כי לא השמד אשמיד
בפרקנו, הפרק האחרון בספר, מכריז הנביא עמוס "הלא כבני כשיים אתם לי בני ישראל נאום י-הוה הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלישתים מכפתור וארם מקיר... אפס כי לא השמד אשמיד את בית יעקב נאם י-הוה"(ט ז-ח). פסוקים אלה מתארים תהליך היסטורי רב משמעות בתולדות המזרח התיכון ובתולדות העם היהודי. באותה תקופה הוביל הקב"ה שלושה עמים, בשלושה ראשי חץ, לכיוון ארץ ישראל; עם ישראל יצא ממצרים כדי להפך את ארץ כנען לארץ הקודש – ארץ ישראל. הפלישתים עזבו את כפתור/כרתים ונחתו בחוף הדרומי של ארץ כנען כדי להפוך אותה לפלשת. הארמים נדדו מאיזור קיר (ארמניה?) לכיוון סוריה של היום, במטרה להפוך את ארצנו לחלק מסוריה – ארם הגדולה. מדוע זכה העם היהודי לנצח בקרב המשולש אף על פי שגם הוא גלה מארצו? (תושבי ממלכת ישראל הוגלו בידי האשורים באותו זמן שהאשורים הגלו את הארמים, והפלשתים. שני עמים אלה נעלמו זמן קצר מאוחר יותר – עיין עמוס א ה ח).
שמעתי ממו"ר הרה"ג שלמה פישר (מחבר ספרי הלמדנות והדרוש "בית ישי", דיין לשעבר בבית הדין הגדול בירושלים) את ההסבר הבא: גם יעקב ועשיו הם תאומים, לשניהם אותו יחוס, אותם הורים (להבדיל מיצחק וישמעאל), ושניהם גדלו באותו בית. למרות זאת "בחר ד' ביעקב". בחירה זו התבררה בעקבות לקיחת שני גדיי העזים הטובים. בחירה זו נעשתה על ידי יצחק אבינו שלא מדעת אלא בהחלטה א-להית על פי נבואה (עיין רמב"ן בראשית כז ד). מדי שנה בשנה מתבררת מחדש בחירה זו בשני ימים מיוחדים, ובשניהם על פי הגורל ולא על פי שיקול דעת רציונלי. האחד הוא יום הכיפורים –יום הפור בהטלת הגורל בין שני השעירים. השני הוא יום הפורים בו מתברר שוב על פי הגורל שהקב"ה בחר ביעקב ובצאצאיו ולא בעשיו ובצאצאיו (עמלק).
זהו הרעיון המובא בנבואת עמוס, אף על פי שבניו של יעקב – ישראל, חטאו, בחירתו של הקב"ה בהם לא תתבטל. בחירה זו איננה פוטרת מעונשים על עוונות אבל מבטיחה שאף על פי שיגלו, סופה של הגאולה שתבוא "הנה ימים באים... והטיפו ההרים עסיס ...ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ...ונטעתים על אדמתם ולא יינטשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ד' אלקיך"(עמוס ט יג-טו). השמדה טוטלית חס ושלום, או העלמת עמנו, לא תהיה.
מי ייתן ונזכה להמשך תהליך גאולתנו ופדות נפשנו.
באדיבות הרב, מתוך 'חמדת ימים' גליון אחרי מות קדושים תשס"ד