א וְאַתָּ֞ה בֵּֽית־לֶ֣חֶם אֶפְרָ֗תָה צָעִיר֙ לִֽהְיוֹת֙ בְּאַלְפֵ֣י יְהוּדָ֔ה מִמְּךָ֙ לִ֣י יֵצֵ֔א לִֽהְי֥וֹת מוֹשֵׁ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וּמוֹצָאֹתָ֥יו מִקֶּ֖דֶם מִימֵ֥י עוֹלָֽם׃ ב לָכֵ֣ן יִתְּנֵ֔ם עַד־עֵ֥ת יוֹלֵדָ֖ה יָלָ֑דָה וְיֶ֣תֶר אֶחָ֔יו יְשׁוּב֖וּן עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ג וְעָמַ֗ד וְרָעָה֙ בְּעֹ֣ז יְהוָ֔ה בִּגְא֕וֹן שֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וְיָשָׁ֕בוּ כִּֽי־עַתָּ֥ה יִגְדַּ֖ל עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃ ד וְהָיָ֥ה זֶ֖ה שָׁל֑וֹם אַשּׁ֣וּר ׀ כִּֽי־יָב֣וֹא בְאַרְצֵ֗נוּ וְכִ֤י יִדְרֹךְ֙ בְּאַרְמְנֹתֵ֔ינוּ וַהֲקֵמֹ֤נוּ עָלָיו֙ שִׁבְעָ֣ה רֹעִ֔ים וּשְׁמֹנָ֖ה נְסִיכֵ֥י אָדָֽם׃ ה וְרָע֞וּ אֶת־אֶ֤רֶץ אַשּׁוּר֙ בַּחֶ֔רֶב וְאֶת־אֶ֥רֶץ נִמְרֹ֖ד בִּפְתָחֶ֑יהָ וְהִצִּיל֙ מֵֽאַשּׁ֔וּר כִּֽי־יָב֣וֹא בְאַרְצֵ֔נוּ וְכִ֥י יִדְרֹ֖ךְ בִּגְבוּלֵֽנוּ׃ ו וְהָיָ֣ה ׀ שְׁאֵרִ֣ית יַעֲקֹ֗ב בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כְּטַל֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה כִּרְבִיבִ֖ים עֲלֵי־עֵ֑שֶׂב אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יְקַוֶּה֙ לְאִ֔ישׁ וְלֹ֥א יְיַחֵ֖ל לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃ ז וְהָיָה֩ שְׁאֵרִ֨ית יַעֲקֹ֜ב בַּגּוֹיִ֗ם בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כְּאַרְיֵה֙ בְּבַהֲמ֣וֹת יַ֔עַר כִּכְפִ֖יר בְּעֶדְרֵי צֹ֑אן אֲשֶׁ֧ר אִם עָבַ֛ר וְרָמַ֥ס וְטָרַ֖ף וְאֵ֥ין מַצִּֽיל׃ ח תָּרֹ֥ם יָדְךָ֖ עַל־צָרֶ֑יךָ וְכָל־אֹיְבֶ֖יךָ יִכָּרֵֽתוּ׃ ט וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְהִכְרַתִּ֥י סוּסֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְהַאֲבַדְתִּ֖י מַרְכְּבֹתֶֽיךָ׃ י וְהִכְרַתִּ֖י עָרֵ֣י אַרְצֶ֑ךָ וְהָרַסְתִּ֖י כָּל־מִבְצָרֶֽיךָ׃ יא וְהִכְרַתִּ֥י כְשָׁפִ֖ים מִיָּדֶ֑ךָ וּֽמְעוֹנְנִ֖ים לֹ֥א יִֽהְיוּ־לָֽךְ׃ יב וְהִכְרַתִּ֧י פְסִילֶ֛יךָ וּמַצֵּבוֹתֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְלֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥ה ע֖וֹד לְמַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃ יג וְנָתַשְׁתִּ֥י אֲשֵׁירֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְהִשְׁמַדְתִּ֖י עָרֶֽיךָ׃ יד וְעָשִׂ֜יתִי בְּאַ֧ף וּבְחֵמָ֛ה נָקָ֖ם אֶת־הַגּוֹיִ֑ם אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א שָׁמֵֽעוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
ואתה - חבר השני שמות אפרת היא בית לחם, כמו: ולא עשו עם בית ירובעל גדעון.
פסוק א:
וטעם צעיר – שהיא קטנה.
פסוק א:
ממך - כל זה בעבור דוד שהוא ראש המלוכה, על כן ומוצאותיו מקדם - על דוד, והנה ידבר עם בית לחם אפרתה, כי מבני בניך הראשונים, יבא מושיע לישראל.
פסוק ב:
לכן - יתן השם ישראל שיעמדו בצרה בעת יולדה, עד שיתחבר זה המושל וקרוביו עם בני ישראל. ויפת אמר: כי יתנם המשיח והטעם יניחם, כדרך: על כן לא נתתיך.
פסוק ג:
ועמד ורעה - יהיה רועה ישראל, בעוז השם וישבו לבטח.
פסוק ד:
והיה זה שלום - לא יפחד אנוש מאשור אם יבא בארצנו. ועוד: הקמונו עליו - והטעם אם רצה אשור לבוא בארצנו יקומו שרי זה המושל רבים.
פסוק ד:
שבעה - גם שמנה, כדרך: תן חלק לשבעה וגם לשמונה והטעם כפול, כי נסיכים כמו רועים, והנה אינה חמשה עשר.
פסוק ה:
ורעו - דרך משל, כי ימלכו עליכם בחזקה.
פסוק ה:
וארץ נמרוד - היא בבל.
פסוק ה:
בפתחיה - על החרב, כמו והמה פתיחות. יש אומרים: בפתחי הארץ והנה יצילו מאשור.
פסוק ו:
והיה שארית יעקב - אותם שלא יכלו, שהתחברו עם בית הלחמים, כי יהיה מקומם רחוק כי עודם בגלות.
פסוק ו:
כטל מאת ה' - והטעם שיבטחו על השם לבדו ולא על מלכי הגוים שהם בארצם, כמו הטל שאינה ברשות אדם רק ביד השם, או ילמד ישראל העמים לקרוא בשם ה' ויהיו בקרבם, כדרך: אהיה כטל לישראל, וכל גוי לא יקוה לאיש.
פסוק ז:
והיה - ברצותם לבוא בבית המקדש.
פסוק ח:
תרם - גבורתם תראה על הכל והאויבים השם יכריתם.
פסוק ט:
והיה והכרתי סוסיך - לעשות מלחמה, כי אין צורך.
פסוק י:
והכרתי ערי ארצך - מוקפות החומה, כי לולי פחד אויב טוב לאדם לשבת בפרזות שהאויר רחב. והטעם: שיהיה שלום בארץ ואין צורך למבצרים.
פסוק יא:
והכרתי כשפים - מעשה התולדות, כי מן התולדות יבאו הכשפים.
פסוק יא:
ומעוננים - מסתכלים בעננים לדעת העתידות.
פסוק יב:
והכרתי פסיליך - עץ ואבן:
פסוק יג:
ונתשתי - והשמדתי. הערים שהיו האשרים בהם שלא יזכרו. ורבי מרינוס אמר: כי עריך, כמו: ויהי ערך.