פסוק א:הנה על ההרים. הנה כבר נראה על ההרים ביאת רגלי המבשר המשמיע שלום כי יבשר ויאמר שנפלה אשור ועוד לא יבוא למלחמה על ארץ ישראל:
פסוק א:חגי יהודה חגיך. ר״ל שמחו בחג בשמחת לבב:
פסוק א:שלמי נדריך. מה שנדרת לה׳ אם יצילך מכף מלך אשור כי הנה נצלת ממנו כי לא יוסיף עוד לעבר בך בליעל הוא זרע סנחריב כי נכרת כל הזרע ואין להם שארית:
פסוק ב:עלה מפיץ. אשור שהגלה אותך והפיץ אותך בארצות הנה נסתלק מן העולם:
פסוק ב:על פניך. ר״ל לפניך וכאלו אתה רואה הסתלקו:
פסוק ב:נצור מצורה. ערי המבצר שעזבתם מפחד מלך אשור הנה עתה שמור אותם:
פסוק ב:צפה דרך. הסתכל בדרך הבא מאשור ולא תראה עוד מי בא מהם:
פסוק ב:חזק מתנים. חזק ואמץ כי לא תירא עוד מאשור:
פסוק ג:כי שב וגו׳. כי עתה יניח וישקיט ה׳ את גאון יעקב להיות כגאון ישראל ר״ל כמו שהיה מאז ומקדם:
פסוק ג:כי בקקום בוקקים. כי המריקים הם הכשדים הריקו את אשור ושחתו זמוריהם ר״ל לקחו עשרם והרגו גבוריהם ולכן תשב במנוחה והשקט כי אין לך לפחוד עוד מאשור:
פסוק ד:מגן גבוריהו מאדם. המגן של גבורי הבוקקים הכשדים יהיו אדומים מדם החללים:
פסוק ד:אנשי חיל מתולעים. יהיו מלובשים בגדי תולעת שני שהיא צבע אדומה ר״ל בגדיהם יהיו צבועות מדמי ההרוגים:
פסוק ד:באש פלדות הרכב וגו׳. ר״ל ביום שהכינו את הרכב למלחמה היה נראה כאלו הולך בלפידי אש כי הברזל שעל גלגלי הרכב היה מוציא ניצוצי אש במרוצתם על הסלעים:
פסוק ד:והברושים הרעלו. ר״ל המקלות של ברוש העשויות כחניתות המחודדות בראשן כבר הושם שם הסם הממית כי הכינו מקלות כאלה על המלחמה:
פסוק ה:יתהוללו הרכב. אנשי הרכב יתהוללו בחוצות לרוץ הנה והנה:
פסוק ה:ישתקשקון ברחובות. השמעת קול כלי זיין ישמיעו ברחובות קריה:
פסוק ה:מראיהן. מראה פניהם כלפידי אש וקלות מרוצתם כברקים אשר מעט תשיגם הראות לרוב המהירות:
פסוק ו:יזכור אדיריו. מלך אשור יזכור גבוריו ללכת לקראת המלחמה אבל יכשלו בהליכתם ולא יצליחו:
פסוק ו:ימהרו חומתה. ר״ל ישובו למהר לעלות על חומת העיר למנוע את הכשדים לבוא בעיר:
פסוק ו:והוכן הסוכך. יכינו דבר הסוכך עליהם ממעל להגן מן החצים ואבני הקלע:
פסוק ז:שערי הנהרות. ר״ל עכ״ז לא יוכלו למנוע את האויב כי נפתחו שערי העיר הפונים מול הנהרות כי חיל הכשדים שברום:
פסוק ז:וההיכל נמוג. היכל המלך נמוג ונמס ר״ל ינתצו ויכתתו אותו:
פסוק ח:והוצב גלתה הועלתה. ר״ל המלכה הנצבת פנימה לימין המלך כענין שנאמר נצבה שגל לימינך (תהילים מ״ה:י׳) נתגלית לעין כל והועלתה על המרכבה להוליכה בגולה:
פסוק ח:ואמהותיה. שפחותיה מנהגות אותה בקול קינה כנהימת קול יונים:
פסוק ח:מתופפות. כמו שהאדם מכה בתוף כן הן מכות על לבבהן כדרך הנשים המקוננות:
פסוק ט:ונינוה. והנה נינוה מימים קדמונים היא היתה מלאה כל טוב כברכת המים המלאה לה:
פסוק ט:והמה נסים. ועתה המה נסים ומניחים כל העושר:
פסוק ט:עמדו עמודו. עם כי המלך והשרים יצעקו למה תנוסו עמדו והלחמו מול האויב אבל אין מי פונה להקוראים ולא יאבו להלחם:
פסוק י:בוזו כסף. אתם אנשי כשדים שללו הכסף והזהב ואין סוף אל העושר שתקחו מאשר הכינו אנשי נינוה לעצמם:
פסוק י:כבוד. ר״ל שם תמצאו כבוד היקר מכל כלי חמדה והוא כבוד נצחון המלחמה, או ר״ל גרפו אותה מכל כלי חמדה וקחו לעצמיכם:
פסוק יא:בוקה וגו׳. ר״ל נינוה תשאר ריקה וכרותה מן העושר:
פסוק יא:ולב נמס. לבם יהיה נמס מגודל החרדה וכשלון ברכים מבלי חוזק וכל מתנים יהיה חלחלה ורעד לבל יוכלו לעמוד על מתניהם:
פסוק יא:קבצו פארור. פני כולם ישחר כאלו קבצו כל השחרות שיש בקדרה הנשחרה מעשן האש:
פסוק יב:איה מעון אריות. אמר דרך קינה איה נינוה שהיתה מדור אריות ומקום מרעה אל הכפירים ר״ל מקום מלכים אדירים ושרים עצומים:
פסוק יב:אשר הלך. ר״ל אשר היה הולך ויוצא משם האריה והלביא לכל פאות העולם לטרוף טרף והיה נשאר שם גורי האריה הם הבנים הקטנים וישבו בבטחה ולא היה מי מחרידם ר״ל המלך והגבורים יצאו לשלול שלל ובניהם נשארו במקומם בבטחון רב:
פסוק יג:אריה טורף. האריה ההוא אשר הלך היה טורף בעבור מרבית צורך ספוק גורותיו הם בניו הקטנים והיה מחנק והורג מחיות השדה להביא אל לבאותיו הם נקבות האריה:
פסוק יג:וימלא. והיה ממלא החורים שיושב בהן מן הטרף וכפל דבריו ואמר ומעונותיו טרפה והוא משל על מלכי נינוה ושריה שהיו מביאים שלל רב די צורך בניהם ונשותיהם ומלאו ארצם מן העושר ששללו:
פסוק יד:הנני אליך. הנה אני אלחם בך:
פסוק יד:והבערתי. אשרוף רוב הרכב שבה בהעלאת עשן השמים לגודל השרפה:
פסוק יד:וכפיריך. ר״ל בניך וזרעם תאכל החרב:
פסוק יד:והכרתי וגו׳. ר״ל עוד לא תטרוף בארץ לשלול את העכו״ם:
פסוק יד:קול מלאככה. שהיו מרימים קול על ארצות העכו״ם ליראם ולבהלם וכמו שעשה רבשקה על ירושלים כמ״ש (במ״ב ובישעי׳):
