פסוק א:והנה בנבואה הזאת דיבר הנביא פעם בלשון זכר פעם בלשון נקבה כנגד נינוה ופעם בלשון זכר כנגד מלך אשור והכל נכון, וזכר הנביא על מה עשה ה' ככה לנינוה באומרו הוי עיר הדמים כולה כחש רוצה לומר שהיתה נינוה עיר דמים לפי שהיתה מבטחת לשאר האומות שתהיה בעזרתם והיתה מכחשת בם, פרק מלאה ר"ל מלאה גזל שהיתה מפרקת את הדבר מיד בעליו ולוקחתו לעצמה ובזה האופן לא ימיש מעשות טרף ומלגזול העמים תמיד, ופרק מלשון פורק ואין מציל, והרב רבי אברהם בן עזרא פירש כלה בכל פרק כחש מלאה לא ימיש טרף מתוכה שהכל מביאים אליה.
פסוק ב:וזכר ממעשה האשורים שהיו מבהילים את בני אדם בקול שוט שהיו מכים בהם את הסוסים והיו בשוטים ההם עכסיס להשמיע למרחוק וכן קול רעש אופן וסוס דוהר ומרכבה מרקדה שמקולם תרעש הארץ.
פסוק ג:ועם זה פרש מעלה ר"ל הפרשים מעלים על הרכב האנשים להלחם ובידם להב חרב וברק חנית ובזה היו עושים רוב חלל וכובד פגר מהרוגים אשר היו הורגים והיו כ"כ הרוגים שהיו הורגים בלי חמלה שלא היה קצה לגויה המושלכת על הארץ והאנשים ההולכים יכשלו בגוייתם, ומפני שכה היתה משפטם על כל הגוים לכן נתחייבו בחרבן ובהפכה הזאת שבאה על נינוה ראש מלכותם והמפרשים פירוש הפסוקים האלה מקול שוט וגומר פרש מעלה וגומר שתשמע נינוה קול זה מהבאים עליה ומרוב הרוגיה יכשלו ההולכים בתוך נינוה בגויתם. ומה שפירשתי הוא היותר נכון שהוא ספור מעשה מלך אשור באומות אשר היה כובש, ולכן סמך אליו אומרו (ד) מרוב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים ר"ל ג"כ היה החרבן הזה לנינוה לפי שהיתה עיר חנפה שהיו מלכיה יודעים לפתות לב מלכי הארץ להתחבר עמהם ובסוף היו כובשים אותם תחתיהם, וכנגד הפתוי שהיה מפתה בראשונה נראית ענינה כזונה טובת חן שיחמדו אותה רואיה אליה ישגיחו אליה יתבוננו כאשר עשו שבטי ישראל בבטחם במלך אשור שיהיה בעזרתם והוא שב להחריבם, ואלה הם הכשפים שבערכם אין ענינה כאשה זונה בעלת חן כי אם כבעלת כשפים המוכרת גוים רוצה לומר הבוטחים בה בזנוניה ומשפחות האדמה היתה מרמה אותם בכשפיה.
פסוק ה:ולפי שדמה אותה לזונה דמה עונשה לעונש הזונה באומרו הנני אליך נאם ה' צבאות וגליתי שוליך על פניך רוצה לומר אני בהשגחתי אסבב חורבנך ושוליך שהם שפולי בגדי האשה וחלקי לבושיה היותר נבזים ושפלים ומטונפים הנוגעים בעפר ובטיט ארים אותם על פניך, ובזה ימשכו לך שתים רעות האחד שיראו הגוים מערך רוצה לומר ערותך ומקורך וכדי בזיון וקצף כי הנה בהרמת השולים יתגלו העגבות ומקום הערוה שהם קלונה כי חוש המישוש חרפה היא לנו, (ו) והרעה השנית בהשלכת השולים המטונפים על פניך אשליך עליך שקוצים שהטיט והעפר שהיו בשולים ידבקו בפניך ונבלתיך ושמתיך כרואי רוצה לומר כדבר המגואל והמאוס שהכל מביטים בו לפחיתותו כמו הוי מראה ונגאלה, (ז) ומזה ימשך שכל רואיך ידוד ממך כלומר שכל אחד מהרואים אותך ילך וירחק ממך מפני הנוול והשקוצים אשר על פניך.
פסוק ה:והיה הנמשל בזה בכל חלקי המשל והוא שנבוכדנצר שהיה היותר שפל ונבזה שבכל שרי סנחריב בערך השולים ללבוש שהם היותר שפלים שבו גלה אותו ה' על פני מלך אשור אדונו, כי במקום שהיה נבוכדנצר שפל ונבזה קם על פני מלך אשור אדונו ובזה נתגלת ערות אשור וקלונו בשקם עליו עבד ונתגלו השקרים והכחש שהיה אשור עושה לכל מלכי האדמה, וכל רואיהם ירחקו מהם ויתמהו ממפלת נינוה ראש ממלכת אשור באומרם שודדה נינוה מי ינוד לה רוצה לומר נינוה שהיתה מושלת בגוים היתה למשסה ולשוד ומי הוא האוהב שיבא לנוד לה ולנחמה כי כולם היו לה לאויבים ולכן לא ימצא מי ינוד לה ומי ירחם עליה.
פסוק ח:ואמר על עיר נינוה התטבי מנוא אמון כלומר הטובה את מנוא אמון שהוא שם עיר במצרים שהיתה חזקה כל כך בעמה ובגבוריה שלא היו לה חומות אבל היתה יושבת ביאורים מים סביב לה והם יאורי מצרים המתוקים שהיו אצלה, ומלבד היאורים ההמה היה חיל ים מים חומתה רוצה לומר שהחיל והחומה שהיה לה היו הימים הסובבים אותה אולי היה מצד אחד ים סוף ומצד אחר הים הגדול ים יפו ועליהם אמר וים מים חומתה, ועם כל חוזקה וגבורתה החריבה נבוכדנצר בלכתו להלחם על נינוה, והמתרגם תרגם נוא אמון אלכסנדריא רבתא, ותמהתי ממנו ומרש"י שנמשך בזה אחריו לפי שאלכסנדריא של מצרים אלכסנדרוס מוקדון יסדה ובנאה בכמו תשעים שנה אחרי מות נבוכדנצר, ולכן נראה יותר נכון שהיתה נא אמון עיר גדולה אחרת והיתה אומנת למלכי מצרים כי שם היו מגדלים אותם ולכן נקראת אמון.
פסוק ט:ומלבד חזקה וימים סביב לה הנה עוד כוש עצמה כלומר שכוש ומצרים עזרו לנוא אמון להצילה מכף סנחריב, וכן אומרו פוט ולובים היו בעזרתך רומז אל נוא אמון שזכר כאלו היה הנביא מדבר נגדה, (י) ואף על פי כן גם היא לגולה הלכה בשבי וגם עולליה ירוטשו בראש כל חוצות ועל נכבדיה שלנוא אמון כשדים ידו גורל וכל גדוליה ושריה רותקו בזקים והם שלשלאות ברזל, ורותקו הוא מלשון עשה הרתוק (יחזקאל ז, כג), ורתוקות כסף (ישעיה מ, יט), ופירושו אוסרו בשלשלאות. והראב"ע פירש כוש עצמה ומצרים וגו' שכולם היו בעזרת נינוה גם פוט ולובים, ופירש גם היא לגולה הלכה ששב למצרים שהלכה בגולה כמו נוא אמון, ואם אמת הדבר בפירושו נצטרך לומר שראה הנביא חרבן נא אמון וחרבן מצרים ע"י נבוכדנצר אגב גררא מחרבן נינוה עם היות שחרבן נינוה היה קודם חורבן בית ראשון והחרבן שעשה נבוכד נצר במצרים היה אחר חרבן בית ראשון, הוא אשר דברתי אליכם שהיו רואים הנביאים בנבואותיהם דברים מתחלפים מזמנים מתחלפים אגב גררא זה לזה.
פסוק יא:ואמר הנביא כנגד נינוה גם את תשכרי תהי נעלמה כלומר כמו שנוא אמון הלכה בגולה ושתתה את כוס תרעלת נבוכד נצר גם את נינוה תשתי אותו כוס התרעלה ותשכרי ממנו ותהיי נעלמה כאלו לא היית בעולם ולא היית ראש מלכות והוא על דרך אומרו (עובדיה א, טז) ושתו ולעו והיו כלא היו, כי השכור סרה דעתו כאלו איננו, וכמו שנוא אמון בקשה עזר להנצל מכף נבוכד נצר ולא הועיל לה כן את נינוה תבקשי מעוז עד האויב מלך בבל שיבא עליך, (יב) ועכ"ז לא יועילך לפי שכל מבצריך והם הערים הבצורות יהיו נוחים להכבש ולבוז מה שבתוכם כמו עצי התאנים כשהן בבכור מבושלות כראוי שכאשר מנענעים עצי התאנה מיד נופלות הבכורות לתוך פי האוכל, כן במעט מהתנועה והמלחמה שיעשה מלך בבל יפלו שרי האשורים בידו.
פסוק יג:ולפי שהנה עמך נשים בקרבך רוצה לומר שהיו עם נינוה כנשים בערך אויביהם ולכן פתוח נפתחו רוצה לומר כאלו נפתחו מעצמם שערי ארצך נינוה ובמעט מהעמל הכשדים אכלו את בריחיך.
פסוק יד:ואמר הנביא המהתל בהם ונינוה מי מצור שאבי לך רוצה לומר עשי ההכנות שראוי לעשות לעם הבא במצור אם שתשאבי המים לשתות במצור כי לא תוכלי לצאת מהעיר לשאוב מים מהמעינות לשתות מפחד האויב, וחזקי מבצריך באופן שלא יכבשו מהרה ערי מבצריך, ולפי שהמבצרים צריכים ללבנים לחזקם לכן אמר בואי בטיט ורמסי בחומר ללבון ממנו לבנים החזיקי מלבן כלומר המלבן העשוי לדפוס הלבנים לרמוס בתוכו החזיקי בו לתקנו כראוי, (טו) לפי שבלי ספק שם תאכלך אש ותאכלך כילק רוצה לומר האש שזכר תאכלך כמו שהילק אוכל עשב האדמה, ולכן התכבד כילק התכבדי כארבה רוצה לומר שתחברי אליך עם כבד בלי מספר שהתכבדי הוא מלשון עם כבד, וי"מ התכבדי במטאטא השמד כילק וכארבה המכלה כל ירק העשב.
פסוק טז:ועם היות שעד עתה בזמן שלותך הרבית רוכליך ככוכבי השמים במעלה ועושר וכבוד עתה ברחו להם כילק פשט ויעף, ורש"י פירש מה הועילו לך רוכליך וסוחריך שהיו ככוכבי השמים ברוב מעלתם והיו קלים לצאת לסחורה כילק שפשט ויעוף כן היו המה הולכים במהירות לעשות סחורותיהם, (יז) ולא די הסוחרים שברחו להם אבל גם נזריך והם השרים אשר נזר ועטרה על ראשיהם וטפסריך שהם הסגנים בעלי הגדולה היו גם כן כגוב גובי כלומר כמיני שרץ העוף שהם גובים מהאדם ואוכלים את אשר לו כזבובים והגזם ושאר המינים שאלו ואלו כולם חונים בגדרות ביום קרה נדבקים בכותלים מפני הקור וכאשר השמש זרחה על הארץ הם נודדים משם והולכים להם ולא נודע מקומו של כל אחד מהם אים, כן שרי נינוה וטפסריה כאשר זרחה עליהם שמש האויב וחומו ברחו ונדדו ולא נודע איה מקומם.
פסוק יח:וכנגד מלך אשור אמר נמו רועיך מלך אשור ונמו הוא מלשון תנומה כמו לא ינום ולא יישן (תהלים קכא, ד) ורועיך הם המחשבות כמו ולי מה יקרו רעיך אל (שם קלט, יז), יאמר גם אתה מלך אשור גם בלילה לא שכב לבך לחשוב מחשבות לרשת משכנות לא לך אבל עתה נמו וישנו ישקטו ולא יתנועעו מחשבותיך ואדיריך וגבוריך ישכנו במקומם ולא ילכו מפה אל פה לשלול שלל ולבוז בז לפי שכבר נפושו כלומר נפוצו עמך על ההרים ואין מקבץ, (יט) ואתה דע לך שאין כהה לשברך רוצה לומר אין מי שיתחלחל ויכאב בעבור שברך אף על פי שנחלה מכתך לפי שהכל שמחים במפלתך, ולכן כל שומעי שמעך ומפלתך תקעו כף בשמחה עליך, וראוי היה שיהיה כן כי על מי לא עברה רעתך תמיד ולכן היו כולם אויביך ושמחים ברעתך וכמו שאמר בנפול רשע ישמח עם:
פסוק יח:תם ספר נחום תהלה לאל יתברך.