פסוק א:לא יאמינו לי. אמר ריש לקיש, החושד בכשרים לוקה בגופו, דכתיב ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי, ולקה – דכתיב (פ׳ ו׳) והנה ידו מצורעת כשלג .
(שבת צ"ז א')
פסוק ז:ויוציאה מחיקו וגו׳. אמר רבא, מדה טובה ממהרת לבא ממדת פורעניות, דאלו במדת פורעניות כתיב (פ' ו׳) ויוציאה והנה ידו כצורעת כשלג , ואלו במדה טובה כתיב ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו, מחיקו הוא דשבה כבשרו .
(שבת צ"ז א׳)
פסוק ח:האות האחרון. מכאן שדרך הכתוב לקרוא אחרון גם לאמצעי, שהרי אחר האות השני שקראו הכתוב אחרון – בא אות שלישי [תוי"ט מס׳ דמאי פ"ז מ"ג].
פסוק יא:מי שם פה וגו'. א"ר יהושע בן לוי, בשעה שברח משה מלפני פרעה נעשו כל אוכלוסין שלו, מהם אלמין, מהם חרשים, מהם סומין. אמר לאלמין היכן משה – לא היו מדברין, אמר לחרשים – לא היו שומעין, לסומין – לא היו רואין, הוא שהקב"ה אמר למשה מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור, תמן קמתי לך והכא אנא לא קאים לך .
(ירושלמי ברכות פ"ט ה"א)
פסוק יד:ויחר אף ה׳. א"ר יהושע בן לוי, כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם וכאן לא נאמר בו רושם, ור' שמעון בן יוחאי אומר, אף זה נאמר בו רושם, שנאמר הלא אהרן אחיך הלוי, וכי לוי הוא והלא כהן הוא, אלא הכי קאמר ליה, אני אמרתי אתה כהן והוא לוי, עכשיו הוא כהן ואתה לוי .
(זבחים ק"ב א׳)
פסוק יד:וראך ושמח בלבו. א"ר מלאי, בשכר וראך ושמח בלבו זכה לחשן המשפט על לבו .
(שבת קל"ט א׳)
פסוק יח:לך לשלום. א"ר אבין הלוי, הנפטר מחבירו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום, שהרי יתרו שאמר למשה לך לשלום עלה והצליח, ודור שאמר לאבשלום (שמואל ב ט״ו:ט׳) לך בשלום הלך ונתלה .
(ברכות ס"ג א')
פסוק יט:ויאמר ה׳ אל משה וגו'. תניא, המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו, דכתיב ויאמר ה׳ אל משה במדין לך שוב מצרים [מאי במדין], אמר ליה, במדין נדרת לך והתר נדרך במדין .
(נדרים ס"ה א׳)
פסוק יט:כי מתו. מאי מתו, אילימא מתו ממש, הנהו מי מתו, והא א"ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי, כל מקום שנאמר נצים נצבים אינם אלא דתן ואבירם, אלא שירדו מנכסיהון, ועניות כמיתה .
(שם ס"ד ב')
פסוק כ:וירכיבם. הנא דבי ר׳ ישמעאל, לעולם יספר אדם בלשון נקיה, שהרי בזב קראו מרכב ובאשה מושב , והא דכתיב ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם – התם משום בניו אורחא הוא .
(פסחים ג׳ ב׳)
פסוק כ:על החמור. מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והכניסן בע"ב בתים ואמר לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו וירכיבם על נושא בני אדם .
(מגילה ט' א׳)
פסוק כב:בני בכורי ישראל. [מלמד שישראל נקראו בנו בכורו של הקב"ה] .
(שבת פ"א ב׳)
פסוק כד:ויהי בדרך במלון. תניא, אמר רבי, חס ושלום שמשה רבינו נתרשל מן המילה, אלא כך אמר, אמול ואצא – סכנה היא, אמול ואשהה ג' ימים – הקב"ה אמר לי לך שוב מצרימה, ואלא מפני מה נענש, מפני שנתעסק במלון תחלה .
(נדרים ל"ב א׳)
פסוק כד:ויבקש המיתו. אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק שנאמר (פ׳ כ"ה) כי חתן דמים אתה לי, צא וראה מי קרוי חתן הוי אומר זה התינוק .
(שם שם)
פסוק כה:ותקח צפורה צור. [מלמד שהאשה כשרה למול] .
(ע"ז כ"ז א׳)
פסוק כה:ותגע לרגליו. פליגי ר׳ יהודה ור׳ נחמיה ורבנן, חד אמר לרגליו של משה ואמרה ליה הילך גזי חובך וחד אמר לרגליו של מלאך ואמרה הילך עביד שליחותן וחד אמר לרגליו של תינוק נגעה בגוף התינוק .
(ירושלמי נדרים פ"ג ה"ט)
פסוק כה:חתן דמים אתה לי. אית תנא, משה קרוי חתן ואמרה חתן דמים מתבקש מידך , ואית תנא התינוק קרוי חתן ואמרה חתן בדמים אתה עומד לי .
(שם שם)
פסוק כו:וירף ממנו. דרש ר׳ יהודה בר ביזנא, בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו אף וחמה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו מיד ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה , מיד וירף ממנו .
(נדרים ל"ב א׳)
פסוק כו:למולות. למולות – מכאן לשתי מילות, אחת למילה ואחת לפריעה , אחת למילה ואחת [לציצין המעכבין את המילה] .
(ירושלמי שבת פי"ט ה"ב)
פסוק לא:ויאמן העם. מכאן שישראל מאמינים הם .
(שבת צ"ז א׳)