פסוק א:הך הכפתור. הכה את הכפתור הוא המשקוף ומהכאה ההיא ירעשו המזוזות ר״ל באבדן המלך יחרדו השרים ועל יאשיהו יאמר כי אחר שנהרג הוא הושפלה המלוכה ולא היה ביד השרים להמליך מלך מדעתם וכאשר המליכו את יהואחז הסירו מלך מצרים מן המלוכה ונתן עונש על הארץ כמ״ש במ״ב ומאז לא המליכו מלך מדעתם:
פסוק א:ובצעם. חמדת עשרם יגלה בראש כולם כי עד שלא גלו הם בימי צדקיה הוציא נ״נ אוצרות בית ה׳ ואוצרות בית המלך כמ״ש במ״ב:
פסוק א:ואחריתם. בניהם ובנותיהם אהרוג בחרב העכו״ם:
פסוק א:לא ינוס וגו׳. הרוצה להניס לא יוכל:
פסוק א:ולא ימלט וגו׳. הוא כפל ענין במ״ש:
פסוק ב:אם יחתרו בשאול. אם יעשו לעצמם מחתרת בשאול ר״ל בעומק הארץ להסתתר שמה הנה ידי תקחם משם למסרם ביד האויב והוא ענין מליצה ור״ל שלא יועילו לעצמם בשום תחבולה להנצל מיד העכו״ם:
פסוק ב:משם אורידם. להיות נמצאים ביד העכו״ם:
פסוק ג:ואם יחבאו. ואם יסתירו עצמם בראש הר הכרמל שהיה שם מקומות מסתרים:
פסוק ג:משם אחפש. ממקום מחבואם אחפשם למצוא אותם ולקחתים למסרם ביד העכו״ם:
פסוק ג:ואם יסתרו. ואם יחשבו להסתר מפני בקרקעית הים:
פסוק ג:משם. מקרקעית הים אצוה את הנחש הוא הלויתן שהוא ינשך אותם והכל הוא ענין מליצה:
פסוק ד:ואם ילכו בשבי. ר״ל אם יכנעו לפני העכו״ם וימסרו עצמם בשבי למען ירחמו עליהם:
פסוק ד:משם. ממקום שאחר שגורשין מימיו רפש וטיט אח״ז נשקע למטה ר״ל אחר השמדת הרשעי׳ תהיה ההרווחה:
פסוק ו:הבונה. הוא הבונה בשמים מעלותיו זה למעלה מזה ועל גלגלים יאמר שהם זה למעלה מזה:
פסוק ו:ואגודתו. קבוצת בריותיו יסדה על הארץ:
פסוק ו:הקורא למי הים. להעלותם בהעבים ואח״ז שופכם ומורידם ע״פ הארץ:
פסוק ו:ה׳ שמו. המורה שהכל שלו ובידו ומוסב למעלה לומר הואיל וכן הוא לא תמצאו א״כ שום תחבולה להנצל לו מהפורענות שהוא מייעד להביא:
פסוק ז:הלא כבני כושיים וגו׳. כמו בני כושיים שהמה עבדים לאדוניהם עבדות עולם כן אתם לי עבדים כל ימי עולם כי הלוא העליתי אתכם מארץ מצרים מבית עבדים לכן אתם לי לעבדים:
פסוק ז:ופלשתיים מכפתור. ר״ל וכי העליתי את פלשתיים בני כפתור מן המקום שגלו שמה:
פסוק ז:וארם מקיר. ר״ל וכי אעלה את ארם מקיר שיגלו שמה ע״י מלך אשור כמ״ש (במ״ב) וכאומר הואיל ולא עשיתי ולא אעשה לאומה אחרת כפי מה שעשיתי עמכם לכן קנוים אתם לי לעבדים:
פסוק ח:(הנה עיני אד׳. ר״ל הואיל וכן הוא ואתם פשעתם בי לכן הנה עיני ה׳ והשגחתו בממלכה החטאה היא מלכות אפרים להשמיד אותה:
פסוק ח:אפס וגו׳. רק לא אשמיד את בית יעקב את המון העם וכל וכל כי לבד המלוכה אשמיד ולא יהיה בהם עוד מלך:
פסוק ט:והניעותי וגו׳. אניע בגולה את ישראל בין העכו״ם כמו שמנענעין תבואה בככרה להפיל העפר דרך נקביה אשר עם כל זה הצרורות הגסות לא יפלו לארץ דרך נקבי הכברה כי צר להם נקבי הכברה כן ישראל עם כי יהיו נעים ונדים בגולה לא יתמו שם הצדיקים כ״א הפושעים והמורדים:
פסוק י:בחרב ימותו. המתים בחרב העכו״ם יהיו כל החוטאים שבעמי אשר אומרים לא תבוא עלינו הרעה כי אין גמול ועונש אבל הצדיקים ישארו ולא יאכלם החרב:
פסוק יא:ביום ההוא. כאשר יתמו הפושעים:
פסוק יא:אקים וגו׳. ר״ל אחזיר המלוכה לבית דוד אשר נפלה והושפלה בימי הגולה:
פסוק יא:וגדרתי וגו׳. את הפרצה שהיה בה אגדור או ר״ל אז לא ימלוך מלך אחר על אפרים להיות פרצה מה במלכות בית דוד:
פסוק יא:והריסותיו. מה שהיה הריסה במלכות בית דוד כל ימי הגולה שלא מלכו כלל הנה אז אקים אותה ואבננה להיות בנוי ומתוקן כימי עולם ר״ל כמו שהיתה מאז בימי דוד עצמו:
פסוק יב:למען יירשו וגו׳. הוא הפוך כאשר אמר למען יירשו אשר נקרא וכו׳ ר״ל הממשלה תהיה באופן שיירשו העם אשר שמי נקרא עליהם להיות נקראים עם ה׳ הם יירשו את השארית הנשאר מכל העכו״ם להיות להם לעבדים:
פסוק יב:עושה זאת. העושה הטובה ההיא:
פסוק יג:ונגש חורש בקוצר. ר״ל הרבה תבואה תצמח ויהיו עוסקים בקצירה עד זמן החרישה והחורש והקוצר יגשו ויפגשו זה בזה וכן יפגוש דורך ענבים במי שמושך ומוליך התבואה לזריעה כי ירבו הענבים ויהיו עוסקים בדריכת הענבים עד הזריעה:
פסוק יג:והטיפו. הרבה ענבים יגדלו בהרים ויהיה היין נוטף מהם והוא ענין מליצה:
פסוק יג:תתמוגגנה. ר״ל יהיה מרעה שמן והחלב יזוב מן הצאן וכאלו נמסו הגבעות משפע הזלת החלב:
פסוק יד:ושבתי. אעמיד בהשקט ומרגוע את בני השבי של עמי ישראל:
פסוק יד:ערים נשמות. שהיו שוממות בעת הגולה:
פסוק יד:וישבו. בהערים ההם ישבו ולא יגלו עוד מהן:
פסוק יד:ושתו. הם ישתו היין ולא יבואו עוד עכו״ם לשתותה:
פסוק יד:ועשו גנות. יתקנו גנות ויזרעום:
פסוק טו:ונטעתים. יהיו משורשים כאילן הנטוע:
פסוק טו:ולא ינתשו. ולא יהיו נעקרים עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם מאז ר״ל לא יגלו עוד ממנה כי שמה ישבו עד עולם: