ונשלמה פרים שפתינו - הסבר הרב קוק

קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כָּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃
(הושע יד ג)

כתב מרן הרב קוק (מאורות הראיה, ירח האיתנים עמ' קלה-קלו) שהתשובה דומה לבניית מזבח והקרבת קרבן שמטרתן לכבוש את התאוות, ולהעלותם למדרגות הקדושה:

אמרו חז"ל: (עיין יומא פו.) גדולה תשובה שהיא כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ"(הושע יד ג). להבין עניין הדמיון במה שתשובה דומה לבניין מזבח והקרבת קרבן, הוא שבאמת הרבה טעמים נאמרו בענייני הקרבנות בדברים העומדים ברומו של עולם. אך בפשוט יש לומר טעם, שהרי כתב רבינו יונה החסיד ז"ל שעיקר התשובה מעיקריה הוא לכבוש תאוותו, מפני שהתאווה היא שורש לכל העבירות, וכאשר יתקן אותה יתקן העבירות. אך יש בזה עצה יותר נחוצה, דהיינו שלא די שיכבוש את תאוותו מדבר הרשות, ואין צריך לומר חס ושלום דבר איסור, רק שעוד יחזיק במעוז, שאותן התאוות יכניס בקדושה לתורה ומצוות ויראת ה', ובאופן כזה יתהפכו עוונותיו לזכויות.

והנה בפשט עניין קרבן בעל חיים הוא כמו שיש בהליכה אחר התאווה בענייני הגוף, ראש לכולם הוא עניין אכילה ושתייה, וכמו שכתוב בתנא דבי אליהו שיתפלל שלא ייכנסו אכילה יתירה לתוך מעיו. ועניין הקרבנות הוא שבשר הוא ראש לתאוות האכילה כדין זולל וסובא שאינו נעשה כי אם על ידי סביאת יין וזולל בשר כדברי חז"ל (סנהדרין ע.), על כן הוא מקריב זה לפני ה' יתברך להראות שהוא משבר תאוותו. וזה שאמר הכתוב: וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ, כמו עניין הקרבן להקריב הכח המתאווה לכבוד השי"ת, כן נקבל על עצמינו בשפתינו באמת.

  באדיבות הרב, מתוך ספרו 'פניני הלכה – הרחבות לימים נוראים'