פסוק א:הנה חגי יהודה - הם שנמלטו מיד סנחריב.
פסוק ב:עלה - עתה שב לדבר אל נינוה.
פסוק ב:והמפיץ - הוא נבוכדנצר.
פסוק ב:נצור מצורה - ידבר למלך נינוה וככה צפה דרך - שים צופים בדרכים. והנגיד אמר: כי נצור שם הפועל כמו ויכלת עמוד וככה צפה דרך לכלא הפשע ודע.
פסוק ג:כי - עתה ישיב השם שבות גאון יעקב כגאון ישראל, בהיותו בארצו. הטעם ישיבם לגאונם, כמו שהיו ישראל מימי קדם בגאונם.
פסוק ג:ומלת בקקום – תורה כי הפועל יוצא והנה יהיה גפן בוקק פועל והפועל הוא הפרי שישוה לו, או תהיה כמלת שב שתמצא עומדת ויוצאה. וטעם כי בקקום - שמום כגפן בוקק על כן.
פסוק ג:וזמוריהם - כמו: ויכרתו משם זמורה ושב לפרש המפיץ העולה.
פסוק ד:מגן - אמר רבי משה הכהן: כי גבורהו בתוספת ה"א לשון רבים וככה בהתפללו בעד רעהו. ולא דבר נכונה, כי פיו כמו פיהו אחיו אחיהו שיו שיהו וטעם רעהו שהתפלל בעבור כל אחד.
פסוק ד:וגבורהו – שם המין שכולל גבורת הגבורים.
פסוק ד:מתלעים - שלובשים תולעת שני.
פסוק ד:ביום הכינו - הרכב כאילו אש פלדות יוצא במרוצתו. ומלת פלדות זרה אולי היא הפוכה לפידות.
פסוק ד:והברושים הרעלו - כמו רעדו ברושי היער. ויפת אמר: כי הם חניתות.
פסוק ה:בחוצות - אמר רבי יונה: ישתקשקון יכו שוק אל שוק.
פסוק ה:ירוצצו - כפול האות האחרון והפעל כפל ירוצצו נפשם, מגזרת רץ וככה: ויתרצצו הבנים.
פסוק ו:יזכר - כאשר יזכר האויב שהוא מלך כשדים בעבור מרוצתם יכשלו בהליכתן.
פסוק ו:ימהרו - אל חומות נינוה.
פסוק ו:והוכן - מגדלי העץ הגדולים. ויפת אמר: כי יזכור מלך נינוה אדיריו יכשלו יברחו אל החומה ויכינו המגנים לסוכך עליהם, וזה לא יועיל להם כי.
פסוק ז:שערי - יורה כי מפאת הנהרות נתפש ארמון המלך וזהו: וההיכל נמוג.
פסוק ח:והצב - לא מצאתי למלה זו פירוש יותר נכבד מדברי רב שמואל הנגיד, כי הצב שם המלכה, על כן גולתה העלתה על המרכבה להוליכה בשביה ואמהותיה שהיו נוהגות אותה דומות לקול יונים בהמותן.
פסוק ח:מתופפות - דרך התוף להכות בו ביד.
פסוק ט:ונינוה כבריכת מים - היתה מליאה מימי קדם עושר ואנשיה נסים ואומרים זה לזה: עמדו אל תברחו.
פסוק ט:ואין מפנה - שישב פניו, על כן בזו כסף דברי הנביא לכשדים.
פסוק י:לתכונה - להון שהכין.
פסוק יא:בוקה ומבוקה - גזרה אחת להם כדרך: גאה וגאון, ה' עזי ומעזי.
פסוק יא:ומבולקה - כמו הנה ה' בוקק הארץ ובולקה. וטעם בוקה גם מבולקה כמו שממה תהיה נינוה.
פסוק יא:ולב - כל שומע נמס.
פסוק יא:ופיק ברכים - על דרך ויפק רצון אך הוא מעט רחוק. והנכון: כי הוא כמו לפוקה ולמכשול.
פסוק יא:וחלחלה - חיל וחילה כפול.
פסוק יא:פארור - כבר פירשתיו.
פסוק יב:איה - בעבור זה יתמהו השומעים ויאמרו, וכל זה דרך משל על נינוה שהיו הולכין לטרוף טרף, להחריב כל העולם וטעם הלך אל מעון אריות.
פסוק יג:אריה טורף - להספיק גורותיו.
פסוק יג:בדי - מלשון די השיב לו די שה.
פסוק יג:ומחנק - החיות להיות טרף ללבאותיו ומעונותיו, מלא טרפם.
פסוק יד:הנני אליך - נינוה.
פסוק יד:בעשן - מרוב חום האש, והטעם על חרון השם.
פסוק יד:טרפך - הטרף שהיית טורפת וה"א מלאככה, תחת יו"ד סימן לשון נקבה, כמו עוניכי תחלואיכי והטעם רבשקה וכתוב: ביד מלאכיך: