א וְאַתָּ֞ה בֵּֽית־לֶ֣חֶם אֶפְרָ֗תָה צָעִיר֙ לִֽהְיוֹת֙ בְּאַלְפֵ֣י יְהוּדָ֔ה מִמְּךָ֙ לִ֣י יֵצֵ֔א לִֽהְי֥וֹת מוֹשֵׁ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וּמוֹצָאֹתָ֥יו מִקֶּ֖דֶם מִימֵ֥י עוֹלָֽם׃ ב לָכֵ֣ן יִתְּנֵ֔ם עַד־עֵ֥ת יוֹלֵדָ֖ה יָלָ֑דָה וְיֶ֣תֶר אֶחָ֔יו יְשׁוּב֖וּן עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ג וְעָמַ֗ד וְרָעָה֙ בְּעֹ֣ז יְהוָ֔ה בִּגְא֕וֹן שֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וְיָשָׁ֕בוּ כִּֽי־עַתָּ֥ה יִגְדַּ֖ל עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃ ד וְהָיָ֥ה זֶ֖ה שָׁל֑וֹם אַשּׁ֣וּר ׀ כִּֽי־יָב֣וֹא בְאַרְצֵ֗נוּ וְכִ֤י יִדְרֹךְ֙ בְּאַרְמְנֹתֵ֔ינוּ וַהֲקֵמֹ֤נוּ עָלָיו֙ שִׁבְעָ֣ה רֹעִ֔ים וּשְׁמֹנָ֖ה נְסִיכֵ֥י אָדָֽם׃ ה וְרָע֞וּ אֶת־אֶ֤רֶץ אַשּׁוּר֙ בַּחֶ֔רֶב וְאֶת־אֶ֥רֶץ נִמְרֹ֖ד בִּפְתָחֶ֑יהָ וְהִצִּיל֙ מֵֽאַשּׁ֔וּר כִּֽי־יָב֣וֹא בְאַרְצֵ֔נוּ וְכִ֥י יִדְרֹ֖ךְ בִּגְבוּלֵֽנוּ׃ ו וְהָיָ֣ה ׀ שְׁאֵרִ֣ית יַעֲקֹ֗ב בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כְּטַל֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה כִּרְבִיבִ֖ים עֲלֵי־עֵ֑שֶׂב אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יְקַוֶּה֙ לְאִ֔ישׁ וְלֹ֥א יְיַחֵ֖ל לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃ ז וְהָיָה֩ שְׁאֵרִ֨ית יַעֲקֹ֜ב בַּגּוֹיִ֗ם בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כְּאַרְיֵה֙ בְּבַהֲמ֣וֹת יַ֔עַר כִּכְפִ֖יר בְּעֶדְרֵי צֹ֑אן אֲשֶׁ֧ר אִם עָבַ֛ר וְרָמַ֥ס וְטָרַ֖ף וְאֵ֥ין מַצִּֽיל׃ ח תָּרֹ֥ם יָדְךָ֖ עַל־צָרֶ֑יךָ וְכָל־אֹיְבֶ֖יךָ יִכָּרֵֽתוּ׃ ט וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְהִכְרַתִּ֥י סוּסֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְהַאֲבַדְתִּ֖י מַרְכְּבֹתֶֽיךָ׃ י וְהִכְרַתִּ֖י עָרֵ֣י אַרְצֶ֑ךָ וְהָרַסְתִּ֖י כָּל־מִבְצָרֶֽיךָ׃ יא וְהִכְרַתִּ֥י כְשָׁפִ֖ים מִיָּדֶ֑ךָ וּֽמְעוֹנְנִ֖ים לֹ֥א יִֽהְיוּ־לָֽךְ׃ יב וְהִכְרַתִּ֧י פְסִילֶ֛יךָ וּמַצֵּבוֹתֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְלֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥ה ע֖וֹד לְמַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃ יג וְנָתַשְׁתִּ֥י אֲשֵׁירֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְהִשְׁמַדְתִּ֖י עָרֶֽיךָ׃ יד וְעָשִׂ֜יתִי בְּאַ֧ף וּבְחֵמָ֛ה נָקָ֖ם אֶת־הַגּוֹיִ֑ם אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א שָׁמֵֽעוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מלבי"ם באור המילות

מלבי"ם

פסוק א:
מקדם מימי עולם. כבר התבאר (ישעיה מ"ג י"ח) שהקודם לפעמים קודם למלת ראשון או מלה מציינת הראשית הבא אחריו, וירמוז למ"ש חז"ל ששמו של משיח קדם לבריאת עולם, ר"ל שתכלית כלל הבריאה הוא השלמת המין האנושי שיהיה באחרית הימים, וכמ"ש (ש"א ז') וזאת תורת האדם ה' אלהים ע"ש, כי מלכות ב"ד הולך מהלך השלימות לכלל העולם והבריאה:
פסוק ב:
יתנם על בני ישראל. כמו ונתתי אותם עליו (יחזקאל ל"ז) שיהיו טפלים לו:
פסוק ג:
עז, גאון. עז משתתף עם שמות המורים על הגבורה והוא למלחמה, וגאון משתתף עם שמות המורים על התפארת ועל הכח הנסיי למעלה מן הטבע שכח זה יהיה לו משם ה' אלהיו, ששם אלהים הבא בכינוי מורה על השראת השכינה עליו, ולא התחבר שם אלהים בכינוי לאדם רק לאנשי הרוח כמו מלך ונביא וכ"ג (כמ"ש בס' התו"ה ויקרא סי' רנ"ח) ובכח זה ירעה וינהיג את העם:
פסוק ג:
וישבו. כבר בארתי בס' התו"ה תזריע (סי' ט"ו) שפעל ישב בא לפעמים על המנוחה. הפך הטלטול והתנועה:
פסוק ה:
ורעו. ירוצצו כמו תרועם בשבט ברזל:
פסוק ה:
בפתחיה. בפתחי הארץ, שתהיה פתוחה לפניהם:
פסוק ה:
והציל, מוסב על השלום שנזכר למעלה מציירו כעצם מופשט, והוא יציל מאשור:
פסוק ו:
לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם, יש הבדל בין תקוה ובין יחול, המיחל ממתין על דבר ודאי, כמו המיחל לאור היום שבודאי יבא או על ההבטחה, והמקוה מצפה על דבר בלתי ברור וכמ"ש כי טוב קויתי ואיחלה לאור (איוב ל' כ"ו), ועמ"ש ישעיה נ"א ה', תהלות ק"ל ה'. ויש הבדל בין איש ובין אדם, שאיש כולל כל יש ונמצא, ואדם שם המיוחד אל האדם לבדו (כמ"ש בחבורי התו"ה ויקרא סי' י'). והנה היחול יהיה גם אז כמו שמיחל שתזרח השמש בבקר וירדו הגשמים וכדומה, רק שלא יהיה לבן אדם, שלא יצטרך עזרת אדם, אבל התקוה לא יהיה גם לאיש ר"ל לשום יש ונמצא, רק לה' לבדו:
פסוק ז:
בגוים, בקרב עמים ההבדל בין גוי ובין עם בארתי (ישעיה א' ד'), ובא נרדפים בספר זה למעלה (ד' ב' ג', חבקוק ב' ח', צפניה ב' ט', חגי ב' י"ד, זכריה ח' כ"ב):
פסוק ז:
כאריה, ככפיר, מ"ש בפי' התבאר הושע (ה' י"ד), עמוס (ג' ד'), ובכ"מ:
פסוק ח:
צריך, אויביך, הצר מציר בפועל והאויב דורש רעה ואינו מציר בפועל (ישעיה א' כ"ד, נחום א' ב' ובכ"מ):
פסוק יג:
ונתשתי, פעל נתש בא על עקירת הנטיעות, (ירמיה א' י'):
פסוק יג:
עריך. שעבדו בם ע"ז, ויונתן תרגם מענין ויהי ערך שונאים ומעיקים:
פסוק יד:
באף ובחמה. אף הוא הגלוי, וחמה הוא בלב, (כן כללתי בכ"מ), ואף שאין בו חמה אינו מסוכן, כמ"ש כי יגורתי מפני האף והחמה: