א סְבָבֻ֤נִי בְכַ֙חַשׁ֙ אֶפְרַ֔יִם וּבְמִרְמָ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וִֽיהוּדָ֗ה עֹ֥ד רָד֙ עִם־אֵ֔ל וְעִם־קְדוֹשִׁ֖ים נֶאֱמָֽן׃ ב אֶפְרַ֜יִם רֹעֶ֥ה ר֙וּחַ֙ וְרֹדֵ֣ף קָדִ֔ים כָּל־הַיּ֕וֹם כָּזָ֥ב וָשֹׁ֖ד יַרְבֶּ֑ה וּבְרִית֙ עִם־אַשּׁ֣וּר יִכְרֹ֔תוּ וְשֶׁ֖מֶן לְמִצְרַ֥יִם יוּבָֽל׃ ג וְרִ֥יב לַֽיהוָ֖ה עִם־יְהוּדָ֑ה וְלִפְקֹ֤ד עַֽל־יַעֲקֹב֙ כִּדְרָכָ֔יו כְּמַעֲלָלָ֖יו יָשִׁ֥יב לֽוֹ׃ ד בַּבֶּ֖טֶן עָקַ֣ב אֶת־אָחִ֑יו וּבְאוֹנ֖וֹ שָׂרָ֥ה אֶת־אֱלֹהִֽים׃ ה וָיָּ֤שַׂר אֶל־מַלְאָךְ֙ וַיֻּכָ֔ל בָּכָ֖ה וַיִּתְחַנֶּן־ל֑וֹ בֵּֽית־אֵל֙ יִמְצָאֶ֔נּוּ וְשָׁ֖ם יְדַבֵּ֥ר עִמָּֽנוּ׃ ו וַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י הַצְּבָא֑וֹת יְהוָ֖ה זִכְרֽוֹ׃ ז וְאַתָּ֖ה בֵּאלֹהֶ֣יךָ תָשׁ֑וּב חֶ֤סֶד וּמִשְׁפָּט֙ שְׁמֹ֔ר וְקַוֵּ֥ה אֶל־אֱלֹהֶ֖יךָ תָּמִֽיד׃ ח כְּנַ֗עַן בְּיָד֛וֹ מֹאזְנֵ֥י מִרְמָ֖ה לַעֲשֹׁ֥ק אָהֵֽב׃ ט וַיֹּ֣אמֶר אֶפְרַ֔יִם אַ֣ךְ עָשַׁ֔רְתִּי מָצָ֥אתִי א֖וֹן לִ֑י כָּל־יְגִיעַ֕י לֹ֥א יִמְצְאוּ־לִ֖י עָוֺ֥ן אֲשֶׁר־חֵֽטְא׃ י וְאָנֹכִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עֹ֛ד אוֹשִֽׁיבְךָ֥ בָאֳהָלִ֖ים כִּימֵ֥י מוֹעֵֽד׃ יא וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים וְאָנֹכִ֖י חָז֣וֹן הִרְבֵּ֑יתִי וּבְיַ֥ד הַנְּבִיאִ֖ים אֲדַמֶּֽה׃ יב אִם־גִּלְעָ֥ד אָ֙וֶן֙ אַךְ־שָׁ֣וְא הָי֔וּ בַּגִּלְגָּ֖ל שְׁוָרִ֣ים זִבֵּ֑חוּ גַּ֤ם מִזְבְּחוֹתָם֙ כְּגַלִּ֔ים עַ֖ל תַּלְמֵ֥י שָׂדָֽי׃ יג וַיִּבְרַ֥ח יַעֲקֹ֖ב שְׂדֵ֣ה אֲרָ֑ם וַיַּעֲבֹ֤ד יִשְׂרָאֵל֙ בְּאִשָּׁ֔ה וּבְאִשָּׁ֖ה שָׁמָֽר׃ יד וּבְנָבִ֕יא הֶעֱלָ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם וּבְנָבִ֖יא נִשְׁמָֽר׃ טו הִכְעִ֥יס אֶפְרַ֖יִם תַּמְרוּרִ֑ים וְדָמָיו֙ עָלָ֣יו יִטּ֔וֹשׁ וְחֶ֨רְפָּת֔וֹ יָשִׁ֥יב ל֖וֹ אֲדֹנָֽיו׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
סבבני בכחש וגו'. יאמר ה' אני צויתי אותם שישובו אלי והם סבבוני כאנשים הסובבים את מלכם אבל היה זה בכחש משבט אפרים ובמרמה בית ישראל כל השבטים אשר עמו כי כולם כחשו בה' ויאמרו לא הוא והיו עושים מרמות ועגלים לבטל עבודת בהמ"ק. והרד"ק פי' שהיו נחלות השבטים סובבות את ירושלם ומקדש ה' וכולם בעבודת אלהים אחרים ולא נשאר אלא שבט יהודה בתוך וכנגד זה אמר סבבוני בכחש אפרים אבל לא היה כן יהודה כי היה עם אל ועם קדושים נאמן, ומלת רד פי' המפרשים מענין ממשלה כמו וירד מיעקב (במדבר כד, יט), ואומרו שעם קדושים הוא כמו עם אל שהאל ית' יקרא קדושים כמו אלקים קדושים הוא (יהושע כד, יט), ול"נ שאין רד אלא מלשון ירידה והוא כמו והיום רד מאד וכן מדוע אמרו עמי רדנו וקדושים אמר כאן על האבות וכמאמר המשורר לקדושים אשר בארץ המה (תהלים טז, ג), יאמר הכתוב שלא היה ענין יהודה כענין אפרים כי אפרים היה רגיל במרמה ובכחש לשם אמנם יהודה אע"פ שירד מכבודו כי לא נשארו למלכי יהודה כ"א ב' שבטים יהודה ובנימין והיא ירידה רבה אליו הנה עכ"ז הוא עוד עם האל בתורתו ועם האבות הקדושים באמונתם ומעשיהם היה נאמן מבלי כחש ומרמה, ויהיה לפ"ז הכתוב מסורס כאילו יאמר ויהודה רד עוד עם אל ועם קדושים נאמן ר"ל אע"פ שירד מכבודו תמיד הוא עם האל ועם קדושים נאמן, ואמר עוד שאפרים היה רועה רוח ורודף קדים וביאר אם שהיה רועה רוח לפי שכל היום כזב ושוד ירבה וענין זה שהיה דובר שקרים להגדיל ענינו, ואומר כל היום שידו רמה ושאויביו יפחדו ממנו כדרך העמים במלחמותיהם כשיצר להם יחרשו כזבים וידברו חדשות כוזבות לחזק לבב העם אשר אתם וע"ז אמר שהיה רועה רוח, וכן פירש מה שאמר שהיה רודף קדים באומרו וברית עם אשור יכרותו ושמן למצרים יובל שהיו כורתים ברית עם אשור לעזרם ומובילים גם כן השמן שוחד למלך מצרים, ולפי שזה כולו לא הועיל להם לכן קראו עליו רודף קדים כאיש הפותח פיו לשאוף ריח והוא רוח קדים שהוא עושה בזה רעה לעצמו לפי שרוח קדים היא הקשה שברוחות ומזקת לבני אדם.
פסוק א:
ואמנם אמרו אח"ז וריב לה' עם יהודה כבר זכרתי בשאלות כמה מהספק כ"א יהודה היה עם אל ועם קדושים נאמן למה יצא השם לריב עמו גם יקשה מה ענין זה עם בבטן עקב את אחיו ושאר הפסוקים שבאו אחריו. ורש"י פירש וריב לה' עם יהודה אליהם הוא מגיד את דברי ריבו אשר עשו לו אחיהם בני ישראל, והמפרשים פירשו שאע"פ שיהודה היה נאמן בעבודת האל אחר כך הרעו מעלליהם לפיכך גם עמהם הוא יריב והמריבה והתוכחה היתה לזכור להם עניני יעקב אביהם והחסדים שעשה האל יתברך עמו שבעבורם היה זרעו חייב לעבדו והמה מרו ועצבו את רוח קדשו, אם ראשונה שבבטן עקב את אחיו כמ"ש וידו אוחזת בעקב עשו (בראשית כה, כו) והיה זה פלא גדול כי העובר בעודו בבטן אין לו כח ויכולת באחד מאיבריו לתפוש בדבר מה עד שיצא לאויר העולם כל שכן שהתאומים אינם בחדר אחד מהשליא כי כל אחד מהם במקום מיוחד ואיך נבקעה השליא ויתפוש יעקב בעקב עשו זו פליאה גדולה, גם פלא אחר שנתתי לו כח להתאבק עם המלאך ולא יכול לו המלאך והנה מלאך אחד הרג כל מחנה אשור ומראותו יפחדו בני אדם והיה כחו של יעקב כל כך גדול שבכה והתחנן המלאך לפניו כמו שאמר שלחני כי עלה השחר (שם לב, כח) וכל זה היה רמז שזרעו יגבר על אויביו: ופירש הרב רבי אברהם בן עזרא בית אל ימצאנו לפי שהמלאך נראה שם בשוב יעקב לבית אביו ואומרו ושם ידבר עמנו רוצה לומר על כן התנבאתי אני הושע ועמוס על ירבעם בבית אל, ושאר המפרשים פירשו בית אל ימצאנו על האל יתברך שימצאוהו בבית אל בשובו מבית לבן וידבר עמנו הכנוי ליעקב ולמלאך כי שם יקיים ברכותיו, וגם רב סעדיה פירש עמנו כמו בעבורנו או עלינו בעבור זרע זרע ישראל אלה הם דרכי המפרשים בפירוש הפסוקים האלה וקצרתי בזכרונם.
פסוק א:
והנ"ל בהם כפי סגנון הפרשה הוא בדרך אחר רצוני שכל זה מתוכחת הנביא את אפרים ועם דרך צחות בתוכחתו, (ב) יאמר שאפרים בשגעון ינהג והוא רודף קדים לפי שהוא ברית עם אשור יכרות ויוביל מנחת שמן למצרים בהיותם אויביו ושונאיו ועם בני יהודה שהם אחיו עושה אפרים מריבה ומלחמה ועם הש"י ג"כ, ויותר היה ראוי לכרות להם ברית עם בני יהודה אחיהם ולהוליך השמן לבית השם להדליק הנרות במנורה, (ג) וע"ז אמר וריב לה' עם יהודה אם שנאמר שתחסר וא"ו בכתוב כמו ראובן שמעון לוי ויהודה שמש ירח עמד זבולה (חבקוק ג, יא), ויאמר הכתוב שאפרים בשגעונו יכרות ברית לאשור ומצרים אויביו וריב יהיה לו עם ישראל ועם יהודה כי היה לישראל ריב עם השם בסורו מעבודת ב"ה ועם יהודה בהלחמ' עמהם, ואם שנאמר שהריב שהיו בני ישראל מריבים ולוחמים עם יהודה היה בעבור השם כי להיות בני יהודה דבקים בו י"ת ובעבודת ב"ה עשו בני ישראל העגלים במקומם והיו מריבים ולוחמים עם בני יהודה וזהו אומרו וריב להשם עם יהודה כלומר וריב בעבור השם לאפרים הנזכר עם יהודה וכמ"ש אביה מלך יהודה לירבעם מלך ישראל בהלחמם ואתם המון רב ועמכם עגלי זהב אשר עשה לכם ירבעם וגומר ואנחנו השם אלקינו ולא עזבנוהו וכהנים משרתים לה' בני אהרן וגומר (דברי הימים ב' יג, ח - י), ואמר הנביא כמהתל שאולי חשבו בזה בני אפרים להדמות ליעקב אביהם וזהו אומרו לפקוד על יעקב כדרכיו שרמז ליעקב אבינו רוצה לומר ולזכור על יעקב אבינו כדרכיו אולי בעבור זה כמעלליו ישיב לו אפרים הנזכר והענין שיעשה כמעשיו, (ד) כי הנה יעקב בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אלקים בהאבקו עם המלאך, ואתם ללכת בדרכיו עשיתם ג"כ ריב ומלחמה עם אחיכם בני יהודה כמו שהוא עקב את אחיו ועשיתם ג"כ מלחמה לה' ואתם רוצים לנצחו באמרכם שישוב הוא ראשונה כמו שיעקב אביכם שרה את אלקים, (ה) אבל אמר הנביא אל נא אחי תרעו ולא תטעו בזה כי אותו אלקים אשר נלחם יעקב אביכם עמו היה מלאך וישר אל מלאך ויוכל לא הקב"ה חלילה, וגם אותה גבורה אשר קנה שם יעקב לא קנה אותה כ"א לפי שבכה ויתחנן לו רוצה לומר להשם אשר זכר כי התחנן לפניו שיושיעהו מאותו שרו על עשו, ואמר הנביא אע"פ שלא ימצא האדם תחנת יעקב באותה פ' מהתאבקות המלאך הנה בית אל ימצאנו מי שיעיין בו במראת הסולם שראה יעקב בבית אל וראה שאז עשה יעקב תחנתו באומרו אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה (בראשית כח, כא) ושם נאמר ויקרא שם המקום ההוא בית אל הנה באותה מראה תמצא תפלת יעקב ותחינתו, וגם יראה מן המראה השנית שראה בבית אל שנאמר ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי (שם לה, ג) והענייה ההיא על תחנתו היתה, ולפי שבאותה פרשה אמר יעקב הסירו את אלקי הנכר אשר בתוככם לכן אמר כאן הנביא ושם ידבר עמנו רוצה לומר אותם המראות דברו באמת עמנו ועלינו אם הראשונה שאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה להגיד שלא נזכה לשמירתו ולירושת הארץ כי אם בהיותו עמנו ואנחנו דבקים בו, ואם בשנית שאמר גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו שניבא בזה שיהיו מבניו גוים שונים ומלכיות מתחלפות כאשר הם היום הזה הנה ביאר הנביא בכל זה שאם יעקב שרה היה אל המלאך ושלא היה זה כי אם מפני שבכה והתחנן לשם יתברך ובזכות תפלתו היה.
פסוק ו:
ואתם בני אפרים אין הדבר כן בכם כי איך תלחמו עם אדון העולם ובוראו כי הוא ה' אלקי הצבאות שיש לו כמה צבאות ומלאכים כמו אותו שנתאבק עם יעקב והוא לא נקרא מלאך כי ה' זכרו ושמו וזהו השם העצמי אשר לו ה' עם היות שיקרא אלקים בשם משותף ויצא מכל זה שאין ראוי להלחם עמו ולא עם בני יהודה אחיכם, (ז) אבל בדרך שאתה באלקיך תשוב בהפך וריב לה', חסד ומשפט שמור עם אחיך בני יהודה ולא ריב וכחש ומרמה כדרכיכם, ואחר שאתה תשוב בדרך הזה קוה אל אלקיך תמיד שגם הוא ישוב מחרון אפו ושב את שבותך ורחמך. ואפשר עוד לפרש כי בית אל ימצאנו וגומר על אפרים הנזכר שאחר שזכר שיעקב אביו שרה את אלקים וישר אל מלאך בכה ויתחנן לו כמו שפירשתי או שהמלאך בכה ויתחנן ליעקב שלחני כי עלה השחר כמו שאמרו חכמים ז"ל, אמר האם אפרים עתה יזכה לכמו זה האם ימצא כן המלאך בבית אל ששם ילך לעבוד העגלים האם שם ידבר האל עמנו באמצעות העגלים כמו שדיבר ליעקב שני פעמים בבית אל אין ספק שלא תמצא דבר מזה בבית אל כי אם בבית ה' ומקדשו אשר שם אלקי הצבאות ה' זכרו, ואולי קרא צבאותיו ליהודה ובנימין להיותם דבקים בעבודתו ע"ד והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל (שמות ז, ד) ולכן אתה אפרים באלקיך תשוב כי בהיותך דבוק בו תהיה בשובה ונחת על ארצך, ואעפ"י שהרבית לחטוא לא ימנע ממך דרכי התשובה וזהו וקוה אל אלקיך תמיד. זהו פי' הפ' הזאת לדעתי, והותרה בו השאלה הה':
פסוק ח:
כנען בידו מאזני מרמה וגומר. קישור כתובים האלה קשה מאד כי אם התחיל להוכיח את אפרים על מאזני מרמה שבידו בהתפארו בעושר וצדקות נפשו מה ענין לזה ואנכי השם אלקיך מארץ מצרים, ואם היה לזכור חסדו שהוציאם משם במסות באותות ובמופתים כדברי המפרשים למה לא אמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ומה ענין עוד אושיבך באהלים אחר זה אם הוא ייעוד טוב שיעמיד מהם חכמים כדברי רש"י או שיגאלם שנית מהגלות כדברי שאר המפרשים, וכן אומרו ודברתי על הנביאים יראה שאין ענין לו כי אם רצה לומר שלחתי לכם נביאים ולא שמעתם הנה העיקר חסר מן הספר, גם אומרו אחרי ספור חרבן גלעד וגלגל ויברח יעקב שדה ארם ובנביא העלה ה' הם באמת דברים שאין להם סמיכות זה לזה, ואם בא לספר החסדים שעשה עם יעקב ועם ישראל ביציאת מצרים הנה נכנס שלא במקומו. והמפרשים פירשו הכתובים אבל לא נתנו בהם קשור מספיק.
פסוק ח:
והנראה לי בפירושם הוא שכאשר צוה הנביא לישראל חסד ומשפט שמור וקוה אל אלקיך תמיד אמר שאפרים לא היה כן כאלו לא מבני ישראל הוא אבל הוא ככנען בן חם הפושע או כסוחר רמאי שנקרא גם כן כנען שנאמר ולא יהיה כנעני עוד בבית השם (זכריה יד, כג), ולכן אמר הנה אתה ככנען או כמו הסוחר הרמאי שבידו מאזני מרמה לעשוק אהב וחפץ תמיד שונא החסד והמשפט. ואפשר עוד לפרש שגזרת הכתוב היא כולה במלות לעשוק אהב וענינו תראה מרשעת אפרים שהאיש הכנעני אשר בידו מאזני מרמה שהיה ראוי לשונאו להיותו כנען אויבו ומרמה בני אדם הנה אפרים מפני שזה עושק וגוזל הוא אוהב אותו, וזהו אומרו לעשוק אהב שלמ"ד לעשות הוא למ"ד בעבור כאלו יאמר בעבור שהוא עושק אוהב אותו ואהב הוא חוזר לאפרים אשר זכר.
פסוק ט:
ואמר שהיה מעזות בני אפרים ורשעתו שעם היותו גזלן ואוהב הגזלנים הנה הוא אומר אך עשרתי שמצאתי און שהוא הון לי והעושר היה נחלתו בארץ ורוב תבואותיו והכסף והזהב אשר עמהם, ואפשר לפרש און מגזרת כח כמו מרב אונים ואמיץ כח (ישעיה מ, כו) יאמר אך עשרתי אך היה בכחי ועוצם ידי, ובכל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא כי תמיד היו קניני ועושרי בצדק ומשפט ומישרים ובזה מהפשע רב שבהיות הרגלו בכחש ובמרמה ועשרו ונחלתו מידי השי"ת היה מיחס אותו לכחו ואומר בעזות פנים שלא ימצאו לו עון עם היות שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כל שכן אפרים שהרבו לחטוא מכל השבטים ואוהב את העושקים, וכפי יונתן יהיה מאמר כל יגיעי וגומר מהנביא משיב על מה שאמרו עשרתי מצאתי און לי ואומר אליהם באמת כל יגיעי וכל ממוני לא יספיקו לי לעון אחד אשר חטא ואיך תתפארו בעושרכם בהיותכם רעים וחטאים לה'.
פסוק ט:
ומפני שיחסו העושר לכחם ולא לשי"ת שנתנו להם ואמר שלא היה בהם עון לכן השיבם על ראשון ראשון אם לענין העושר ונחלת הארץ אמר (י) ואנכי ה' אלקיך מארץ מצרים כלומר לא העשרת ולא מצאת הון לעצמך ולא מכחך אבל אנכי נתתיו לך ומארץ מצרים ומבזת הים הבאת אותו, אבל כיון שאתה כפוי טובה אני אסיר את כל העושר ההוא מידך ותלך בגלות ערום ויחף בדרך רחוקה ועל זה אמר עוד אושיבך באהלים רוצה לומר בגלות אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים, ואם תאמר מתי יהיה זה הנה יהיה כימי מועד והכ"ף בכאן היא כ"ף הזמן כמו ויהי כמשיב ידו (בראשית לח, כט) רוצה לומר כימי המועד אשר גזרתי וקצבתי להענישך תלך באהלים.
פסוק יא:
והמועד ההוא כבר דברתי אותו על הנביאים וזה בחלום כי הדבור לחלום הוא מיוחד כמו שאמר בחלום אדבר בו (במדבר יב, ו) וכן אנכי חזון הרבתי שהודעתי אותו מועד לנביאים גם כן בדרך חזון, וכל זה אמר דברתי הרבתי לומר שכבר הודיעו ודברו בזמן העבר לנביאים שקדמו להושע, ואומרו עוד וביד הנביאים אדמה הוא כאומר וכן אודיע גם כן אותו מועד לנביאים אחרים בזמן העתיד ועל זה אמר עוד בלשון עתיד וביד הנביאים אדמה, ועל אותו יום מועד אמר ירמיהו בקינותיו קרא עלי מועד לשבר בחורי (איכה א, טו).
פסוק יא:
גם אפשר לפרש שהיתה תוכחת השם לאפרים שסבבוהו בכחש ובמרמה ושזה היה תכלית הפשע לעשות מרמה וכחש נגד השם כאלו הוא בלתי יודע ובלתי משגיח ולכן למעלה צירף הכחש עם המרמה, ועל זה עתה אמר כמתרעם הנה כנען אף על פי שלא היתה לו תורה הנה אם היו בידו מאזני מרמה לא היה כי אם שלעשוק אהב כלומר לרמות בני אדם ולגזלם, אמנם אפרים הוא יותר רע ופושע מכנען לפי שאין לו כחש ומרמה כנגד בני אדם כי הוא אומר אך עשרתי וגומר כל יגיעי לא ימצאו לי עון ונמצא אם כן שאין רצונו לרמות בני אדם ככנען כי אם לרמות את ה' אלקיך, ועל זה הוכיחם באומרו ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים רוצה לומר אנכי ה' שהייתי אלוה ומנהיג שלך בארץ מצרים וידעתי לכתך במדבר ואיך תוכל לרמותני, ומפני שאתה מתחסד עם אדם ולא עם אלקיך לכן אושיבך באהלים כימי המועד והזמן שדברתי ואדבר על הנביאים להנקם ממך.
פסוק יב:
ואמנם למה שאמר לא ימצאו לי עון אשר חטא השיבו יתברך אם גלעד און אך שוא היו כמו שנאמר למעלה גלעד קרית פועלי און לכן באמת שוא היו שבאו האויבים והגלו את גלעד בגלות הראובני והגדי לארץ הגלעד והירדן ביניהם ועשו שם במות לעבודה זרה והיו מקריבים שם זבחים, עונשו יוכיח על מעשיו שגם כן נחרב הגלגל עם הערים ההם אשר מעבר הירדן להיותו סמוך אליהם או בגלות השני כשהקל ארצה זבולון וארצה נפתלי ונשארו אם כן המזבחות ההם נחרבות עם כל הארץ והוא אומרו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי, הנה אם כן עונשם של אלו שכבר ראינו בעינינו יורו ויוכיחו שהיו ביניכם עונות רבים ואיך תאמרו לא ימצאו לי עון: והמפרשים פירשו גם מזבחותם כגלים שלא די שעשו בגלגל מזבח לעבודה זרה כי גם חוץ לעיר בנו להם מזבחות נראין כגלי אבנים על תלמי השדות, וכן דרשו באיכה רבה (פתיחתא כג) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי אין לך כל תלם ותלם שבארץ ישראל שלא העמיד עליו אחאב עבודה זרה והשתחוה לה.
פסוק יב:
ואחר שהשיב על דבריהם חזר לענין הראשון שזכר בדרך צחות שיעקב בבטן עקב את אחיו ואמר להם שאין ראוי שיתפארו בזה שהם שונאים את בני יהודה אחיהם כמו שיעקב עקב את אחיו עשו כי הנה גם יעקב לא הרויח דבר בזה שמפני זה (יג) ברח יעקב שדה ארם ויעבוד את לבן באשה שהיא רחל שבע שנים ובאשה אחרת שמר גם כן את צאן לבן הנה שעבד ארבע עשרה שנה על שתי נשיו ולא נמשך לו כל זה כי אם משנאת עשו שהוצרך לברוח מפניו, ואם היה שזרעו נתגדל ונתרבה וביד רמה יצאו ממצרים והלכו במדבר וכבשו את הארץ הנה לא היה זה בכחם וזרועם לא הושיעה למו אלא (יד) שבנביא העלה השם את ישראל ממצרים ומעשה השם כי נורא הוא היה על ידי נביאו לא בכח זרע יעקב וכן בנביא נשמר במדבר ובירושת הארץ, הנה אם כן אין ראוי שיאמר אפרים שלא ימצא לו עון כי באמת (טו) הכעיס אפרים תמרורים כלומר הכעיס האל יתברך כעס תמרורים, או יהיה פירושו הכעיס אפרים לכן תמרורים יהיו עליו, ודמיו עליו יטוש רוצה לומר אותם הדמים שהוא שופך עליו הם מתפשטים לפי שחרפתו ישיב לו אדניו שהוא השם יתברך שיתן לו גמולו בראשו.