פסוק א:הנביא חוזר לתוכחתו: סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ, במרמה אֶפְרַיִם, שבטי ממלכת ישראל, וּבְמִרְמָה – בֵּית יִשְׂרָאֵל. ובמאמר מוסגר: ולעומתם יהוּדָה עֹד רָד, מנהל את מלכותו עִם־אֵל, לפי מצוות ה', וְעִם־קְדוֹשִׁים הוא נֶאֱמָן.
פסוק ב:אֶפְרַיִם רֹעֶה רוּחַ, עוסק בהבלים, חלומות וכזבים, וניזון מהם, וְרֹדֵף אחרי רוח קָדִים, רוח מזרחית סוערת בלי לתפוס דבר. חי חיים שאין בהם תכלית ותוחלת. כָּל־הַיּוֹם כָּזָב וָשֹׁד יַרְבֶּה – וּבְרִית עִם־אַשּׁוּר יִכְרֹתוּ, ומנגד שֶׁמֶן מבושם או יקר לְמִצְרַיִם יוּבָל על ידיהם כמחוות ידידות דיפלומטית. הנביא מבקר את מסרי האהדה שממלכת ישראל משדרת לשני הצדדים העוינים. הנאמנות הכפולה כוזבת ואינה ראויה.
פסוק ג:וְרִיב לַה' גם עִם־יְהוּדָה, וְלִפְקֹד עַל, להעניש את צאצאי יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו, כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ.
פסוק ד:מקצת מתולדותיו של יעקב אבינו: כבר בַּבֶּטֶן הוא עָקַב, ניסה לעקוף אֶת אָחִיו, וּבְאוֹנוֹ, בכוחו שָׂרָה אֶת, התמודד עם מלאך אֱלֹהִים.
פסוק ה:וַיָּשַׂר אֶל־מַלְאָךְ וַיֻּכָל, שהרי המלאך בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן־לוֹ שישחרר אותו. בעיר בֵּית־אֵל ה' או מלאכו יִמְצָאֶנּוּ, מצא את יעקב, וכן: מצא אותנו, צאצאיו הנביאים, וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ.
פסוק ו:וַה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת – ה' זִכְרוֹ, שמו. בו דבק יעקב אבינו, ובו נאחזים אנחנו.
פסוק ז:וְעל כן אַתָּה בֵּאלֹהֶיךָ, אל אלוקיך תָשׁוּב, חֶסֶד וּמִשְׁפָּט שְׁמֹר, וְקַוֵּה אֶל־אֱלֹהֶיךָ תָּמִיד.
פסוק ח:בהווה לעומת זאת, כְּנַעַן, הסוחר – בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה, ולַעֲשֹׁק אָהֵב.
פסוק ט:וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם: "אַךְ עָשַׁרְתִּי בעצמי בלי עזרתו של אלוקים, מָצָאתִי אוֹן, כוח לִי. כָּל־יְגִיעַי, בכל מה שאני עושה לֹא יִמְצְאוּ־לִי עָוֹן אֲשֶׁר־חֵטְא. אין לשפוט אותי על מקורות רווחי".
פסוק י:וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ כבר מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וכשם שבלכתך במדבר הושבתי אותך בסוכות והגנתי עליך, עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים בדרכך מן הגלות לארץ כִּימֵי אוהל מוֹעֵד, או: כמועד הליכתך במדבר.
פסוק יא:וְדִבַּרְתִּי עַל, אל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי להם, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה. הנביאים רואים את ה', כביכול, בדימויים, תמונות וחזונות, שאותם עליהם לתרגם לנבואה מילולית.
פסוק יב:אִם תושבי גִּלְעָד, שבו שררה אנרכיה, ועל כן רבו בו מעשי שוד וגנבה, עשו אָוֶן, גזלו ורימו – אַךְ־שָׁוְא הָיוּ, גם לאחר שהרביתי חזון לנביאים הם נשארו אנשי שקר. בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ לעבודה זרה. גַּם מִזְבְּחוֹתָם רבים וגלויים כְּגַלִּים, כערמות אבנים או תלוליות עפר רבות עַל תַּלְמֵי שָׂדָי, בשדות.
פסוק יג:הושע ממשיך לקשור את תולדות יעקב אבינו עם חיי ההווה של ישראל: וַיִּבְרַח יַעֲקֹב מעשָׂו אחיו לשְׂדֵה אֲרָם. וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל, יעקב בְּאִשָּׁה, בשביל אשה – רחל, וּבְאִשָּׁה שָׁמָר על הצאן.
פסוק יד:וּכשם שיעקב גלה לארם ועבד שם, כך בני ישראל גלו למצרים ושועבדו שם. אחר כך בְנָבִיא, באמצעות משה אבי הנביאים הֶעֱלָה ה' אֶת־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, וּבְאמצעות נָבִיא העם נִשְׁמָר בכל שנות נדודיו במדבר.
פסוק טו:הִכְעִיס אֶפְרַיִם, ממלכת ישראל את ה' תַּמְרוּרִים, כעס מר וכבד, וְדָמָיו, הדם ששפך, או: עונשו עָלָיו יִטּוֹשׁ, יניח. הוא האחראי למעשיו או לעונשו, ובסופו של דבר את חֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו, ה'. אפרים ייענש על מעשיו בחרפה.
