פסוק א:סְבָבוּנִי. כְּבָר בְכַחַשׁ וּבְמִרְמָה אֶפְרַיִם וּבֵית יִשְׂרָאֵל, מַלְכֵי עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וְכָל הָעָם, אֲבָל יְהוּדָה עוֹדֶנּוּ רָד עִם אֵל, מוֹשֵׁל עוֹד בְּיִרְאַת אֱלֹהִים. רָד כְּמוֹ (במדבר כד:יט) ״וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב״, עוֹד מַלְכֵיהֶם עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
פסוק ב:רוֹעֶה רוּחַ. לְשׁוֹן ׳רֵיעַ׳, מִתְחַבֵּר לְדִבְרֵי רוּחַ לְהָעֲבוֹדָה זָרָה. וְשֶׁמֶן שֶׁלָּהֶם לְמִצְרַיִם מוֹבִילִים לָתֵת שֹׁחַד לְמִצְרַיִם לַעֲזוֹר אוֹתִי:
פסוק ג:וְרִיב לַה׳ עִם יְהוּדָה. אֲלֵיהֶם הוּא מַגִּיד אֶת דִּבְרֵי רִיבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ אֲחֵיהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִתְמְהוּ בְּפָקְדוֹ עַל יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו:
פסוק ד:בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו. כָּל זֶה עָשִׂיתִי לוֹ, אָחֲזוֹ בְּעַקֵבוֹ סִימָן שֶׁהוּא יִהְיֶה לוֹ גְּבִיר (בראשית כז:כט):
פסוק ה:בָּכָה. הַמַּלְאָךְ:
פסוק ה:וַיִּתְחַנֶּן לוֹ. כְּשֶׁאָמַר לוֹ ״לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי״ (בראשית לב:כז), הַמַּלְאָךְ הָיָה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ: ״הַנַּח לִי עַכְשָׁיו, סוֹפוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגָּלוֹת עָלֶיךָ בְּבֵית אֵל, וְשָׁם יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ, וְהוּא וַאֲנִי נַסְכִּים לְךָ עַל הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרַכְךָ יִצְחָק״. וְאוֹתוֹ מַלְאָךְ שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָיָה (בראשית רבה עז:ג), וְהָיָה מְעַרְעֵר עַל הַבְּרָכוֹת:
פסוק ו:וַה׳ אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת ה׳ זִכְרוֹ. כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי מֵאָז כֵּן אֲנִי עַתָּה, וְאִם הֱיִיתֶם הוֹלְכִים עִמִּי בְּתָמִימוּת כְּיַעֲקֹב אֲבִיכֶם (בראשית כה:כז), הָיִיתִי נוֹהֵג עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר נָהַגְתִּי עִמּוֹ:
פסוק ז:וְאַתָּה בֵּאלֹהֶיךָ תָשׁוּב. בְּהַבְטָחָתוֹ וּבְמִשְׁעַנְתּוֹ שֶׁהוּא מַבְטִיחֲךָ אַתָּה יָכוֹל לִסְמֹךְ וְתָשׁוּב אֵלָיו, רַק ״חֶסֶד וּמִשְׁפָּט שְׁמֹר״ (מיכה ו:ח) וּמֻבְטָח אַתָּה לְקַוּוֹת לְיִשְׁעוֹ תָּמִיד:
פסוק ח:כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה. אַתֶּם סְמוּכִים עַל בִּצְעֲכֶם, שֶׁאַתֶּם סוֹחֲרִים וְרַמָּאִים, וְעַל עָשְׁרְכֶם אַתֶּם אוֹמְרִים: ״אַךְ עָשַׁרְתִּי״ (הושע יב:ט), וְלֹא אֶעֱבֹד אֶת הַקָּדוֹשׁ בָָּרוּךְ הוּא:
פסוק ט:מָצָאתִי אוֹן לִי. אוֹן – כֹּחַ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה הָיָה דּוֹרֵשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן זצ״ל: ״מָצָאתִי אוֹן לִי״ – מָצָאתִי לִי שְׁטַר חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי מַלְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל, ״וַיֵּלְכוּ גַם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ וְגוֹ׳ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים״ (בראשית נ:יח). ״אוֹן לִי״ – דִּינֵי שְׁטָר, כְּמוֹ ״כּוֹתְבִין עָלָיו אוֹנוֹ״, וּכְמוֹ ״בְּאוֹנִי אֶחָד וּבְטִימִי אַחַת״ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ב ב). וְזֶה פֵּרוּשׁוֹ: ״וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם אַךְ עָשַׁרְתִּי מָצָאתִי אוֹן לִי״ – יָרָבְעָם בֶּן נְבָט שֶׁהָיָה מִשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם מִתְפָּאֵר בְּעַצְמוֹ וְאוֹמֵר: ״אַךְ עָשַׁרְתִּי, מָצָאתִי אוֹן לִי״ – שְׁטָר אֶחָד שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים לִי, שֶׁאָבִי קָנָה אוֹתָם, דִּכְתִיב: ״וַיֵּלְכוּ גַם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים״, וּמַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ, וְכָל מָמוֹנָם שֶׁלִּי. לְפִיכָךְ אֵין בִּי חֵטְא אִם אֶטּוֹל כָּל אֲשֶׁר לָהֶם כִּי הֵם עַבְדַי. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו? ״וְאָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״ (שמות כ:ב) – גְּדֻלָּה הַבָּאָה לְאָבִיךָ בְּמִצְרַיִם מֵאִתִּי הָיְתָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים״ לֹא שָׁכַחְתָּ, אֲבָל ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ שֶׁנֶּאֱמַר בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שָׁכַחְתָּ, שֶׁהֶעֱמַדְתָּ שְׁנֵי עֲגָלִים, אֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶחָד בְּדָן. וּלְעִנְיַן פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, אַתָּה אוֹמֵר ״מָצָאתִי אוֹן לִי״ עַל יְדֵי עֹשֶׁק וּמֹאזְנֵי מִרְמָה. ״וְאָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״ – שָׁם הִבְחַנְתִּי בֵּין טִפָּה שֶׁל בְּכוֹר לְטִפָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל בְּכוֹר, אַף אֲנִי הַיּוֹדֵעַ וְנִפְרָע מִמֹּאזְנֵי מִרְמָה הָעֲשׂוּיִין מִבְּלִי הָבִין וּמֵהַטּוֹמֵן מִשְׁקְלוֹתָיו בְּמֶלַח כְּדֵי לְרַמּוֹת.
פסוק ט:כָּל יְגִיעַי לֹא יִמְצְאוּ לִי. טוֹב לְךָ אִם אָמַרְתָּ בְּלִבְּךָ: ״כָּל מָמוֹנִי לֹא יְהֵא בּוֹ סִפּוּק לְכַפֵּר עַל עֲוֹנִי אֲשֶׁר חָטָאתִי״. כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״נָבִיא אֲמַר לְהוֹן כָּל עוּתְרֵיכוֹן לָא יִתְקַיֵּם לְכוֹן בְּיוֹם תּוּשְׁלָמַת חוֹבֵיכוֹן״:
פסוק ט:לֹא יִמְצְאוּ. לֹא יַסְפִּיקוּ, כְּמוֹ (במדבר יא:כב) ״וּמָצָא לָהֶם״. וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ כָּל יְגִיעַי – כָּל הַיְגֵעִים לְבַקֵּשׁ עֲוֹנִי וְלֹא יִמְצְאוּ לִי עָוֹן, שֶׁאִם כֵּן הָיָה רָאוּי לִכְתֹּב כָּל יָגֵעַ בְּלֹא יוֹ״ד וְלִנְקֹד בְּצֵירֵ״י, אֲבָל עַתָּה אֵינוֹ לְשׁוֹן ׳יָגֵעַ׳ אֶלָּא לְשׁוֹן ׳יְגִיעַ׳:
פסוק י:עוֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים. אַכְרִית מִתּוֹכְךָ סוֹחֲרֵי מִרְמָה וְאוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים, אַעֲמִיד מִתּוֹכְךָ תַּלְמִידִים עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה:
פסוק י:כִּימֵי מוֹעֵד. כִּימֵי מוֹעֵד הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה ״יַעֲקֹב אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים״ (בראשית כה:כז):
פסוק יא:וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים. לְהוֹכִיחַ אֶתְכֶם וּלְהַחֲזִיר אֶתְכֶם לַמּוּטָב:
פסוק יא:וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה. נִרְאֵיתִי לָהֶם בְּכַמָּה דּוּמְיוֹת (יחזקאל א:כו). דָּבָר אַחֵר: אֲדַמֶּה לָהֶם דְּבָרַי עַל יְדֵי מְשָׁלִים כְּדֵי לְיַשְּׁבָם עַל שׁוֹמְעֵיהֶם:
פסוק יב:אִם גִּלְעָד אָוֶן. אִם בָּא לָהֶם שֶׁבֶר וְאֹנֶס, הֵם גָּרְמוּ לְעַצְמָם, כִּי אַךְ שָׁוְא הָיוּ, וּבַגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבְּחוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה:
פסוק יב:גַּם מִזְבְּחוֹתָם. רַבִּים כְּגַלִּים שֶׁעַל תַּלְמֵי שָׂדָי, תַּלְמֵי שָׂדָי הִיא מַעֲנִית הַמַּחֲרֵשָׁה קְרוּיָה תֶּלֶם:
פסוק יג:וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וְגוֹ׳. כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר נַחֲזוֹר עַל הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁדִּבַּרְנוּ לְמַעְלָה ״וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ״ (הושע יב:ה), וְעוֹד זֹאת עָשִׂיתִי לוֹ הֻצְרַךְ לִבְרֹחַ שְׂדֵה אֲרָם יְדַעְתֶּם אֵיךְ שְׁמַרְתִּיו:
פסוק יג:וּבְאִשָּׁה שָׁמַר. אֶת הַצֹּאן:
פסוק יד:וּבְנָבִיא הֶעֱלָה ה׳ וְגוֹ׳. וְעַל שֶׁאַתֶּם מְבַזִּין אֶת הַנְּבִיאִים וּמַלְעִיגִין בְּדִבְרֵיהֶם (דברי הימים ב לו:טז), הֲלֹא בְּנָבִיא הֶעֱלָה וְגוֹ׳:
פסוק טו:הִכְעִיס אֶפְרַיִם. לְבוֹרְאוֹ, לְבַזּוֹת אֶת נְבִיאָיו וְלִבְגֹּד בּוֹ:
פסוק טו:תַּמְרוּרִים. הֵם לוֹ, כִּי דָּמָיו אֲשֶׁר שָׁפַךְ בְּהַחֲטִיאוֹ אֶת יִשְׂרָאֵל לְהִצָּמֵד לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהַמַּחֲטִיאוֹ לָאָדָם קָשֶׁה לוֹ מִן הַהוֹרְגוֹ, כַּאֲשֶׁר אָנוּ לְמֵדִין מֵעַמּוֹן וּמוֹאָב שֶׁהִטְעוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לְהִצָּמֵד לְבַעַל פְּעוֹר (במדבר כה:ג), וְעָנְשָׁן הַכָּתוּב יוֹתֵר מִמִּצְרִי וַאֲדוֹמִי שֶׁטְּבָעוּם בַּנָּהָר וְיָצְאוּ בַּחֶרֶב לִקְרָאתָם (ספרי דברים רנב:ג):
פסוק טו:עָלָיו יִטּוֹשׁ. עָלָיו יַטִּילֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
פסוק טו:וְחֶרְפָּתוֹ. שֶׁחֵרֵף אֶת שְׁלֹמֹה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יא:כו): ״וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ״, שֶׁהוֹכִיחוֹ בָּרַבִּים עַל אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת הַמִּלּוֹא, כְּדִמְפֹרָשׁ בְּחֵלֶק (סנהדרין קא, ב):
פסוק טו:יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי הוּא הֵרַע לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִמֶּנּוּ (הושע א:ד):
