א וְאַתָּ֞ה בֵּֽית־לֶ֣חֶם אֶפְרָ֗תָה צָעִיר֙ לִֽהְיוֹת֙ בְּאַלְפֵ֣י יְהוּדָ֔ה מִמְּךָ֙ לִ֣י יֵצֵ֔א לִֽהְי֥וֹת מוֹשֵׁ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וּמוֹצָאֹתָ֥יו מִקֶּ֖דֶם מִימֵ֥י עוֹלָֽם׃ ב לָכֵ֣ן יִתְּנֵ֔ם עַד־עֵ֥ת יוֹלֵדָ֖ה יָלָ֑דָה וְיֶ֣תֶר אֶחָ֔יו יְשׁוּב֖וּן עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ג וְעָמַ֗ד וְרָעָה֙ בְּעֹ֣ז יְהוָ֔ה בִּגְא֕וֹן שֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וְיָשָׁ֕בוּ כִּֽי־עַתָּ֥ה יִגְדַּ֖ל עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃ ד וְהָיָ֥ה זֶ֖ה שָׁל֑וֹם אַשּׁ֣וּר ׀ כִּֽי־יָב֣וֹא בְאַרְצֵ֗נוּ וְכִ֤י יִדְרֹךְ֙ בְּאַרְמְנֹתֵ֔ינוּ וַהֲקֵמֹ֤נוּ עָלָיו֙ שִׁבְעָ֣ה רֹעִ֔ים וּשְׁמֹנָ֖ה נְסִיכֵ֥י אָדָֽם׃ ה וְרָע֞וּ אֶת־אֶ֤רֶץ אַשּׁוּר֙ בַּחֶ֔רֶב וְאֶת־אֶ֥רֶץ נִמְרֹ֖ד בִּפְתָחֶ֑יהָ וְהִצִּיל֙ מֵֽאַשּׁ֔וּר כִּֽי־יָב֣וֹא בְאַרְצֵ֔נוּ וְכִ֥י יִדְרֹ֖ךְ בִּגְבוּלֵֽנוּ׃ ו וְהָיָ֣ה ׀ שְׁאֵרִ֣ית יַעֲקֹ֗ב בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כְּטַל֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה כִּרְבִיבִ֖ים עֲלֵי־עֵ֑שֶׂב אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יְקַוֶּה֙ לְאִ֔ישׁ וְלֹ֥א יְיַחֵ֖ל לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃ ז וְהָיָה֩ שְׁאֵרִ֨ית יַעֲקֹ֜ב בַּגּוֹיִ֗ם בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כְּאַרְיֵה֙ בְּבַהֲמ֣וֹת יַ֔עַר כִּכְפִ֖יר בְּעֶדְרֵי צֹ֑אן אֲשֶׁ֧ר אִם עָבַ֛ר וְרָמַ֥ס וְטָרַ֖ף וְאֵ֥ין מַצִּֽיל׃ ח תָּרֹ֥ם יָדְךָ֖ עַל־צָרֶ֑יךָ וְכָל־אֹיְבֶ֖יךָ יִכָּרֵֽתוּ׃ ט וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְהִכְרַתִּ֥י סוּסֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְהַאֲבַדְתִּ֖י מַרְכְּבֹתֶֽיךָ׃ י וְהִכְרַתִּ֖י עָרֵ֣י אַרְצֶ֑ךָ וְהָרַסְתִּ֖י כָּל־מִבְצָרֶֽיךָ׃ יא וְהִכְרַתִּ֥י כְשָׁפִ֖ים מִיָּדֶ֑ךָ וּֽמְעוֹנְנִ֖ים לֹ֥א יִֽהְיוּ־לָֽךְ׃ יב וְהִכְרַתִּ֧י פְסִילֶ֛יךָ וּמַצֵּבוֹתֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְלֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥ה ע֖וֹד לְמַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃ יג וְנָתַשְׁתִּ֥י אֲשֵׁירֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְהִשְׁמַדְתִּ֖י עָרֶֽיךָ׃ יד וְעָשִׂ֜יתִי בְּאַ֧ף וּבְחֵמָ֛ה נָקָ֖ם אֶת־הַגּוֹיִ֑ם אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א שָׁמֵֽעוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
ובעבור שניבא כפי פירוש האמתי כל הפסוקים האלה לעתיד לבא וגם עתה תתגודדי כפי מה שפירשתיו בראשונה, לכן סמך אליו יעוד מלכות בית דוד כי אחרי שייעד על קדושת ירושלם וממשלתה ותשועת והצלחת עמה בא להודיע המלך אשר ימלוך עליה ויהיה שר הצבא באותה המלחמה ומאי זה שבט או משפחה יהיה, ואמר כנגד בית לחם אשר באפרתה מנחלת יהודה כי בית לחם אחרת היתה בארץ ישראל כמו שזכר ה"ר דוד קמחי עם היות העיר הזה קטן ביישובה ועמה כפי דרך שאר ערי יהודה, עם כל זה ממך לי יצא מי שיהיה מושל בישראל והוא מלך המשיח אשר ימלוך עליהם, וביאר שלא אמר זה לפי שהוא יהיה נולד עתה באותו בית לחם אבל מוצאותיו ומשפחתו משם מקדם מימי עולם. והענין שהיה מזרע דוד אשר נולד בבית לחם ומבית ישי בית הלחמי וכאילו אמר ומוצאותיו של המלך והמושל הזה יהיה מבית לחם מהזמן הקדמון מימי עולם שהם הימים אשר מלך דוד על ישראל.
פסוק ב:
ואמנם אומרו לכן יתנם עד עת יולדה ילדה אפשר לפרש שחוזר למעלה שמפני עצת ה' אשר יעץ לקבץ את כל העמים כעמיר גורנה להנקם מהם לכן יתן את ישראל בצרה גדולה כמו היולדה בעת שתלד וכאלו אמר עד שתהיה עתם כעת היולדה כשתלד, וחכמים ז"ל אמרו בפרק קמא דיומא (י, א) אין בן דוד בא עד שתתפשט מלכות הרשעה על כל העולם ט' חדשים שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה, ולא תרחיק מאמרם כי אולי גם אותה מהומה ממלחמת האומות תתמיד אותו זמן בדיוק ולא יעשה ה' אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים וקבלה זו היתה בידיהם ז"ל מימי הנביאים, והכתוב מורה עליו באומרו עד עת יולדה ילדה שהם תשעה חדשי ההריון. ולפי שעשרת השבטים יבואו ראשונה לארץ ישראל והם יבואו להלחם בנוצרים עם שאר אנשי המזרח והצפון לכן אמר ויתר אחיו רוצה לומר יהודה ובנימין ישובון על בני ישראל שהם עשרת השבטים, (ג) ואז המושל הנזכר שיוצא מזרע בית לחם יעמוד וירעה את כולם בעוז ה' בגאון אלקיו רוצה לומר בסבת הנקמה שיעשה הש"י באומות שהיא תהיה גאותו וכבודו כמו שאמר (תהלים צג, א) ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר, ואז ישבו כולם בארץ כי עתה יגדל המושל הנזכר עד אפסי ארץ.
פסוק ב:
ואפשר לפרש לכן יתנם שחוזר לענין המושל שזכר שראוי שיהיה תמיד מזרע דוד כי הנה לכן רוצה לומר לאותה סבה שעזבו בני ישראל את בית דוד וסרו מאחריו ויתנם ה' בגלותם עד עת יולדה ילדה בצרות ומכאובות רבים ובזה גלה שחרבן השבטים יהיה באותו עון, ואמנם יהודה ובנימין שלא עזבו את דוד מלכם גם כן ילכו בגולה כמוהם ועל זה אמר ויתר אחיו ישובון על בני ישראל כלומר ללכת בגולה כמו שהם הלכו, ועם היות שחכמים ז"ל זכרו ענין משיח בן יוסף שיקום ראשונה כבר אמרו שימות במלחמה, ואולי שהשבטים יראו כי מת גבורם ויאמרו הלא על אשר עזבנו מלכות בית דוד מצאונו הרעות האלה וגם בגלל זה מת המשיח הזה ולכן יתלוננו בצל משיח בן דוד, וייעד הנביא שאותו מושל מבית דוד ימשול בכל העולם עד אפסי ארץ, (ד) וששלום ואמת יהיה בימיו עד שכבר יבוא אשור בארץ ישראל ולא יפחדו פן יבא להלחם וזהו והיה זה שלום אשור כי יבא בארצנו וגו', ולא די שיהיה אשור בשלום עמנו אבל גם הוא יהיה נכנע ונכבש תחת ישראל ועל זה אמר והקמונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם שמלת עליו חוזר לאשור שזכר שישימו ישראל נציבים בארצם שבעה רועים והם המנהיגים בדבר המשפט ושמנה נסיכי אדם שהם החורים והסגנים שיהיו מושלים בארץ אשור מתחת ידי אשור.
פסוק ה:
והרועים והנסיכים הם ירעו את ארץ אשור בחרב ואת ארץ נמרוד שהיא בבל כמ"ש (בראשית י, י) ותהי ראשית ממלכתו בבל ירעו אותה בפתחיה שפירשו המפרשים בחרבותיה מלשון והמה פתיחות (תהלים נה, כב), או שאמר בפתחיה שבפתחי שערים בעיר ירעו וינהיגו את הארץ בפרסום ובזה האופן מלך המשיח הנזכר יציל את ישראל מאשור אם יבא בארצנו ואם ידרוך בגבולינו. וה"ר אברהם אבן עזרא פירש והקמונו עליו שבעה רועים שאם יבא אשור בארצנו ובארמנותינו נקים עליו להלחם בו רועים רבים ונסיכי אדם מישראל משרי זה המושל, וענין שבעה ושמונה מלשון רבוי על דרך תן חלק לשבעה וגם לשמונה (קהלת יא, ב) ושלכן אמר ורעו את ארץ אשור בחרב שיעשו אותם מלחמה וינצחום, ואינו נכון כי הנביא בא ליעד בשלום לא במלחמה, ומזה תדע ענין אמתי והוא שבאחרית הימים אשור ובבל יהיו בשלום עם ישראל ויבואו לארצם ויעברו בגבולם בשלום מפני שתהיה ירושלם ומלכה מושלים בכפה ומטרופולין עליהם כמו שזכרתי למעלה ולא אמר כזה באדום לפי שהוא היה ראש האויבים שיכרת מני ארץ ואין שלום אמר ה' לרשעים, וכבר העידו הנביאים האחרים גם כן על זה כמו שהעירותי עליו בפירוש ישעיהו בפסוק קרבו גוים לשמוע, והותרה בזה השאלה הד' שלכן לא זכר בזה אדום:
פסוק ו:
והיה שארית יעקב וגו' עד סוף הנבואה. הנר"ל בפירוש הפסוקים האלה הוא בא' מב' דרכים. הראשונה, שבא הנביא בזה להגיד שארית יעקב שישארו בגלותם יהיו בקרב העמים הרבים אשר יבואו על אדמת הקדש להלחם אלו באלו בתוקף אותה צרה כטל מאת ה' וכרביבים שהם הגשמים הגסים והרבים שירדו על העשב שאותו הטל והמטר לא יבא בסבת אדם כי אם מהשם הנותן מטר על פני ארץ, כן שארית יעקב לא יבקש אז מצרים לעזרה ולא אשור ולא שום אומה אחרת באותה צרה כי לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם שיצילהו ויושיעהו אבל יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות ובו ישימו בטחונם ולא בבני אדם, ולא יהיה לבד בטחונם בו יתברך להמלט ולהשגב באותה צרה אבל יהיה גם כן להלחם באויביהם ולעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים שאף על פי שהם שארית יעקב שנשארו מעט מהרבה הנה אותו שארית ישראל שנשאר בגוים יהיה בקרב אותם העמים הרבים הבאים למלחמה כאריה בבהמות יער וככפיר בעדרי צאן שהנה יגבר האריה ההוא בהיותו יחידי על רבוי אותם הבהמות ועדרי צאן:
פסוק ו:
והדרך השני מהפירוש הוא שייעד הנביא שבאחרית הימים יהיה שארית יעקב בערך עמים רבים והם אוהביו אשר לא הרעו אבל הטיבו עמו כמו שאמר (ישעיה סו, כ) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים, יהיה ישראל לאותם העמים שהטיבו עמהם אוהב טהר לב ומועיל מאד כטל מאת ה' וכרביבים עלי עשב שהם מועילים לעשבים מאד ומגדלים אותם לא לתקות תועלת ושכר כי אם בטבע ההטבה וזהו אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם, ומסכים לזה אמרו בבראשית רבה (פדר"א פל"ד) שהטל סימן לתחיית המתים שנאמר (ישעיה כו, יט) כי טל אורות טלך דבר אחר מפני שהטל סימן ברכה כן יהיו ישראל בעולם.
פסוק ז:
אבל כמו שלאוהבים ההם יהיה מועיל ומטיב ככה יהיה בהפך אל הגוים אשר הרעו עמהם ולכן אמר שנית והיה שארית יעקב ואמר בפעם הזאת בגוים לרמוז לאויביהם שקראה תורה (דברים כח, מט - נ) גוי אשר לא תשמע לשונו גוי עז פנים, והם עמים רבים מאדום וישמעאל שבערכם יהיה כאריה בבהמות יער וככפיר בעדרי צאן שהאריה הוא הגדול שיש לו כח וגבורה על כל בהמות היער בקר איל וצבי ויחמור שיעבור עליהם וירמסם ויטרוף מהם כרצונו, והכפיר הוא הקטן מגורי האריות שעם היות שאין לו כח כל כך בחיות היער לטרוף הנה יש לו כח בעדרי הצאן להרוג כולם כאחד ואין מציל, כך יהיו ישראל בקרב העמים הצובאים על ירושלם שיגברו על קצתם כאריה בבהמות יער והם האשורים ושאר בני מזרח ועל קצתם רוצה לומר בני אדום יהיו ככפיר בעדרי צאן שיהרגו את כולם ואין מציל, (ח) ולכן אמר לו כנגד שתי הכתות האלה תרום ידך על צריך שהיא הכת האחת וכל אויביך יכרתו שהיא הכת השנית. ואולי אמר בגוים כנגד בני אדום שעליו נאמר (בראשית כה, כג) שני גוים בבטנך ואמר בקרב עמים רבים כנגד שאר האומות שהרעו גם כן עמהם, והעניין אל תירא ואל תפחד מהם ומהמונם הנשא ושא ידך עליהם לכלותם כי כל אויביך יכרתו הם מעצמם. ובפרקי רבי אליעזר אמרו (פמ"ח) תרום ידך על צריך אלו בני עשו וכל אויביך יכרתו אלו בני ישמעאל.
פסוק ט:
ואמר לא תחשוב שתצטרך במלחמה הזאת אל הדברים הצריכים במלחמות האנושיות אם מהסוסים והמרכבות ואם מהמגדלים והערים הבצורות ושאר הדברים, אבל בהפך כי ביום ובזמן ההוא אכרית סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבותיך לפי שלא יהיו לך ולא תצטרך לסוסים ולא למרכבות.
פסוק י:
וגם לא תצטרך לערי המשגב שהם מוקפות חומה להשגב שם כי לא תבא מפניהם במצור וזהו והכרתי ערי ארצך והאבדתי כל מבצריך, והענין שהש"י ילחם להם בזאת המלחמה ואחר כך יהיה שלום בכל הארץ עד שלא יצטרכו לחומות ולמבצרים, ולא יקראו אותם מושבות בני אדם ערים שהוא שם נאמר למוקפות חומה וכמו שאמר פרזות תשב ירושלים. והרב רבי אברהם אבן עזרא כתב שישיבת הפרזות טובה לבריאות הגוף מפני שהאויר בהם רחב מישיבת הערים המוקפות חומה, גם שהפרזות הן יותר בזול והכתוב אומר בעזרא (נחמיה יא, ב) ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים ואמרו חכמים ז"ל (כתובות קי, ב) מכאן שישיבת כרכים קשה.
פסוק יא:
וזכר עוד שלא יצטרכו מפחד המלחמה ההיא למעשה כשפים ומעוננים ולשאול מהם כמו שעשה שאול בעת מלחמתו וכמו שעושים הגוים במלחמותיהם ועל זה אמר והכרתי כשפים מידך ומעוננים שהם הבוחרים שעות לצאת במלחמה לא יהיו לך. (יב-יג) וגם לא תדור נדרים לאלקי הנכר להנצל מאותם המלחמות כאשר היו עושים אבותיכם וכמו שעושים הגוים גם היום הזה וזהו והכרתי פסיליך וגו' ונתשתי אשיריך מקרבך וכאילו אמר כי לא תעבוד לאל אחר בלתי לה' לבדו, ועם היות שלא יהיו לך סוסים ומרכבות ולא ערים בצורות ולא כשפים ועוננות הנה אנכי בהשגחתי אשמיד עריך ולא אמר זה על ערי ארצו אשר ישבו בהם אבל רצה באומרו עריך אויביך מלשון ומלאו פני תבל ערים (ישעיה יד, כא) וכן ויהי עריך כלומר אני בעצמי אשמיד את כל אויביך.
פסוק יד:
ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו מבלתי שתצטרך לסוסים ולמרכבות להלחם בהם ולא להשגב בערי מבצר מפחדם ולא לבקש עזרה והצלה מאלהי הנכר, ויונתן תרגם אשר לא שמעו דלא קבילו אולפן אורייתא, ויהיה ענין הכתוב שיעשה נקם בגוים אשר לא שמעו ולא קבלו תורת האלקים. ויותר נכון נראה לי לפרש שזה מוכיח על מה שפירשתי למעלה שיהיה ישראל מועיל ומטיב לגוים אשר הטיבו עמו בגלותו ונוקם ונוטר כנחש לגוים אשר הרעו עמו ולאותם שהחריבו את ארצו, ומפני זה לא אמר כאן ועשיתי באף ובחמה נקם את כל הגוים אבל אמר בלשון סתמי נקם את הגוים אשר לא שמעו כלומר לאותם אשר לא שמעו אליך ולא רחמו עליך למעט אותם ששמעו אותם בעת צרתם לרחמם שלא יעשה בהם נקמה והוא ע"ד מה שאמר בשירת האזינו (דברים לב, מא) אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם והותרו עם מה שפירשתי בפסוקים האלה השאלות החמשית וששית: