א תֶּאְשַׁם֙ שֹֽׁמְר֔וֹן כִּ֥י מָרְתָ֖ה בֵּֽאלֹהֶ֑יהָ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ עֹלְלֵיהֶ֣ם יְרֻטָּ֔שׁוּ וְהָרִיּוֹתָ֖יו יְבֻקָּֽעוּ׃ ב שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֺנֶֽךָ׃ ג קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כָּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃ ד אַשּׁ֣וּר ׀ לֹ֣א יוֹשִׁיעֵ֗נוּ עַל־סוּס֙ לֹ֣א נִרְכָּ֔ב וְלֹא־נֹ֥אמַר ע֛וֹד אֱלֹהֵ֖ינוּ לְמַעֲשֵׂ֣ה יָדֵ֑ינוּ אֲשֶׁר־בְּךָ֖ יְרֻחַ֥ם יָתֽוֹם׃ ה אֶרְפָּא֙ מְשׁ֣וּבָתָ֔ם אֹהֲבֵ֖ם נְדָבָ֑ה כִּ֛י שָׁ֥ב אַפִּ֖י מִמֶּֽנּוּ׃ ו אֶהְיֶ֤ה כַטַּל֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל יִפְרַ֖ח כַּשּֽׁוֹשַׁנָּ֑ה וְיַ֥ךְ שָׁרָשָׁ֖יו כַּלְּבָנֽוֹן׃ ז יֵֽלְכוּ֙ יֹֽנְקוֹתָ֔יו וִיהִ֥י כַזַּ֖יִת הוֹד֑וֹ וְרֵ֥יחַֽ ל֖וֹ כַּלְּבָנֽוֹן׃ ח יָשֻׁ֙בוּ֙ יֹשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ יְחַיּ֥וּ דָגָ֖ן וְיִפְרְח֣וּ כַגָּ֑פֶן זִכְר֖וֹ כְּיֵ֥ין לְבָנֽוֹן׃ ט אֶפְרַ֕יִם מַה־לִּ֥י ע֖וֹד לָֽעֲצַבִּ֑ים אֲנִ֧י עָנִ֣יתִי וַאֲשׁוּרֶ֗נּוּ אֲנִי֙ כִּבְר֣וֹשׁ רַֽעֲנָ֔ן מִמֶּ֖נִּי פֶּרְיְךָ֥ נִמְצָֽא׃ י מִ֤י חָכָם֙ וְיָ֣בֵֽן אֵ֔לֶּה נָב֖וֹן וְיֵֽדָעֵ֑ם כִּֽי־יְשָׁרִ֞ים דַּרְכֵ֣י יְהוָ֗ה וְצַדִּקִים֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔ם וּפֹשְׁעִ֖ים יִכָּ֥שְׁלוּ בָֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן כִּי מָרְתָה, מרדה בֵּאלֹהֶיהָ. בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, עֹלְלֵיהֶם יְרֻטָּשׁוּ, ילדיהם הרכים ייגזרו, וְהָרִיּוֹתָיו, נשותיו ההרות יְבֻקָּעוּ.
פסוק ב:
שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ. כיוון שחטאיך הובילו אותך למבוי סתום, פתוחה בפניך רק דרך התשובה אל ה'.
פסוק ג:
קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים. דברו איש אל רעהו, התייעצו ודונו כיצד לעשות זאת, וְשׁוּבוּ אֶל־ה'. אִמְרוּ אֵלָיו: "הרי אתה כָּל־תִּשָּׂא עָוֹן, תסלח לכל חטא, וְקַח, תזכור את הטוֹב שיש בנו. וּנְשַׁלְּמָה במקום זבחי פָרִים בדיבור שְׂפָתֵינוּ. במקום להקריב קרבנות יקרים וגדולים ניתן לך את מלות הווידוי שלנו, שכן חשובה עצם הפנייה אליך. והשלכותיה הפוליטיות של מסקנה זו:
פסוק ד:
אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ, ולכן לא מהם נבקש עזרה. עַל־סוּס לֹא נִרְכָּב למלחמה. נפסיק את מאמצינו הצבאיים. וְלֹא־נֹאמַר עוֹד: "אֱלֹהֵינוּ" לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. לא נתייחס לפסלים כאילו הם אלוהינו, אֲשֶׁר, כי בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם, ומלבדך אין מי שיעזרו לנו בחולשתנו".
פסוק ה:
לאחר שישראל ישובו אלי, אֶרְפָּא לחוליים ולפגעים שבאו בעקבות מְשׁוּבָתָם, שובבותם. אֹהֲבֵם נְדָבָה, בחסד וברחמים, כִּי שָׁב אַפִּי, כעסי מִמֶּנּוּ, ואמחל לעוונותיהם.
פסוק ו:
אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל, ואז הוא יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ, יעמיק את שָׁרָשָׁיו כּשורשי עצי לְּבָנוֹן העמוקים והמסועפים.
פסוק ז:
וגם כלפי מעלה – יֵלְכוּ, יתפשטו למרחוק יוֹנְקוֹתָיו, ענפיו הרכים. וִיהִי כַזַּיִת, שהוא עץ ירוק-עד וענפיו מלאים תמיד, הוֹדוֹ, נופו, וְרֵיחַ יהיה לוֹ עשיר ומגוון כַּלְּבָנוֹן.
פסוק ח:
יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ, החוסים תחת מלכות ישראל, יְחַיּוּ, יְגדלו דָגָן וְיִפְרְחוּ, יצמחו וישגשגו כַגָּפֶן, המתפשטת ומצמיחה ענפים רבים במהירות. זִכְרוֹ של ישראל כְּיֵין לְבָנוֹן, שטעמו מיוחד והוא נשמר בפה גם לאחר תום שתייתו.
פסוק ט:
אֶפְרַיִם אֱמוֹר, או יאמר: מַה־לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים, לפסלים?! וכתגובה לכך – אֲנִי עָנִיתִי לכם בעת צרה וַאֲשׁוּרֶנּוּ, אני הוא זה המסתכל ומשגיח עליכם. לחלופין: אפרים, אינני מתעסק בפסילים, מה לי ולהם, אני הוא העונה לכם ומביט בצורכיכם. אֲנִי כִּבְרוֹשׁ שהוא תמיד רַעֲנָן, ועליו אינם יבשים, אך יתרון לי על פני הברוש – שהוא עץ סרק, ואילו מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא.
פסוק י:
מִי חָכָם וְיָבֵן את הצרות, המפלות, הניצחונות וההפסדים האֵלֶּה ואת פשרם?! מי נָבוֹן וְיֵדָעֵם?! אין מי שיבין, אבל למרות שאין לרדת לחקרם ולמשמעותם של מהלכי המציאות יש להאמין כִּי־יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה', וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם ויגיעו למקום טוב, וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם ויסתבכו אפילו בדרכים הישרות.