א גֶּ֤פֶן בּוֹקֵק֙ יִשְׂרָאֵ֔ל פְּרִ֖י יְשַׁוֶּה־לּ֑וֹ כְּרֹ֣ב לְפִרְי֗וֹ הִרְבָּה֙ לַֽמִּזְבְּח֔וֹת כְּט֣וֹב לְאַרְצ֔וֹ הֵיטִ֖יבוּ מַצֵּבֽוֹת׃ ב חָלַ֥ק לִבָּ֖ם עַתָּ֣ה יֶאְשָׁ֑מוּ ה֚וּא יַעֲרֹ֣ף מִזְבְּחוֹתָ֔ם יְשֹׁדֵ֖ד מַצֵּבוֹתָֽם׃ ג כִּ֤י עַתָּה֙ יֹֽאמְר֔וּ אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ לָ֑נוּ כִּ֣י לֹ֤א יָרֵ֙אנוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וְהַמֶּ֖לֶךְ מַה־יַּֽעֲשֶׂה־לָּֽנוּ׃ ד דִּבְּר֣וּ דְבָרִ֔ים אָל֥וֹת שָׁ֖וְא כָּרֹ֣ת בְּרִ֑ית וּפָרַ֤ח כָּרֹאשׁ֙ מִשְׁפָּ֔ט עַ֖ל תַּלְמֵ֥י שָׂדָֽי׃ ה לְעֶגְלוֹת֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן יָג֖וּרוּ שְׁכַ֣ן שֹֽׁמְר֑וֹן כִּי־אָבַ֨ל עָלָ֜יו עַמּ֗וֹ וּכְמָרָיו֙ עָלָ֣יו יָגִ֔ילוּ עַל־כְּבוֹד֖וֹ כִּֽי־גָלָ֥ה מִמֶּֽנּוּ׃ ו גַּם־אוֹתוֹ֙ לְאַשּׁ֣וּר יוּבָ֔ל מִנְחָ֖ה לְמֶ֣לֶךְ יָרֵ֑ב בָּשְׁנָה֙ אֶפְרַ֣יִם יִקָּ֔ח וְיֵב֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעֲצָתֽוֹ׃ ז נִדְמֶ֥ה שֹׁמְר֖וֹן מַלְכָּ֑הּ כְּקֶ֖צֶף עַל־פְּנֵי־מָֽיִם׃ ח וְנִשְׁמְד֞וּ בָּמ֣וֹת אָ֗וֶן חַטַּאת֙ יִשְׂרָאֵ֔ל ק֣וֹץ וְדַרְדַּ֔ר יַעֲלֶ֖ה עַל־מִזְבְּחוֹתָ֑ם וְאָמְר֤וּ לֶֽהָרִים֙ כַּסּ֔וּנוּ וְלַגְּבָע֖וֹת נִפְל֥וּ עָלֵֽינוּ׃ ט מִימֵי֙ הַגִּבְעָ֔ה חָטָ֖אתָ יִשְׂרָאֵ֑ל שָׁ֣ם עָמָ֔דוּ לֹֽא־תַשִּׂיגֵ֧ם בַּגִּבְעָ֛ה מִלְחָמָ֖ה עַל־בְּנֵ֥י עַֽלְוָֽה׃ י בְּאַוָּתִ֖י וְאֶסֳּרֵ֑ם וְאֻסְּפ֤וּ עֲלֵיהֶם֙ עַמִּ֔ים בְּאָסְרָ֖ם לִשְׁתֵּ֥י עינתם (עוֹנֹתָֽם׃) יא וְאֶפְרַ֜יִם עֶגְלָ֤ה מְלֻמָּדָה֙ אֹהַ֣בְתִּי לָד֔וּשׁ וַאֲנִ֣י עָבַ֔רְתִּי עַל־ט֖וּב צַוָּארָ֑הּ אַרְכִּ֤יב אֶפְרַ֙יִם֙ יַחֲר֣וֹשׁ יְהוּדָ֔ה יְשַׂדֶּד־ל֖וֹ יַעֲקֹֽב׃ יב זִרְע֨וּ לָכֶ֤ם לִצְדָקָה֙ קִצְר֣וּ לְפִי־חֶ֔סֶד נִ֥ירוּ לָכֶ֖ם נִ֑יר וְעֵת֙ לִדְר֣וֹשׁ אֶת־יְהוָ֔ה עַד־יָב֕וֹא וְיֹרֶ֥ה צֶ֖דֶק לָכֶֽם׃ יג חֲרַשְׁתֶּם־רֶ֛שַׁע עַוְלָ֥תָה קְצַרְתֶּ֖ם אֲכַלְתֶּ֣ם פְּרִי־כָ֑חַשׁ כִּֽי־בָטַ֥חְתָּ בְדַרְכְּךָ֖ בְּרֹ֥ב גִּבּוֹרֶֽיךָ׃ יד וְקָ֣אם שָׁאוֹן֮ בְּעַמֶּךָ֒ וְכָל־מִבְצָרֶ֣יךָ יוּשַּׁ֔ד כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל בְּי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה אֵ֥ם עַל־בָּנִ֖ים רֻטָּֽשָׁה׃ טו כָּ֗כָה עָשָׂ֤ה לָכֶם֙ בֵּֽית־אֵ֔ל מִפְּנֵ֖י רָעַ֣ת רָֽעַתְכֶ֑ם בַּשַּׁ֕חַר נִדְמֹ֥ה נִדְמָ֖ה מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
גפן בוקק - רק אין בו כח לפרות ואין פרי.
פסוק א:
ישוה לו - יחשוב כי יפרה את פריו והיה שוה כגפן שהוא בוקק, כי כאשר הרביתי פריו - הרבו למזבחות.
פסוק ב:
חלק - כי אין להם חלק אחד.
פסוק ב:
עתה יאשמו - מגזרת שממה, כמו תאשם שומרון, שהוא כמו: והאדמה לא תשם ולבם שנחלק הוא יערף מזבחותם, שהרבו כדרך וערפתו הריסות.
פסוק ג:
כי - כאשר חלק לבם לא רצו להיות עליהם מלך ולא יראו מהשם, על כן אין להם מורא והכל יעשה כרצונו.
פסוק ד:
דברו, אלות שוא - דרך זרה כאילו המלה מורכבת משם הפועל הסמוך ושאינו סמוך, או היה כן בעבור אות הגרון ומשל משפט שהוא מתוק והפך למר, כמו: ההופכים ללענה משפט והוא יפרח בראש משפטם שאינו ישר.
פסוק ד:
על תלמי - כמו תלמיה רוה.
פסוק ד:
ושדי – כמו: שדה והעד יעלוז שדי.
פסוק ה:
לעגלות - הם עגלי הזהב בבית אל.
פסוק ה:
יגורו - יפחדו השוכנים בשומרון.
פסוק ה:
כי אבל עליו - הטעם על כל עגל בבית אל כאשר תחרב.
פסוק ה:
וכמריו - אשר עליו יגילו היום יתאבלו.
פסוק ה:
כי - הטעם כפול.
פסוק ו:
גם - עגל שומרון.
פסוק ו:
לאשור יובל - כי הוא זהב.
פסוק ו:
בשנה - בתוספת הנו"ן כמו: שבענה בנים.
פסוק ז:
נדמה - ישרת בעבור אחר וכן הוא נדמה שומרון נדמה מלכה.
פסוק ז:
כקצף - כמו: ותאנתי לקצפה.
פסוק ח:
ונשמדו - במות הבעלים בסור העגלים.
פסוק ח:
ואמרו - אמר רבי משה: כי אמרו דרך משל בעבור המזבחות כדרך כי היא שמעה והטעם שלא יראו עוד. ויפת אמר: ויאמרו עובדיהם מרוב צרתם.
פסוק ט:
מימי - יותר כמו מזקנים אתבונן, מאויבי תחכמני, ופירוש: שם עמדו על חטאי דורו כאילו עמדו עם בני בנימין - הם בני עלוה כמו עולה והיתה לזעוה והיה רק זועה והיום לא יפחדו שתשיגם מלחמה כאשר השיגה את בני בנימין מהשבטים, וזה הכתב כמו כריח שדה, שטעמו: ראה ריח בני אשר ברכו ה' כריח שדה.
פסוק י:
באותי ואסרם - מגזרת מוסר והיו"ד מובלע בדגשות עי"ן הפועל, כדרך בטרם אצרך בבטן, כי אצק מים. ופירוש: ואספו עליהם איך איסרם על ידי עמים שיתאספו עליהם.
פסוק י:
ואסרם - כמו יאסרו קשורים.
פסוק י:
לשתי עונותם - כמו: כבחצי מענה, האריכו למעניתם. וטעם שתים, בעבור יהודה ואפרים.
פסוק יא:
ואפרים - אני למדתיו מתחילה לסבול עול מצותי.
פסוק יא:
ואני עברתי - החוק על כל חורש שהטיבותי לצוארה והרכבתי אפרים עם יהודה יחרש.
פסוק יא:
יעקב - יעקב כולו השדה שלו, דרך משל על התורה וצויתיה זרעו וקצרו הוא התגמול.
פסוק יא:
נירו - להסיר הקוצים לסקל הנתיב ועת תדרשו השם, לרוות הזרע אז יבא מלקוש.
פסוק יב:
ויורה צדק לכם - כמו: יורה ומלקוש. וכל המפרשים אומרים: בקשו אתם תורתי - והוא יבא ויורה אתכם.
פסוק יג:
חרשתם - וכל זה עשיתם שלא סבלתם עולי, כי בטחתם בגבוריכם ובעבור זה.
פסוק יד:
וקאם, כשוד שלמן - אולי הוא שלמנאצר.
פסוק יד:
בית ארבאל - שם מקום.
פסוק יד:
רטשה - שם דבר אם על בנים ולהיותו מגזרת אורב, אין טעם לו.
פסוק טו:
ככה - בית אל ששם העגל שהוא ככה הרע מכל רעתם, כי רוב מלכי ישראל לא סרו מחטאת ירבעם.
פסוק טו:
וטעם בשחר – כי יושדו בלילה ובשחר יכרת מלכם.