פסוק א:כרפאי לישראל. כשאני חפץ להושיעם ולרפאות עוונותם נגלו לפני כי פעלו תמיד שקר וגנבים מהם תמיד באים וגונבים ממון חביריהם ואף פושטי' גדודיהם בלסטיות ללסטם את הבריות:
פסוק ב:ובל יאמרו ללבבם. אינן נותנין אל לבם שכל רעתם כתובה לזכרון לפני:
פסוק ג:ישמחו מלך. מלכם חפץ ברעה שהם עושים:
פסוק ד:בוערה מאופה. שהוסקה מיד הנחתום כן יצרם בוער בקרבם:
פסוק ד:ישבות מעיר. י"ת מה שתירגם ואיני יכול ליישב בו לשון המקרא ולפי משמעו ישבות יצרם הרע שהיה מעירם:
פסוק ד:מלוש בצק עד חומצתו. משחשב בלבו את הרעה כיצד יעשה אותה הוא שובת וישן עד הבוקר שהוא יכול לעשותה כמו שהאופה שובת מלוש בצק עד שהחמיצה שהוא יכול לאפות וכן הוא אומר (במיכה ב׳:א׳) הוי חושבי און ופועלי רע כל משכבותם כאור הבקר יעשוה:
פסוק ה:יום מלכנו. ביום שהיה ממליכין את מלכיהם:
פסוק ה:החלו שרים. נעשו שרינו חולים:
פסוק ה:חמת מיין. מחום היין הבוער בם והמלך מושך ידו מן הטובי' והכשרים להתחבר את לוצצים:
פסוק ו:כי קרבו כתנור לבם בארבם. הכינו והזמינו את לבם במעשה אורב שלהם כתנור זה שמכינים ומסיקין אותו לאפות:
פסוק ו:כל הלילה ישן אופיהם. נחתום שלהם המסיק את התנור לאחר שהכינו לבם וחשבו את גמר הרעה איך יעשוה:
פסוק ו:ישן אופיהם. כלומר עד הבוקר ישנים ולבוקר בוערים כאש עד שגמרו את רעתם:
פסוק ז:ואכלו את שופטיהם. הרגו את סנהדרין שלהם לפי שהיו מוחים בידם ומה עלתה להם כל מלכיהם נפלו לפי שאין קורא בהם אלי ובירושלמי במסכת ע"ז דרשו ביום שהמליכו את ירבעם החלו שרים חמת מיין כמו שמפורש אתון לגביה אמרין ליה קום עבד לן עכו"ם אמר לון השתא עתי רמשא הוא וכל עמא שתיין כלומר עת שכרות הוא שמא עכשיו שכורים אתם ומחר תחזרו בכם איזלון ואיתו בצפר' אזלו ואתו בצפרא הדא היא כי קרבו כתנור וגו' אמר לון אנא דחיל מן סנהדרין דילכון אמרון ליה אנן קטלינן לון הדא היא ואכלו את שופטיהם:
פסוק ז:משך ידו וגו'. כד הוה חמי בר נש כשר הוה מותיב גבוי תרין ליצנין ואינון אמרין לו איזה דור חביב מכל הדורות והוא אמר לון דור המדבר ואינון אמרין לו ולא עבדין עכו"ם והוא אמר לון אגב דהוו חביבין לא איתענשון ואינון אמרין לו חש דמלכא בעי למעבד כן דום שהמלך רוצה לעשות כן:
פסוק ח:יתבולל. יבולבל בגולה בין האומות:
פסוק ח:עוגה בלי הפוכה. תירגם יונתן כחררה דעד דלא איתהפכת איתאכלת עוגה חררה שאופין על הגחלים:
פסוק ט:והוא לא ידע. לא שם אל לבו שאכלוהו מלכי ארם בימי יהואחז שנא' (מלכים ב י״ג:ז׳) כי לא השאיר ליהואחז וגומר וישימם כעפר לדוש ואעפ"כ לא חזר ירבעם בנו מדעת (מרעת ס"א) אביו:
פסוק ט:גם שיבה זרקה. תרגום יונתן אף חלישותא מטתינון ואינון לא מסתכלין:
פסוק י:וענה גאון ישראל בפניו. וימאך יקרא דישראל ואינון חזן ל' עוני ואין וענה זה ל' עתיד אלא ל' עבר כמו וקרא זה אל זה (ישעי' ו) שמעתי שקרא זה אל זה וכמו ועשה לו כתונת פסים (בראשי' לז) ואף זה לשון עבר כבר נמעטו ונשפלו ובכל זאת לא שבו אל ה':
פסוק יא:אין לב. להבחין מה טוב להם ומה רע להם:
פסוק יא:מצרים קראו. לאותם שהרעו להם מעולם הם קוראים לעזרה:
פסוק יא:אשור הלכו. אל מלך אשור הלכו שיעזור להם:
פסוק יב:כאשר ילכו. למצרים:
פסוק יב:אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים. שהנשר והנץ עולין למעלה ממנו ומורידין אותו לארץ כן אורידם במצרים על ידי נבוכדנצר:
פסוק יב:איסירם כשמע לעדתם. אביא עליהם יסורים ככל אשר אני משמיע לעדתם ביד ירמיה הנביא שעתידין הם לומר לו התפלל נא בעדנו וגו' (ירמיהו מ״ב:ג׳) ויגד לנו ה' אלהיך וגומר אם טוב ואם רע וגו' ואמר להם אם שום תשימו נפשיכם לשוב מצרים והיתה החרב אשר את' יראים ממנה שם תשיג אתכם וכל הענין:
פסוק יב:איסירם. לשון ייסורין ומנחם פי' ל' קשר ומוסרותיך אנתק (ירמיהו ל׳:ח׳) אבל דונש פתר ל' ייסורין כמו (ויקר' כו) ליסר אתכם ונוסף היו"ד השני באיסירם כאשר נוסף ביישירו ועפעפיך יישירו נגדך (משלי ד׳:כ״ה) ל"א כעוף השמים הנלכד ברשת התלויה על כלונסות ולאחר שהם ברשת מורידין הרשת:
פסוק יג:ואנכי אפדם. אני הייתי חפץ לפדותם מרעה אשר הם בה:
פסוק יג:והם דברו עלי כזבים. אמרו אל ירמיה שקר אתה מדבר (שם מג) לא שלחך ה' לאמר אל תבואו מצרים:
פסוק יד:כי יילילו על משכבותם. כי על כן תבא להם יללה כך ת"י:
פסוק יד:יתגוררו. יש להם מגורות של דגן לפיכך יסורו וימרדו בי:
פסוק טו:ואני יסרתי חזקתי זרועותם. ביראתי על ידי נביאי לשמוע אליהם במה שהם מייסרים אותם ויתחזקו זרועותם:
פסוק טז:ישובו לא על. שבו למצרים ולא להועיל להם לכך נקוד על בקמץ כמו (שמואל ב כ״ג:א׳) נאם הגבר הוקם על שהוא לשון עילוי ואינו דבוק לתיבה שלאחריו:
פסוק טז:היו כקשת רמיה. כשרוצה לירות בו חץ לצפון הוא יורה לדרום:
פסוק טז:יפלו בחרב שריהם. יוחנן בן קרח (ירמיהו מ״ג:ד׳) וכל החיילים ששבו למצרי':
פסוק טז:מזעם לשונם. לשון קשה שהשיבו לירמיה:
פסוק טז:זו לעגם. אשר ילעיגו להם בארץ מצרים למה שבת' אצלנו כדי להביא עלינו פורעניות והלא כתוב לכם לא תוסיפו לראותם עוד (שמות י״ד:י״ג):