּשָׁפִ֑ים הַמֹּכֶ֤רֶת גּוֹיִם֙ בִּזְנוּנֶ֔יהָ וּמִשְׁפָּח֖וֹת בִּכְשָׁפֶֽיהָ׃ ה הִנְנִ֣י אֵלַ֗יִךְ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְגִלֵּיתִ֥י שׁוּלַ֖יִךְ עַל־פָּנָ֑יִךְ וְהַרְאֵיתִ֤י גוֹיִם֙ מַעְרֵ֔ךְ וּמַמְלָכ֖וֹת קְלוֹנֵֽךְ׃ ו וְהִשְׁלַכְתִּ֥י עָלַ֛יִךְ שִׁקֻּצִ֖ים וְנִבַּלְתִּ֑יךְ וְשַׂמְתִּ֖יךְ כְּרֹֽאִי׃ ז וְהָיָ֤ה כָל־רֹאַ֙יִךְ֙ יִדּ֣וֹד מִמֵּ֔ךְ וְאָמַר֙ שָׁדְּדָ֣ה נִֽינְוֵ֔ה מִ֖י יָנ֣וּד לָ֑הּ מֵאַ֛יִן אֲבַקֵּ֥שׁ מְנַחֲמִ֖ים לָֽךְ׃ ח הֲתֵֽיטְבִי֙ מִנֹּ֣א אָמ֔וֹן הַיֹּֽשְׁבָה֙ בַּיְאֹרִ֔ים מַ֖יִם סָבִ֣יב לָ֑הּ אֲשֶׁר־חֵ֣יל יָ֔ם מִיָּ֖ם חוֹמָתָֽהּ׃ ט כּ֥וּשׁ עָצְמָ֛ה וּמִצְרַ֖יִם וְאֵ֣ין קֵ֑צֶה פּ֣וּט וְלוּבִ֔ים הָי֖וּ בְּעֶזְרָתֵֽךְ׃ י גַּם־הִ֗יא לַגֹּלָה֙ הָלְכָ֣ה בַשֶּׁ֔בִי גַּ֧ם עֹלָלֶ֛יהָ יְרֻטְּשׁ֖וּ בְּרֹ֣אשׁ כָּל־חוּצ֑וֹת וְעַל־נִכְבַּדֶּ֙יהָ֙ יַדּ֣וּ גוֹרָ֔ל וְכָל־גְּדוֹלֶ֖יהָ רֻתְּק֥וּ בַזִּקִּֽים׃ יא גַּם־אַ֣תְּ תִּשְׁכְּרִ֔י תְּהִ֖י נַֽעֲלָמָ֑ה גַּם־אַ֛תְּ תְּבַקְשִׁ֥י מָע֖וֹז מֵאוֹיֵֽב׃ יב כָּ֨ל־מִבְצָרַ֔יִךְ תְּאֵנִ֖ים עִם־בִּכּוּרִ֑ים אִם־יִנּ֕וֹעוּ וְנָפְל֖וּ עַל־פִּ֥י אוֹכֵֽל׃ יג הִנֵּ֨ה עַמֵּ֤ךְ נָשִׁים֙ בְּקִרְבֵּ֔ךְ לְאֹ֣יְבַ֔יִךְ פָּת֥וֹחַ נִפְתְּח֖וּ שַׁעֲרֵ֣י אַרְצֵ֑ךְ אָכְלָ֥ה אֵ֖שׁ בְּרִיחָֽיִך׃ יד מֵ֤י מָצוֹר֙ שַֽׁאֲבִי־לָ֔ךְ חַזְּקִ֖י מִבְצָרָ֑יִךְ בֹּ֧אִי בַטִּ֛יט וְרִמְסִ֥י בַחֹ֖מֶר הַחֲזִ֥יקִי מַלְבֵּֽן׃ טו שָׁ֚ם תֹּאכְלֵ֣ךְ אֵ֔שׁ תַּכְרִיתֵ֣ךְ חֶ֔רֶב תֹּאכְלֵ֖ךְ כַּיָּ֑לֶק הִתְכַּבֵּ֣ד כַּיֶּ֔לֶק הִֽתְכַּבְּדִ֖י כָּאַרְבֶּֽה׃ טז הִרְבֵּית֙ רֹֽכְלַ֔יִךְ מִכּוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם יֶ֥לֶק פָּשַׁ֖ט וַיָּעֹֽף׃ יז מִנְּזָרַ֙יִךְ֙ כָּֽאַרְבֶּ֔ה וְטַפְסְרַ֖יִךְ כְּג֣וֹב גֹּבָ֑י הַֽחוֹנִ֤ים בַּגְּדֵרוֹת֙ בְּי֣וֹם קָרָ֔ה שֶׁ֤מֶשׁ זָֽרְחָה֙ וְנוֹדַ֔ד וְלֹֽא־נוֹדַ֥ע מְקוֹמ֖וֹ אַיָּֽם׃ יח נָמ֤וּ רֹעֶ֙יךָ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר יִשְׁכְּנ֖וּ אַדִּירֶ֑יךָ נָפֹ֧שׁוּ עַמְּךָ֛ עַל־הֶהָרִ֖ים וְאֵ֥ין מְקַבֵּֽץ׃ יט אֵין־כֵּהָ֣ה לְשִׁבְרֶ֔ךָ נַחְלָ֖ה מַכָּתֶ֑ךָ כֹּ֣ל ׀ שֹׁמְעֵ֣י שִׁמְעֲךָ֗ תָּ֤קְעוּ כַף֙ עָלֶ֔יךָ כִּ֗י עַל־מִ֛י לֹֽא־עָבְרָ֥ה רָעָתְךָ֖ תָּמִֽיד׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רש"י

רש״י

פסוק א:
פרק. גזל שמפרקו מיד בעליו:
פסוק א:
לא ימיש טרף. מתוכה תמיד:
פסוק ב:
קול שוט. להכות סוסים היה נשמע בה תמיד:
פסוק ב:
וקול רעש. אופני מרכבות:
פסוק ב:
וסוס דוהר. דולג ומקפץ וכן מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב):
פסוק ג:
ולהב חרב. רולימל"א בלע"ז כי סכין וחרב קרוי להב כמו (שם ד) ויבא הנצב אחר הלהב:
פסוק ג:
וברק חנית. חנית מרוטה ומברקת אור יוצא ממנה פלנדו"ר בלע"ז:
פסוק ג:
וכובד פגר. היו מרבים פגרים ולא היה חשבון לגויות נבילותיה המושלכות בה עד שהיו העוברי' נכשלים בגויות הפגרים:
פסוק ד:
מרוב זנוני זונה. מרוב חנופות עיר שהיו יודעי' לפתות לב מלכי הארץ להתחבר עמם וסוף היו כובשי' אותם תחתיה':
פסוק ה:
שוליך. הם שפולי בגדי האשה:
פסוק ה:
מערך. גלויך כמו (מיכה א) עריה בשת:
פסוק ו:
שקוצים. בגדים צואים המנוולים אותך לפי הענין שדימה אותה לזונה דבר הכתוב:
פסוק ו:
כראי. כזבל לשון והסיר את מוראתו בנוצתה (ויקרא א׳:ט״ז):
פסוק ז:
ידוד ממך. יתרחק ממך:
פסוק ח:
התיטבי מנוא אמון. ומה תבטחי בעשרך ובגבורתך וכי גדולה את מנוא היא אלכסנדרי' של מצרים אמון לשון פדגוג מנוא הגדולה שהיתה אומנת מלכי מצרים דמרבי בה מלכו:
פסוק ח:
אשר חיל ים. אשר היה הים לה לחיל ולחומה שורא ובר שורא:
פסוק ט:
כוש עצמה. כושים היו לה לחוזק:
פסוק ט:
פוט ולובים היו בעזרתך. והפוטים והלובים אשר היו בעזרתך גם הם היו בחילה:
פסוק י:
גם היא לגולה הלכה. אף היא הלכה בגולה אעפ"כ גדולתה לא עמדה לפני נבוכדנצר:
פסוק י:
רתקו. נכבלו לשון רתוקות כסף (ישעיה מ) עשה הרתוק (יחזקאל ז) שלשלות:
פסוק י:
בזיקים. שלשלאות:
פסוק יא:
גם את. אף לפי גדולתך תשכרי כמותה בכוס התרעלה ותהיה נעלמה:
פסוק יב:
כל מבצריך תאנים עם בכורים. כל ערי מבצריך יהיו נוחים ליכבש ולבוז מה שבתוכה כאילני תאנים וכשהן עם בכורות מבושלת שבהם שכשמניעים האילן נופלים הבכורים לתוך פי האוכלים:
פסוק יב:
תאנים. אילני תאנים:
פסוק יב:
אם ינועו. אשר אם ינועו ביד אדם בחזקה:
פסוק יד:
מי מצור שאבי לך. עיר שבאים לצור עליה אוספים להם בני העיר מים רבים לתוכה בתוך חביות לשתות בימי המצור כשאין בתוכה בורות:
פסוק יד:
באי בטיט ורמסי. אותו לעשות ממנו לבינים כדי לחזק בו בדקי החומות:
פסוק יד:
החזיקי מלבן. אחזי בידך המלבן העשוי לדפוס הלבינים ללבון בתוכה:
פסוק טו:
התכבד. במטאטי השמיד:
פסוק טו:
כילק. הגומר ומכלה כל ירק השדה ויש פותרין התכבד כילק תתכסי בכובד גייסות כילק והתכבדי לשון עם כבד:
פסוק טז:
ילק פשט ויעוף. יהיו קלים לצאת בסחורה כילק שפושט ועוף:
פסוק יז:
מנזריך. שריך והמ"ם יסוד ושורש בתיבה כמ"ם של משמרתך ושל משמעתך ושל מנעליך ופעמים שהיא נופלת ממנה כמו נזיר אחיו (בראשית מט), וכן נזיריה שריה (איכה ד):
פסוק יז:
וטפסריך. הממונים שלך:
פסוק יז:
כגוב גובי. כחיילי גובאי גובי, קומלנגשטדי"ץ בלע"ז:
פסוק יז:
החונים בגדרות ביום קרה. כן דרך הארבה והזבוב החסיל והילק בעת הקור נדבקים בכתלים וכשיבא חום הן נודדים משם והולכים להם כך יגלו כל עמך:
פסוק יז:
ונודד. ומטלטל:
פסוק יז:
ולא נודע מקומו אים. איפה הם ואנה הלכו:
פסוק יח:
נמו רועיך. ל' תנומה:
פסוק יח:
ישכנו. אין יכולים לקום:
פסוק יח:
נפושו. כמו נפוצו וכל האותיות היוצאת ממוצא אחד מתחלפות זו בזו זי"ן שי"ן סמ"ך צד"י כולן יוצאין מסוף הלשון ושולי השניים:
פסוק יט:
אין כהה לשברך. אין מיצר על שברך כי הכל שמחים, כהה ל' דבר עמום:
פסוק יט:
תקעו כף. לשמוח: