א וְאַתָּ֞ה בֵּֽית־לֶ֣חֶם אֶפְרָ֗תָה צָעִיר֙ לִֽהְיוֹת֙ בְּאַלְפֵ֣י יְהוּדָ֔ה מִמְּךָ֙ לִ֣י יֵצֵ֔א לִֽהְי֥וֹת מוֹשֵׁ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וּמוֹצָאֹתָ֥יו מִקֶּ֖דֶם מִימֵ֥י עוֹלָֽם׃ ב לָכֵ֣ן יִתְּנֵ֔ם עַד־עֵ֥ת יוֹלֵדָ֖ה יָלָ֑דָה וְיֶ֣תֶר אֶחָ֔יו יְשׁוּב֖וּן עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ג וְעָמַ֗ד וְרָעָה֙ בְּעֹ֣ז יְהוָ֔ה בִּגְא֕וֹן שֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וְיָשָׁ֕בוּ כִּֽי־עַתָּ֥ה יִגְדַּ֖ל עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃ ד וְהָיָ֥ה זֶ֖ה שָׁל֑וֹם אַשּׁ֣וּר ׀ כִּֽי־יָב֣וֹא בְאַרְצֵ֗נוּ וְכִ֤י יִדְרֹךְ֙ בְּאַרְמְנֹתֵ֔ינוּ וַהֲקֵמֹ֤נוּ עָלָיו֙ שִׁבְעָ֣ה רֹעִ֔ים וּשְׁמֹנָ֖ה נְסִיכֵ֥י אָדָֽם׃ ה וְרָע֞וּ אֶת־אֶ֤רֶץ אַשּׁוּר֙ בַּחֶ֔רֶב וְאֶת־אֶ֥רֶץ נִמְרֹ֖ד בִּפְתָחֶ֑יהָ וְהִצִּיל֙ מֵֽאַשּׁ֔וּר כִּֽי־יָב֣וֹא בְאַרְצֵ֔נוּ וְכִ֥י יִדְרֹ֖ךְ בִּגְבוּלֵֽנוּ׃ ו וְהָיָ֣ה ׀ שְׁאֵרִ֣ית יַעֲקֹ֗ב בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כְּטַל֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה כִּרְבִיבִ֖ים עֲלֵי־עֵ֑שֶׂב אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יְקַוֶּה֙ לְאִ֔ישׁ וְלֹ֥א יְיַחֵ֖ל לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃ ז וְהָיָה֩ שְׁאֵרִ֨ית יַעֲקֹ֜ב בַּגּוֹיִ֗ם בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כְּאַרְיֵה֙ בְּבַהֲמ֣וֹת יַ֔עַר כִּכְפִ֖יר בְּעֶדְרֵי צֹ֑אן אֲשֶׁ֧ר אִם עָבַ֛ר וְרָמַ֥ס וְטָרַ֖ף וְאֵ֥ין מַצִּֽיל׃ ח תָּרֹ֥ם יָדְךָ֖ עַל־צָרֶ֑יךָ וְכָל־אֹיְבֶ֖יךָ יִכָּרֵֽתוּ׃ ט וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְהִכְרַתִּ֥י סוּסֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְהַאֲבַדְתִּ֖י מַרְכְּבֹתֶֽיךָ׃ י וְהִכְרַתִּ֖י עָרֵ֣י אַרְצֶ֑ךָ וְהָרַסְתִּ֖י כָּל־מִבְצָרֶֽיךָ׃ יא וְהִכְרַתִּ֥י כְשָׁפִ֖ים מִיָּדֶ֑ךָ וּֽמְעוֹנְנִ֖ים לֹ֥א יִֽהְיוּ־לָֽךְ׃ יב וְהִכְרַתִּ֧י פְסִילֶ֛יךָ וּמַצֵּבוֹתֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְלֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥ה ע֖וֹד לְמַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃ יג וְנָתַשְׁתִּ֥י אֲשֵׁירֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְהִשְׁמַדְתִּ֖י עָרֶֽיךָ׃ יד וְעָשִׂ֜יתִי בְּאַ֧ף וּבְחֵמָ֛ה נָקָ֖ם אֶת־הַגּוֹיִ֑ם אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א שָׁמֵֽעוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
וְאַתָּה, יושב בֵּית־לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת, הנך בְּאַלְפֵי יְהוּדָה. בית דוד בא מבית לחם אפרתה, ותת-השבט שלו הוא משפחה צעירה או שולית בשבט. מִמְּךָ, מהענף הזה לִי יֵצֵא זה שעתיד לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל, וּמוֹצָאֹתָיו, אתה מקום מוצאו של מלך ישראל מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם.
פסוק ב:
לָכֵן יִתְּנֵם – את יהודה ה' ביד זרים עַד־עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה, עד שיגיע זמן הגאולה, המתוארת כלידה המלווה בזעזוע ופחד. וְיֶתֶר אֶחָיו של המושל הזה יְשׁוּבוּן עַל, ישובו לארצם עם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל משאר השבטים.
פסוק ג:
וְעָמַד אז, כשתגיע השעה, וְרָעָה אותו צעיר באלפי יהודה את ישראל בְּעֹז ה', בִּגְאוֹן, בגודל, בתוקף וברוממות שֵׁם ה' אֱלֹהָיו, וְיָשָׁבוּ כל ישראל במקומם לבטח כִּי־עַתָּה, באותה שעה יִגְדַּל כבוד המלך הזה עַד־אַפְסֵי אָרֶץ, קצות עולם.
פסוק ד:
וְהָיָה זֶה, אז שָׁלוֹם גמור – אַשּׁוּר כִּי, אם יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ כדי לפגוע בנו, וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנוֹתֵינוּוַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם, שליטים ומפקדי צבא. ייתכן שזהו ביטוי לריבוי אנשי המלחמה, דימוי סמלי ורוחני או אנשים ומאורעות ממשיים. בתלמוד ישנה מסורת המזהה את שבעת הרועים ושמונת הנסיכים עם דמויות מההיסטוריה היהודית.
פסוק ה:
וְרָעוּ, ירוצצו אותם קצינים אֶת־אֶרֶץ אַשּׁוּר בַּחֶרֶב, וְאֶת־אֶרֶץ נִמְרוֹד, כינוי לאשור בִּפְתָחֶיהָ, בשערי הארץ, וְהִצִּיל מלך ישראל מֵאַשּׁוּר כִּי־יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ, וְכִי יִדְרֹךְ בִּגְבוּלֵנוּ. אשור הייתה הממלכה הגדולה ביותר באותה תקופה, ונחשבה לכוח הצבאי והמדיני החזק ביותר באזור. כאן הנביא אומר שבבוא העת הכוח יהיה בידינו, ואנחנו נהדוף את האשורים עד ארצם, וגם שם נשליט סדר.
פסוק ו:
וְהָיָה, תהיה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב באחרית הימים בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּברכת הטַל מֵאֵת ה', וכִרְבִיבִים, טיפות גשם עֲלֵי־עֵשֶׂב, אֲשֶׁר העשב לֹא־יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל, יצפה לִבְנֵי אָדָם, שכן די לו בברכת שמים, ואין הוא זקוק להשקיה מלאכותית. כך תקוותם של ישראל לא תישען על בשר ודם.
פסוק ז:
וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים חזקה ובטוחה כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת, בין חיות היַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי־צֹאן, שאינו מפחד מהם אלא הם יראים ממנו, אֲשֶׁר אִם עָבַר ביניהם וְרָמַס וְטָרַף כרצונו וְאֵין מַצִּיל מפיו. כאשר יגיע ישראל למדרגתו הראויה, הוא לא יזדקק לאחרים, והכול יתייראו מפניו.
פסוק ח:
והנביא פונה לישראל: תָּרֹם יָדְךָ, תתגבר עַל־צָרֶיךָ, שונאיך, וְכָל־אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ.
פסוק ט:
וְהָיָה בַיּוֹם־הַהוּא, נְאֻם־ה', וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ – הסוסים היו משמשים בעיקר לקרב – מִקִּרְבֶּךָ, וְהַאֲבַדְתִּי מַרְכְּבֹתֶיךָ, מרכבות המלחמה שלך, כי לא יהיה בהן צורך.
פסוק י:
וְהִכְרַתִּי עָרֵי חומה מאַרְצֶךָ, וְהָרַסְתִּי כָּל־מִבְצָרֶיךָ.
פסוק יא:
וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים מִיָּדֶךָ, וּמְעוֹנְנִים, מגלי עתידות המתייחסים למראה העננים, או לעונות, כלומר לזמנים המתאימים במיוחד למעשים מסוימים, לֹא יִהְיוּ־לָךְ. המעוננים והמכשפים שבהם בוטחים הפונים אליהם, ובעזרתם הם מנחשים את מהלכי האויבים, גם הם יעברו מן העולם.
פסוק יב:
וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ, וְלֹא־תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.
פסוק יג:
וְנָתַשְׁתִּי, אעקור את אֲשֵׁירֶיךָ, עצי העבודה הזרה מִקִּרְבֶּךָ, וְהִשְׁמַדְתִּי את עָרֶיךָ, שונאיך.
פסוק יד:
וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה, בכעס רב נָקָם אֶת־הַגּוֹיִם, בגויים אֲשֶׁר לֹא שָׁמעוּ בקולי.