א הִנֵּ֨ה עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֤י מְבַשֵּׂר֙ מַשְׁמִ֣יעַ שָׁל֔וֹם חָגִּ֧י יְהוּדָ֛ה חַגַּ֖יִךְ שַׁלְּמִ֣י נְדָרָ֑יִךְ כִּי֩ לֹ֨א יוֹסִ֥יף ע֛וֹד לעבור־(לַֽעֲבָר־)בָּ֥ךְ בְּלִיַּ֖עַל כֻּלֹּ֥ה נִכְרָֽת׃ ב עָלָ֥ה מֵפִ֛יץ עַל־פָּנַ֖יִךְ נָצ֣וֹר מְצֻרָ֑ה צַפֵּה־דֶ֙רֶךְ֙ חַזֵּ֣ק מָתְנַ֔יִם אַמֵּ֥ץ כֹּ֖חַ מְאֹֽד׃ ג כִּ֣י שָׁ֤ב יְהוָה֙ אֶת־גְּא֣וֹן יַעֲקֹ֔ב כִּגְא֖וֹן יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י בְקָקוּם֙ בֹּֽקְקִ֔ים וּזְמֹרֵיהֶ֖ם שִׁחֵֽתוּ׃ ד מָגֵ֨ן גִּבֹּרֵ֜יהוּ מְאָדָּ֗ם אַנְשֵׁי־חַ֙יִל֙ מְתֻלָּעִ֔ים בְּאֵשׁ־פְּלָד֥וֹת הָרֶ֖כֶב בְּי֣וֹם הֲכִינ֑וֹ וְהַבְּרֹשִׁ֖ים הָרְעָֽלוּ׃ ה בַּֽחוּצוֹת֙ יִתְהוֹלְל֣וּ הָרֶ֔כֶב יִֽשְׁתַּקְשְׁק֖וּן בָּרְחֹב֑וֹת מַרְאֵיהֶן֙ כַּלַּפִּידִ֔ם כַּבְּרָקִ֖ים יְרוֹצֵֽצוּ׃ ו יִזְכֹּר֙ אַדִּירָ֔יו יִכָּשְׁל֖וּ בהלכותם (בַּהֲלִֽיכָתָ֑ם) יְמַֽהֲרוּ֙ חֽוֹמָתָ֔הּ וְהֻכַ֖ן הַסֹּכֵֽךְ׃ ז שַׁעֲרֵ֥י הַנְּהָר֖וֹת נִפְתָּ֑חוּ וְהַֽהֵיכָ֖ל נָמֽוֹג׃ ח וְהֻצַּ֖ב גֻּלְּתָ֣ה הֹֽעֲלָ֑תָה וְאַמְהֹתֶ֗יהָ מְנַֽהֲגוֹת֙ כְּק֣וֹל יוֹנִ֔ים מְתֹפְפֹ֖ת עַל־לִבְבֵהֶֽן׃ ט וְנִינְוֵ֥ה כִבְרֵֽכַת־מַ֖יִם מִ֣ימֵי הִ֑יא וְהֵ֣מָּה נָסִ֔ים עִמְד֥וּ עֲמֹ֖דוּ וְאֵ֥ין מַפְנֶֽה׃ י בֹּ֥זּוּ כֶ֖סֶף בֹּ֣זּוּ זָהָ֑ב וְאֵ֥ין קֵ֙צֶה֙ לַתְּכוּנָ֔ה כָּבֹ֕ד מִכֹּ֖ל כְּלִ֥י חֶמְדָּֽה׃ יא בּוּקָ֥ה וּמְבוּקָ֖ה וּמְבֻלָּקָ֑ה וְלֵ֨ב נָמֵ֜ס וּפִ֣ק בִּרְכַּ֗יִם וְחַלְחָלָה֙ בְּכָל־מָתְנַ֔יִם וּפְנֵ֥י כֻלָּ֖ם קִבְּצ֥וּ פָארֽוּר׃ יב אַיֵּה֙ מְע֣וֹן אֲרָי֔וֹת וּמִרְעֶ֥ה ה֖וּא לַכְּפִרִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הָלַךְ֩ אַרְיֵ֨ה לָבִ֥יא שָׁ֛ם גּ֥וּר אַרְיֵ֖ה וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃ יג אַרְיֵ֤ה טֹרֵף֙ בְּדֵ֣י גֹֽרוֹתָ֔יו וּמְחַנֵּ֖ק לְלִבְאֹתָ֑יו וַיְמַלֵּא־טֶ֣רֶף חֹרָ֔יו וּמְעֹֽנֹתָ֖יו טְרֵפָֽה׃ יד הִנְנִ֣י אֵלַ֗יִךְ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְהִבְעַרְתִּ֤י בֶֽעָשָׁן֙ רִכְבָּ֔הּ וּכְפִירַ֖יִךְ תֹּ֣אכַל חָ֑רֶב וְהִכְרַתִּ֤י מֵאֶ֙רֶץ֙ טַרְפֵּ֔ךְ וְלֹֽא־יִשָּׁמַ֥ע ע֖וֹד ק֥וֹל מַלְאָכֵֽכֵה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רש"י

רש״י

פסוק א:
שלמי נדריך. אשר נדרת להקב"ה אם יצילך מכף סנחריב מלך אשור כי עתה נצלת:
פסוק א:
כי לא יוסיף עוד לעבר בך. אותו הבליעל:
פסוק א:
כלה נכרת. הוא וזרעו:
פסוק ב:
עלה מפיץ על פניך נצור מצורה. המפיץ אשר עלה על פניך אל ארץ יהודה בימי יחזקיהו עכשיו הוא נצור מצורה נבוכדנצר מלך בבל שהוא צר עליו:
פסוק ב:
צפה דרך. הבט אתה איש יהודה על אם הדרכים ותראה את ההולכים לצור עליו ויתחזקו מתניך ואמץ כח מאד:
פסוק ג:
כגאון ישראל. כמו שהיה כבר:
פסוק ג:
בקקום. בזזום והריקום לשון בקיקה נופל על גפן:
פסוק ד:
מגן גבוריהו. של נבוכדנצר הצרים על אשור:
פסוק ד:
מאדם. מאודמים הם. ואנשי חילם מתולעים. לבושי זהורית:
פסוק ד:
באש פלדות הרכב ביום הכינו. ביום שהוא מוכן לצאת בצבא מצחצח רכב ברזל שלו ולא ידעתי מהו פלדות ואומר אני שהוא מין המצחצחת ברזל יפה ויש פותרין פלדות לשון לפיד אש בדרך ההפך:
פסוק ד:
והברושים הרעלו. ת"י ורבני משריתהון מסרבלין בצבעונין:
פסוק ד:
הרעלו. מעוטפין ודומה לו (ישעיהו ג׳:י״ט) הנטיפות והשרות והרעלות ובל' משנה שנינו מדיות רעולות מסכת שבת (דף ס"ה ע"ש):
פסוק ה:
יתהוללו. ינהגו עצמן בשגעון:
פסוק ה:
ישתקשקון. ת"י קל נקוש זיניהון משתמע והוא מלשון והשיקו היקבים (יואל ב׳:כ״ד) כמשק גבים (ישעיהו ל״ג:ד׳) ל' השמעת קול:
פסוק ה:
ירוצצו. ירועעו את השומעים כברקים הללו הטורדים את הבריות כן ת"י:
פסוק ו:
יזכור. מלך אשור את אדיריו וגבוריו וידמה בלבו לצאת ולהלחם והם יכשלו בהליכתם:
פסוק ו:
ימהרו חומתה. לנוס לרוץ אל חומת העיר כל תיבה הצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה:
פסוק ו:
והוכן הסוכך. ת"י יבנון מגדליא ויש לפרש והוכן הסוכך והמלך נזדיין בכלי זיונו כמו ממשח הסוכך לשון מושל:
פסוק ז:
שערי הנהרות. שערי העיר אשר מצד הנהרות:
פסוק ז:
וההיכל נמוג. נרעד ונע מכח אבני בליסטרא הנזרקי' בכתליו הנקרא בומ"א:
פסוק ח:
והוצב. היא המלכה הנצבת לימין המלך כד"א (תהילים מ״ה:י׳) נצבה שגל לימינך:
פסוק ח:
גלתה הועלתה. בגלוי הלכה בשבי והעלתה מן העיר:
פסוק ח:
מנהגות כקול יונים. מנהגות עצמן בקינה כקול יונים המקוננים. מנהגות שרימייצנ"ט בלע"ז:
פסוק ח:
מתופפות על לבבהן. ת"י מקישות ידיהן על לבן כהקיש בתופים:
פסוק ט:
ונינוה כברכת מים מימי היא. מיום שהיא נעשית ישבה בשלוה ואין מניד כבריכת מים מכונסין שאין זזים ממקומם:
פסוק ט:
והמה. עתה מרוב דוחקם למדו לנוס ונסים:
פסוק ט:
עמדו עמודו. אומרים להם ואין מפנה לבו לשמוע ולעמוד:
פסוק י:
בזו כסף. אתם הבאים על נינוה:
פסוק י:
ואין קצה. אין חשבון:
פסוק י:
לתכונה. לאוצרותיהם על שם שהכסף והזהב הנתון באוצר נתון בחשבון כמה דאת אמר את הכסף המתוכן (מלכים ב י״ב:י״ב):
פסוק י:
כבוד מכל כלי חמדה. לשון הכבדה כמו (לקמן ג) התכבד כילק לשון מכבד הבית אשקוונ"ט בלע"ז ולכבד אותם מכל כלי חמדתא וכן ת"י ספו מכל מני חמדתא, כבוד כמו זכור ושמור:
פסוק יא:
בוקה. ריקנית:
פסוק יא:
ומבוקה. ומרוקנת על ידי בוקקים:
פסוק יא:
ומבולקה. מפורצת בחומותיה אישברטיר"א בלע"ז:
פסוק יא:
ופיק ברכים. כשלון ברכים כמו (שמואל א כה) לפוקה ולמכשול:
פסוק יא:
קבצו פארור. שחרורית כקדירה:
פסוק יב:
איה מעון אריות. קינה היא על נינוה שהיתה מדור מלכים גבורים וחזקים כאריות:
פסוק יב:
אשר הלך אריה לביא שם. ת"י אתר דהוו אזלין מלכין ושבקין תמן בניהון הא כאריה דשרי לרוחצן:
פסוק יג:
אריה טורף בדי גורותיו. כתרגומו מלכיה היו מביאים שלל רב עד שהיה די לבני ביתם:
פסוק יג:
ומחנק. בהמות לצורך לבאותיו כלומר מרבה אוצרותיו לבניו:
פסוק יג:
וימלא טרף חוריו. ת"י וממלן אוצרותיהן חטוף:
פסוק יד:
רכבה. רוב רכב שבה קרטדי"ן בלע"ז ה"א יתירה היפך הלשון לריבוי מרכבות וכן (יחזקאל כ״ד:ו׳) סיר אשר חלאתה בה זוהם רב:
פסוק יד:
ולא ישמע עוד קול מלאככה. קול מלאכיך כמו שעשה כבר רבשקה וחביריו שלוחי אשור (ישעיה לז) ויקרא בקול גדול יהודית: