תנ"ך על הפרק - הושע יד - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

הושע יד

514 / 929
היום

הפרק

תֶּאְשַׁם֙ שֹֽׁמְר֔וֹן כִּ֥י מָרְתָ֖ה בֵּֽאלֹהֶ֑יהָ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ עֹלְלֵיהֶ֣ם יְרֻטָּ֔שׁוּ וְהָרִיּוֹתָ֖יו יְבֻקָּֽעוּ׃שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֺנֶֽךָ׃קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כָּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃אַשּׁ֣וּר ׀ לֹ֣א יוֹשִׁיעֵ֗נוּ עַל־סוּס֙ לֹ֣א נִרְכָּ֔ב וְלֹא־נֹ֥אמַר ע֛וֹד אֱלֹהֵ֖ינוּ לְמַעֲשֵׂ֣ה יָדֵ֑ינוּ אֲשֶׁר־בְּךָ֖ יְרֻחַ֥ם יָתֽוֹם׃אֶרְפָּא֙ מְשׁ֣וּבָתָ֔ם אֹהֲבֵ֖ם נְדָבָ֑ה כִּ֛י שָׁ֥ב אַפִּ֖י מִמֶּֽנּוּ׃אֶהְיֶ֤ה כַטַּל֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל יִפְרַ֖ח כַּשּֽׁוֹשַׁנָּ֑ה וְיַ֥ךְ שָׁרָשָׁ֖יו כַּלְּבָנֽוֹן׃יֵֽלְכוּ֙ יֹֽנְקוֹתָ֔יו וִיהִ֥י כַזַּ֖יִת הוֹד֑וֹ וְרֵ֥יחַֽ ל֖וֹ כַּלְּבָנֽוֹן׃יָשֻׁ֙בוּ֙ יֹשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ יְחַיּ֥וּ דָגָ֖ן וְיִפְרְח֣וּ כַגָּ֑פֶן זִכְר֖וֹ כְּיֵ֥ין לְבָנֽוֹן׃אֶפְרַ֕יִם מַה־לִּ֥י ע֖וֹד לָֽעֲצַבִּ֑ים אֲנִ֧י עָנִ֣יתִי וַאֲשׁוּרֶ֗נּוּ אֲנִי֙ כִּבְר֣וֹשׁ רַֽעֲנָ֔ן מִמֶּ֖נִּי פֶּרְיְךָ֥ נִמְצָֽא׃מִ֤י חָכָם֙ וְיָ֣בֵֽן אֵ֔לֶּה נָב֖וֹן וְיֵֽדָעֵ֑ם כִּֽי־יְשָׁרִ֞ים דַּרְכֵ֣י יְהוָ֗ה וְצַדִּקִים֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔ם וּפֹשְׁעִ֖ים יִכָּ֥שְׁלוּ בָֽם׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
שובה ישראל עד ה' אלהיך. אפשר במ"ש הרמב"ם ז"ל שהשב יעיד עליו הקב"ה שלא ישוב עוד וז"ש שובה ישראל תשוב כי אתה ישראל ושם זה נאחז בשב"ח בקרני"ו קרן אור ישראל סבא ועוד יוס"ף בסתר עליון. וז"ש שובה ישראל פקח עיניך לשוב מסיבה כי אתה ישראל. ותשובתך היא העולה עד ה' אלהיך. ועיקר התשובה היא עד ה' אלהיך קרי ביה עד בצירי מלשון עדות להעיד ה' עליו לבל ישוב עוד לחטוא: קחו עמכם דברים. אפשר דתחילת התשובה הוא שמירת הלשון וכמש"ה מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע וכו' סור מרע ועשה טוב וכו' הרי דבטרם כל אמר נצור לשונך ואח"כ אמר סור מרע ועשה טוב. וכן אמר ברישא קחו עמכם דברים לשמור ברית הלשון להיותו מצוי תדיר ויש בו עונות חמורים כידוע וכתיב הוגעתם ה' בדבריכם ואמרו רז"ל דכ"י אין לו יגיעה ואמר הוגעתם ה' בדבריכם וצריכא רבה. א"נ אפשר דהוא רמז על התפלות והברכות אשר יאמר האדם ולבו בל עמו והוא עון פלילי כדכתיב בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו ריחק ממני לז"א קחו עמכם דברים כלומר תנו דעתכם בתפלה וברכות שלא יהיה הפה מדבר ולא ידע מאי קאמר כאלו הדברים יוצאים מפי אחר לז"א קחו עמכם דברים כלומר שאתם ודבריכם תהיו לאחדים והיו הדברים בדעת נכון כדת מה לעשות ושובו אל ה' שהוא יודע מחשבות וצופה ומביט בכם ודבריכם. א"נ אפשר במ"ש המפרשים דשב מאהבה ניכר שעושה דברים נוספים דמורה ובא שמאהבה הוא עושה ולפי חשקו עושה דברים יתרים ואמרו בש"ס דשב מיראה זדונות נעשות לו כשגגות ובשב מאהבה נעשות לו כזכיות ועוד כתבו דד' חלוקי כפרה ליתנהו בשב מאהבה דשב מאהבה תכף מתכפר הכל ואין צריך זמן לכל ענין בפני עצמו וז"ש שובה ישראל וכו' ועיקר התשובה מאהבה וז"ש קחו עמכם דברים יתרים מאהבה ושובו אל ה' בעבור כבוד שמו מאהבה. אמרו אליו כל עון תשא באיזה אופן שיהיה מאחר דשבנו מאהבה. וקח טוב דזדונות נעשות כזכיות והקב"ה אומר ארפא משובתכם אוהבם נדבה פי' אני אוהב כשיעשו תשובה מאהבה דאין צריך זמן כמו ד' חלוקי כפרה כי שב אפי תכף: ישובו יושבי בצלו. אמרו רז"ל אלו הגרים יחיו דגן נעשו עיקר בישראל ואפשר במה שחקרו המפרשים דהקב"ה חילק שבעים אומות לשבעים שרים ונטל ישראל על פי הגורל ואם כן איך אפשר להתגייר מן האומות כי זה שבא להתגייר הוא תחת ממשלת השר של אומתו שנפלה לו בגורל. ותירצו דהגרים הם ניצוצות הקדושה שנטמעו באומה ההיא ועתה הם חוזרים למקום קדושה וזה אינו חלק השר כי זה ניצוץ קדוש דשייך לישראל עכ"ד ואפשר שז"ש ישובו יושבי בצלו אלו הגרים. ולא תימא נראה ונדחה אינו חוזר ונראה וה"נ נשמות הגרים היו במעמד הר סיני ונראו ואח"כ נדחו שנולדו בגיותם לז"א אין לחוש לזה דקי"ל נראה ונדחה חוזר ונראה וז"ש ישובו דאחר שנדחו ישוב דייקא. וכי תימא סוף סוף איך יכול להתגייר דהוא תחת השר של האומה וכבר זכה בו לז"א יחיו דגן נעשו עיקר בישראל כלומר אלו הם ניצוצות הקדושה דשייכי לישראל וא"כ לא לקחו מהשר כלום כי הם עיקר בישראל ודוק היטב:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך