פסוק ב:צפה. בפועל נקשר בו תמיד מושג התקוה:
פסוק ב:חזק, אמץ. האומץ הוא התמדת החוזק בלב כמ"ש בכ"מ ובא על הכח הפנימי (ישעיה מ' כ"ו), (משלי כ"ד ה'):
פסוק ג:יעקב ישראל. התבאר בכ"מ שכשבאו נרדפים יציין בשם יעקב את עשרת השבטים ובשם ישראל את שבט יהודה שהם נכבדים מהם, כי שם ישראל נכבד משם יעקב:
פסוק ג:בקקום, בא תמיד על הרקת פרי הגפן, גפן בוקק (הושע י'):
פסוק ד:מאדם. פעל מן הדגוש, מתלעים. מענין תולעת שני:
פסוק ד:באש פלדת, כמו באש לפידות, וחכמי הלשון יאמרו כי בלשון ערבי יקרא המגל פ¢ל£ד והיה לרכב המלחמה מגלות משני הצדדים להכרית את האויב, ור"ל מגלות של הרכב נתנו מחדש באש להכינם למלחמה:
פסוק ד:הברושים. החניתות מעצי ברוש, הרעלו, הטבלו ברעל שהוא סם המות:
פסוק ה:יתהוללו הרכב. כמו והתהוללו הרכב (ירמיה מ"ו), שרצים הנה והנה כמשוגע, וכבר התבאר (עמוס ה' ט"ו) כי חוץ הוא אחורי הבתים, ורחוב הוא מקום הרחב שלפני הבתים:
פסוק ה:ישתקשקון, פעל משם שוק, כמו בשוקים וברחובות (שיר השירים ג׳:ב׳) מקום קיבוץ הרבים, וכן בעיר ישוקו (יואל ב' ט'):
פסוק ו:יכשלו. ימרדו בו, וכן הרבה כושל (ירמיה מ"ו):
פסוק ו:הסכך, כינוי על החומה והמגדלים הסוככים ומגינים על העיר, כמו ויגל את מסך יהודה (ישעיה כ"ב ז'):
פסוק ז:וההיכל נמוג, ת"י ומלכא בהיכליה זע, ר"ל שוכני ההיכל:
פסוק ח:והוצב גלתה העלתה, לדעתי גלתה היא שם המלכה, שהמלך נקרא גלת. תגלת פלאסר מלך אשור, ששם תגלת הוא שם כבוד המלכות בלשונם, והמלכה נקראת גלתה, והצב היא מענין עגלת צב, בצבים ובכרכרות, מרכבה מכוסה שבה נשאו את המלכה, ונקרא הוצב של גלתה, ר"ל כסא המלכה או מרכבת המלכה, והשרפה כליל באש בא בלשון העלאה, ר"ל מרכבת המלכה הועלתה לעולה על המוקד, כמ"ש אח"כ והעברתי בעשן רכבה:
פסוק ח:מנהגות. משתתף עם כיונים הגה נהגה, ויש ששרשו הגה ויש ששרשו נהג, שמבואר אצלנו שבעלי פ"א נו"ן ובעלי למ"ד ה"א משתתפים במובנם:
פסוק ט:מימי. מימי קדם. או ר"ל מימי היא מיום שהיא נמצאת בהווייתה:
פסוק י:לתכונה. שרשו כון, האוצרות שהוכנו:
פסוק יא:בוקה ומבוקה, תוספת המ"ם מורה על הגדלת הריקות כמו שמה ומשמה (יחזקאל ו'):
פסוק יא:מבלקה. מענין השחתה (ישעיה כ"ד א').
פסוק יא:ופיק ברכים. עי' ש"א כ"ה ל"א מש"ש, קבצו פארור, פרשתי יואל ב' ו'.
פסוק יב:אריה גדול מכפיר, וכפיר גדול מגור כמ"ש בכ"מ, ולביא כולל גם הנקבה, ובא עליה גם שם ל¡ב י¢א (יחזקאל י"ט ב' ע"ש):
פסוק יב:אריה לביא, אריה ולביא:
פסוק יג:בדי. לדעתי הב' שורש, כמו וכלתה בדיו (הושע י"א ו'), יאכל בדיו בכור מות (אויב י"ח י"ג), ענפיו וסעיפיו, ובא במשקל הסמיכות שלא כדרכו, ר"ל שטורף ענפי ואיברי גורותיו. ומחנק ללבאותיו היינו את לבאותיו, כמו הרגו לאבנר, ויל"פ ב' בדי שימושיית שהורג וטורף בגורותיו הרבים כמו ויהיו הורגים בהם (מ"ב י"ז כ"ח), ומלת די מורה על הריבוי: