פסוק א:רָאִיתִי אֶת־אֲדֹנָי נִצָּב עַל־הַמִּזְבֵּחַ, וַיֹּאמֶר: הַךְ הַכַּפְתּוֹר, הקצה העליון של הבית, ובגלל הכאת הכפתור יִרְעֲשׁוּ, ירעדו הַסִּפִּים, מפתני הבית שבתחתיתו. וכפי שיארע לבית כך יארע לעם – וּבְצָעַם, ה' ישבור ויבקע את העומדים בְּרֹאשׁ כֻּלָּם, ההנהגה הפוליטית או הכהנים, וְאת אַחֲרִיתָם, שאר העם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג. לֹא־יָנוּס לָהֶם נָס, וְלֹא־יִמָּלֵט לָהֶם פָּלִיט. הם ייהרגו עד האחרון שבהם.
פסוק ב:אִם־יַחְתְּרוּ להיחבא אפילו בִשְׁאוֹל – מִשָּׁם יָדִי תִקָּחֵם, וְאִם־יַעֲלוּ אל הַשָּׁמַיִם – מִשָּׁם אוֹרִידֵם.
פסוק ג:וְאִם־יֵחָבְאוּ בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל – מִשָּׁם אֲחַפֵּשׂ וּלְקַחְתִּים, וְאִם־יִסָּתְרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי בְּקַרְקַע הַיָּם – מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת־הַנָּחָשׁ, כנראה נחש ימי, כגון לויתן או תנין, וּנְשָׁכָם. בשום מקום אי אפשר יהיה להיסתר מהגזרה.
פסוק ד:וְאִם־יֵלְכוּ בַשְּׁבִי לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם – גם מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת־הַחֶרֶב וַהֲרָגָתַם. וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה.
פסוק ה:וַה' אֱלוֹהִים, אלוהי הַצְּבָאוֹת הַנּוֹגֵעַ בָּאָרֶץ וַתָּמוֹג, ומיד היא נמסה, וְאָבְלוּ כָּל־יוֹשְׁבֵי בָהּ, וְעָלְתָה, היא תוצף כַיְאֹר, כמו ביאור כֻּלָּהּ, וְשָׁקְעָה כִּיאֹר מִצְרָיִם. כל הפורענויות הללו יבואו מידי ה', המבטיח ומקיים,
פסוק ו:הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו, עליותיו, וַאֲגֻדָּתוֹ, וקבוצות בריותיו עַל־אֶרֶץ יְסָדָהּ. הַקֹּרֵא לְמֵי־הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ, ה' שְׁמוֹ. הוא יצר את כל העולם וייצבו, והוא גם יכול לערערו ולהחריבו.
פסוק ז:הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אינכם מיוחסים לפני יותר מבני כוש, בכורו של חם, נְאֻם־ה'. הֲלוֹא, אמנם אֶת־יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, ובזה אתם רואים סימן לייחודכם, אך גם בכך אינכם ייחודיים – וּפְלִשְׁתִּיִּים, שגם הם מצאצאי חם, העליתי מִכַּפְתּוֹר, כרתים. הפלשתים לא היו במקורם תושבי הארץ הקדמונים, אלא באו אליה מכרתים. ואת אֲרָם העליתי לארצם מִקִּיר, מקום מוצאם. עשיתי כך לכמה עמים וממלכות; הרי שאינכם מיוחדים.
פסוק ח:הִנֵּה עֵינֵי ה' אֱלוֹהִים יינתנו בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה, הרגילה בחטא, וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. אֶפֶס, ובכל זאת דעו לכם כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת־בֵּית יַעֲקֹב. נְאֻם־ה'. גם אם לעמים אחרים אין אחרית, לכם יש תקווה. אף שתּוּכו ותגלו, לא תושמדו.
פסוק ט:כִּי־הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה, וַהֲנִעוֹתִי בְכָל־הַגּוֹיִם אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל, אטלטל אתכם בכל העמים כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ הדגן בַּכְּבָרָה, כלי סינון, וְלֹא־יִפּוֹל צְרוֹר, גרגר גדול לאָרֶץ. אף על פי שהגרגרים מתנועעים בכברה ממקום למקום, והפסולת הדקה נופלת, הצרור נשאר בתוכה.
פסוק י:בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי, רשעי עַמִּי, הָאֹמְרִים: לֹא־תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ, לא תתקרב אלינו הָרָעָה.
פסוק יא:בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת־סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת, ממלכת דוד או עירו המתמוטטת. במצבה הנוכחי אין היא אלא סוכה עראית המטה ליפול, ולעתיד תהיה לה תקומה. וְגָדַרְתִּי אֶת־פִּרְצֵיהֶן של חומות דוד, וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם. סוכת דוד תשוב ותיבנה לתפארת כמו בשנותיה היפות.
פסוק יב:לְמַעַן יִירְשׁוּ ישראל אֶת־שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְאת כָל־הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר, כי נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם. נְאֻם־ה' עֹשֶׂה זֹּאת.
פסוק יג:הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם־ה', וְנִגַּשׁ, ייפגש חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר בעבודתם, כי הארץ תהיה פורייה, ועונות החרישה והקצירה יגיעו זו לזו בקצותיהן. וְדֹרֵךְ עֲנָבִים ייפגש בְּמֹשֵׁךְ, גורר הַזָּרַע לשם זריעת השדה. בדרך כלל עוברים כמה חודשים בין זמן דריכת הענבים בסוף הקיץ, לבין עת הזריעה, אבל לעתיד לבוא גם הם ייפגשו. וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, מיץ הפֵּרות, וְכָל־הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה, יימסו וייזלו פרי מגדים.
פסוק יד:וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת, שוממות ובהן יָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת־יֵינָם, וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת־פְּרִיהֶם.
פסוק טו:וּנְטַעְתִּים, אקבע אותם עַל־אַדְמָתָם, וְלֹא יִנָּתְשׁוּ, ייעקרו עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם. אָמַר ה' אֱלֹהֶיךָ. אחרי הניעור והבירור יזכו הנשארים לראות בתקומת סוכת דוד, בברכה שתצא מן הארץ, ומשפעה ימשיכו לינוק לְעולם.
