פסוק א:אל חכך שופר. ר״ל הרם קול גדול כאלו שופר נתון אל חכך ותריע בו ואמור הנה האויב ידאה כנשר לבוא על בית ה׳ להחריבה:
פסוק א:ועל תורתי פשעו. מרדו על דברי התורה:
פסוק ב:לי יזעקו וגו׳. סרם המקרא והראוי לי יזעקו ישראל וכו׳ ר״ל ראוי היה שיזעקו לי ישראל ויאמרו אלהי יודעים אנו אותך למשגיח וחומל:
פסוק ג:זנח. ר״ל אבל לא כן עשו כי עזב כל ישראל את הטוב להם ועשה יהודה כדרך שעשו עשרת השבטים כי גם הוא לא פנה אלי ולכן האויב ירדוף אותו:
פסוק ד:הם המליכו. הנה עשרת השבטים עשו מלכים ולא שאלו ממני כי כל המלכים המליכו מדעתם זולת ירבעם ויהוא:
פסוק ד:השירו. עשו שרים בלי ידיעתי:
פסוק ד:עשו להם. כאלו הכסף והזהב עצמם עשו העצבים ר״ל בעבור שהיו משופעים בכסף וזהב מרדו בה׳ ועשו הגלולים וא״כ הכסף והזהב היה סבות העצבים:
פסוק ד:למען יכרת. העצבים יהיו סיבה שיכרת מהם הכסף והזהב כי האויב יקחום:
פסוק ה:זנח וגו׳. אתה שומרון הנה העגל שעבדת לו עזב אותך ולא עזר לך בעת חרה אפי באנשיה:
פסוק ה:עד מתי. כאומר הלא ראו שאין בו ממש ועד מתי לא יוכלו לנקות עצמם מטנוף העגל למאס בו:
פסוק ו:כי מישראל. העגל הזה נעשה מישראל מבן אדם לא ממלאכי מעלה:
פסוק ו:והוא. העגל הזה עשהו אומן ולא נעשה פלאים ביצירתו ולכן אין הוא אלהים אלא הוא כשאר יצירה:
פסוק ו:כי שבבים. ר״ל ומסוף הדבר יהיה נראה שאין בו ממש כי האויב ישברו לקיסמין לקחת ממנו צפוי הזהב:
פסוק ז:כי רוח יזרעו. ומסוף הדבר יהיה נראה כאשר זרעו הרוח ויקצרו הסופה ר״ל כמו שקוצרין מה שזורעים כן הם יקבלו גמול לפי המעשה והואיל והמעשה היה רוח ודבר שאין בו ממש כן יהיה הגמול:
פסוק ז:קמה אין לו. זריעתם לא יבא לכלל קמה והמעט שתצמח לא יעשה קמח ואם יעשה מה הנה הזרים יבלעוהו אבל הם לא יהנו מזריעתם ר״ל לא יצליחו במעשיהם ואף מעט ההצלחה שיהיה בידם לאסוף מה מן ההון לא תשאר בידם כי האויב יקחום:
פסוק ח:נבלע ישראל. הנה נשחת ישראל ועתה היו לבוז בין האומות ככלי שאין בו צורך:
פסוק ט:עלו אשור. לבקש מהם עזרה:
פסוק ט:פרא. המה כפרא ההולך בדד ויחידי באות נפש מבלי עצה ומבלי מנהיג:
פסוק ט:התנו אהבים. נתנו למלך אשור אתנן דרך אהבה למען יעזור לו:
פסוק י:גם כי יתנו וגו׳. אף כי יתנו אתנן אל האומות עכ״ז עתה בזמן קרוב אקבץ את האומות ההם לבוא עליהם למלחמה ולא יועילו עם האתנן:
פסוק י:ויחלו מעט. ר״ל במעט זמן בקרוב יחילו וירעדו ממשא מלך אשור והשרים:
פסוק יא:כי הרבה וגו׳. ר״ל עשה הרבה מזבחות לחטוא בהן להקריב עליהן לעבודת כוכבים וכן היו לו המזבחות לחטוא בהן כי כן הקריב עליהם לעבודת כוכבים ולא ניחם על מחשבתו: (י::
פסוק יא:) אכתוב וגו׳. ר״ל על ידי הנביאים שאני שולח עליהם בכל יום להזהירם על הדברים הגדולים והנכבדים שבתורתי כאלו אני כותב אותם להם לבל ישכחו מה אבל בעיניהם יחשבו כאלו הם דברי זר אשר לא ידעוהו מעולם כי מהרו שכחו:
פסוק יג:זבחי הבהבי. עתה ידבר מול יהודה שאחזו בדרכי עשרת השבטים בבטחון הקרבנות שמקריבים במקדש ואמר להם הנה הזבחים מה שאתם מהבהבין ושורפין לפני יותר טוב הוא יזבחו הבשר לעצמן ויאכלו כי ה׳ אינו מקבלם ברצון:
פסוק יג:עתה. ר״ל בזמן קרוב יזכור עליהם המקום את עונם להשיב להם גמול:
פסוק יג:ויפקד. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יג:המה מצרים ישובו. כשגלו מארצם ינוסו לשוב למצרים לשבת שם:
פסוק יד:וישכח וגו׳. ר״ל כמו שישראל שכח את ה׳ המגדלו ומרוממו ובנה היכלות לעבודת כוכבים כן יהודה שכח בה׳ והרבה ערי מבצר להשגב בהן ולא בטח בה׳ ולכן אשלח אש בערי הבצורות שביהודה וכאשר אכלה האש ושרפה ארמונותיה של עדת ישראל שעשתה לעבודת כוכבים: