פסוק א:הִנֵּה עַל־הֶהָרִים מופיעות מעבר לאופק רַגְלֵי המְבַשֵּׂר, המַשְׁמִיעַ דברי שָׁלוֹם ואומר: חָגִּי, חגגו, בני יְהוּדָה, את חַגַּיִךְ, שַׁלְּמִי את נְדָרָיִךְ. הביאו את קרבנות החג ושלמו את נדריכם בנחת, כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לַעֲבָר־בָּךְ בְּלִיַּעַל, רשע, חסר תקנה, שהרי כֻּלֹּה, כולו נִכְרָת.
פסוק ב:נינוה, עָלָה המֵפִיץ, כוח מפזר ומנפץ עַל־פָּנַיִךְ, כנגדך. נָצוֹר מְצוּרָה, שמרו על המבצרים! צַפֵּה־דֶרֶךְ, העמידו צופים בדרכים! חַזֵּק מָתְנַיִם ואַמֵּץ כֹּחַ מְאֹד!
פסוק ג:כִּי שָׁב, משיב ה' אֶת־גְּאוֹן יַעֲקֹב כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל, גאוותם ורוממותם של ישראל ישובו על כנן. השם 'יעקב' המתייחס למצבו של העם כשהוא גולה וחלש, יחזור להיות 'ישראל' – שׂורר וגובר על יריביו. כִּי עד עתה בְקָקוּם בֹּקְקִים, בוזזים רוקנו את ישראל, ואת זְמֹרֵיהֶם האויבים שִׁחֵתוּ. ישראל בגלותם נמשלו לגפן מרוקנת ושבורה.
פסוק ד:ולתיאור המלחמה: מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ – גיבורי אשור מְאָדָּם, נצבע באדום, אולי כדי להפחיד. אַנְשֵׁי־חַיִל מְתֻלָּעִים, צבועים בתולעת שני, שאף הוא גוון של אדום. לא נמצאו מספיק שרידים בחפירות כדי לקבוע זאת, אבל ייתכן שאדום היה צבעה של אשור. בְּאֵשׁ־פְּלָדֹת נע הָרֶכֶב בְּיוֹם הֲכִינוֹ, שהוכן הרכב לקרב. אלו הם כנראה ניצוצות האש היוצאים מחיכוך פלדת הרכב באבנים. ועצי הַבְּרוֹשִׁים, שעשו מהם חניתות, הָרְעָלוּ, נמרחו בחומר רעיל.
פסוק ה:בַּחוּצוֹת יִתְהוֹלְלוּ, משתוללים, נוהגים בטירוף הָרֶכֶב, יִשְׁתַּקְשְׁקוּן, משמיעים רעש מהתנועה בָּרְחֹבוֹת. מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִים, כַּבְּרָקִים מבהיקים ביעף יְרוֹצֵצוּ, דוהרים ביעף. מרכבות המלחמה האדומות נראות זוהרות ולוהטות.
פסוק ו:יִזְכֹּר, יקרא, יפקד מלך אשור על אַדִּירָיו, גיבוריו ושריו, ואלו מרוב מהירות יִכָּשְׁלוּ בַּהֲלִיכָתָם, יְמַהֲרוּ לחסות בצל חוֹמָתָהּ של העיר, וכבר הֻכַן הַסֹּכֵךְ, אחד מאמצעי ההגנה. יבוא זמן שבו נינוה לא תשלח חיילים לכבוש מקומות אלא תהיה בעצמה נתונה תחת מתקפה ומצור.
פסוק ז:שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת שעליהם יושבת העיר, הסכרים נִפְתָּחוּ, נפרצו על ידי האויב, כדי לגרום לשיטפון, וכתוצאה מכך הַהֵיכָל נָמוֹג, התמוסס.
פסוק ח:וְהֻצַּב גֻּלְּתָה המלכה הניצבת ליד המלך הֹעֲלָתָה על ידי שוביה והוצגה לעיני כול, וְאַמְהֹתֶיהָ, שפחותיה מְנַהֲגוֹת, נואקות, מייללות כְּקוֹל יוֹנִים, ומְתֹפְפוֹת, מכות עַל־לִבְבֵהֶן לביטוי צרתן ואבלן, כנהוג בשעת קינה.
פסוק ט:וְנִינְוֵה כִבְרֵכַת־מַיִם, משופעת בכל טוב מִימֵי קדם הִיא. או: נינוה במפלתה נשטפת מכל מימיה. וְהֵמָּה – החיילים נָסִים, וגם כאשר צועקים להם: עִמְדוּ, עֲמֹדוּ! – וְאֵין מַפְנֶה, איש מהם אינו פונה לאחור אלא כל אחד ממשיך בבריחתו.
פסוק י:נחום קורא אל האויבים הבאים על נינוה: בֹּזּוּ, בזזו כֶסֶף, בֹּזּוּ זָהָב, וְאֵין קֵצֶה לַתְּכוּנָה, לאוצרות ולתכולתם, כָּבֹד, עושר ויקר מִכֹּל כְּלִי חֶמְדָּה, חפץ יקר. הכול נמצא שם.
פסוק יא:בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה, ריקנות והרס, תוהו ובוהו, וְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְכַּיִם מחמת הפחד, וְחַלְחָלָה, רַעד בְּכָל־מָתְנַיִם, וּפְנֵי כֻלָּם קִבְּצוּ, התאספו לפָארוּר, סיר בישול. פניהם התכווצו ואיבדו את חיוניותם, או: קדרו והשחירו כשולי קדרה מרוב פחד.
פסוק יב:אַיֵּה המקום שהיה מְעוֹן אֲרָיוֹת, גדולי נינוה וגיבוריה וּמִרְעֶה הוּא לַכְּפִרִים, מקום ששוהים בו בבטחה אריות צעירים. אֲשֶׁר הָלַךְ, התהלך אַרְיֵה-לָבִיא, אריה בוגר שָׁם, וגם גּוּר אַרְיֵה, וְאֵין מַחֲרִיד. פירוש חלופי: מקום שהאריה מרגיש בטוח להביא לשם את גוריו.
פסוק יג:שם אַרְיֵה טֹרֵף בְּדֵי, כפי צורך גֹרוֹתָיו, גוריו, וּמְחַנֵּק, חונק את טרפו לְלִבְאֹתָיו. וַיְמַלֵּא בטֶרֶף, מזון שנטרף, את חֹרָיו, מאורותיו, וּמְעֹנֹתָיו בטְרֵפָה. מושלי נינוה התהלכו בעירם בשלווה, ומילאו אותה בשאריות הטרף והשלל.
פסוק יד:הִנְנִי פונה אֵלַיִךְ נינוה, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וְהִבְעַרְתִּי בֶעָשָׁן את רִכְבָּהּ, ואת כְפִירַיִךְ תֹּאכַל חָרֶב, וְהִכְרַתִּי מֵאֶרֶץ את טַרְפֵּךְ, האוצרות ששללת, וְלֹא־יִשָּׁמַע עוֹד בעולם קוֹל מַלְאָכֵכֵה, שליחייך, צירייך.
