פסוק א:הבית. הוא ההיכל ובית קה״ק:
פסוק א:והנה מים וגו׳. הראוהו שלעתיד יפתח שם בנס מקור מים:
פסוק א:קדימה. יהיו נמשכין והולכי׳ אל המזרח:
פסוק א:כי פני הבית קדים. כי פתח הבית הוא במזרח וא״כ כשהמים נמשכין מתחת המפתן כלפי החוץ נמשכין הם אל המזרח:
פסוק א:והמים יורדים מתחת. המים ירדו מתחת לארץ ומשם באו מכתף הבית הימנית ר״ל בעבר השער כלפי הדרום ומשם הלכו מדרום מזבח העולה ומשם יצאו לחוץ דרך שער המזרחי כמפורש למטה:
פסוק ב:דרך שער צפונה. של ע״א:
פסוק ב:ויסבני. סובב אותי מבחוץ אצל חומת העזרה ההיא וסביב הלשכות העומדת מתחת להוליכני אל שער החוץ הוא השער שהיה מגג התא לגגו ולפנים ממנו היה עוד שער כמ״ש למעלה:
פסוק ב:דרך הפונה קדים. אל השער המזרח:
פסוק ב:והנה מים מפכים. ראיתי והנה מים נמשכין כמלא פי הפך מן עבר השער שכלפי הדרום:
פסוק ג:בצאת האיש. כאשר יצא המלאך הדובר בי ללכת חוץ למקדש והיה בידו קו המדה אז מדד המים אלף אמה אורך ואח״ז העביר אותי בתוך המים והיו מי אפסים ר״ל רק כסו פסת הרגל ולא יותר:
פסוק ד:וימד אלף. ומשם מדד עוד אלף אמה והעביר אותי בתוך המים והיו מים ברכים ר״ל כסו עד הברכים:
פסוק ד:מי מתנים. היו מי מתנים ר״ל כסו עד המתנים:
פסוק ה:וימד אלף. ומשם מדד עוד אלף אמה והיה נחל עמוק אשר לא יכולתי לעבור בה:
פסוק ה:כי גאו המים. כי המים גדלו להיות מי שחו לשחות בהם ממעל והיה נחל אשר אין לעבור בו בהלוך הרגל:
פסוק ו:הראית. בה״א השאלה שאמר לו האם אתה נותן לבך לראות איך הנחל מתגבר והולך:
פסוק ו:ויוליכני. אח״ז הוליך אותי להלן מן הנחל וחזר והשיב אותי סמוך לשפת הנחל:
פסוק ז:בשובני. בעת שהשיב אותי לשפת הנחל ראיתי והנה גדל שם אילני עץ הרבה מאד מזה ומזה לשפת הנחל:
פסוק ח:אל הגלילה הקדמונה. אל המחוז המזרחי ומשם ירדו על הערבה ר״ל לימה של טבריא שהיא בערבה:
פסוק ח:ובאו הימה. זה ימה של סדום:
פסוק ח:אל הימה המוצאים. גם יבואו המים אל ים אוקיינוס שהוא יוצא מן הים להקיף את העולם כן אמרו רז״ל ויתכן שילכו שמה דרך ים המערבי וימה של סדום הוא הים המזרחי וכמ״ש במקום אחר על הנחל הזה חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון (זכריה י״ד:ח׳):
פסוק ח:ונרפאו. המים ר״ל ימתקו ממליחתן:
פסוק ט:והיה כל נפש חיה וגו׳. ואז יהיה כל נפש חיה אשר המים משריצים בכל מקום אשר יבוא שם הנחלים האלו יחיה ויתקיים כל ההשרצה כי לשעבר לא היה מתקיים ההשרצה בעבור מליחת המים אבל כשירפאו וימתקו ממליחתן אז יתקיים:
פסוק ט:והיה הדגה רבה מאד. ואז יהיה הרבה דגים כי יגדלו בכל המימות שנתרפאו:
פסוק ט:כי באו שמה. אל הימים הנזכרים באו המים האלה היוצאים מן המקדש ולכן ירפאו המים וכל ההשרצה יתקיים חי ויפרו וירבו:
פסוק ט:כל אשר וכו׳. בכל מקום שיבא שמה הנחל הזה יהיה כן אחד לא נעדר:
פסוק י:והיה. עמדו עליו והיה הנחל מקום מוכן יעמדו עליו ציידי דגים ומעין גדי ועד וכו׳ יהיו מקומות מוכנות לפרוש שם הרשתות של ציידי הדגים לנגבם מול השמש:
פסוק י:למינה תהיה דגתם. ר״ל לכל מין הדגה תהיה דגתם של הנחלים כי יהיה שם כל מין דגים ויהיו במספר מרובה מאד כמספר דגת הים הגדול:
פסוק יא:בצאתיו וגבאיו. אסיפת המים שממעל הטיט הלח הסמוך אל הים וכן המים המתכנסין בבורות סמוך לים לא ירפאו ממליחתן כי למלח יהיו נתונים להטעים התבשילים ולמלוח כל דבר שיצטרך:
פסוק יב:כל עץ מאכל. ר״ל מגדל פירות הראויים לאכילה:
פסוק יב:לא יבול וגו׳. לא יכמשו העלין ולא יכלו הפרי כי כשיתלשו הפירות שנתבשלו מיד יגדלו תמורתן חדשים וז״ש לחדשיו יבכר ר״ל בכל חדש יבשל פירות חדשים:
פסוק יב:כי מימיו. כי המים המשקים את כ״א מהם יוצאים המה מן המקדש ולכך יהיה בהם הפלא הזה:
פסוק יב:והיה פריו. פרי כ״א יהיה ערב וטוב למאכל והעלין יהיו מסוגלים לרפאות בהם כל חלי ומכה:
פסוק יג:גה גבול. ר״ל זה גבול מן הארץ אשר תנחילו לשני עשר וכו׳ והוא האמור במקראות שלאחריו:
פסוק יג:יוסף חבלים. בזה יפרש אמריו איך הם י״ב שבטים אם שבט לוי לא ינחלו נחלה כמ״ש למעלה ואמר הנה יוסף יקח שני חלקים א׳ למנשה וא׳ לאפרים:
פסוק יד:איש כאחיו. שבט אחד כחבירו לא כחלוקה הראשונה שבימי יהושע שלקחו איש לפי פקודיו:
פסוק יד:אשר נשאתי את ידי. להרימה למעלה דרך שבועה לתת את הארץ ההיא לאבותיכם וכאומר לא יתלוננו כשיגרע נחלת שבט מהשבטים ממה שנחלו בראשונה כי הנה לא נשבעתי לתת אח הארץ לאותם שנחלוה בראשונה אבל נשבעתי לתת לאבותיכם ולכל השבטים יש יחס אחד עם האבות זה כזה והארץ הזאת נפלה לכם בנחלה לרשת מן האבות ויד כולם שוה בה:
פסוק טו:וזה גבול הארץ. לא חשב כאן כ״א גבולי מצרי א״י לבד ולא של עבר הירדן וכמו שנזכר בתורה:
פסוק טו:לפאת צפונה. הגבול מפאת צפון ממערב כלפי המזרח הוא מן הים הגדול אל הדרך ההולך לחתלון ומשם הולך הגבול לבוא צדדה:
פסוק טז:חמת. ר״ל משם תלך הגבול לחמת ולא זו היא חמת המוזכר בתורה אבל היא אחר׳ גדולה מאד כמ״ש וילכו משם חמת רבה (עמוס ו׳:ב׳) ולעתיד תהיה גם היא בגבול א״י כמ״ש וגם חמת תגבל בה (זכריה ט׳:ב׳):
פסוק טז:ברותה סברים. ר״ל משם תלך הגבול לברותה ומשם לסברים:
פסוק טז:אשר בין וגו׳. חוזר הוא על ברותה וסברים שעמדו בין גבול דמשק שעמדה כלפי המזרח ובין גבול חמת שעמדה כלפי המערב:
פסוק טז:חצר התיכון. ר״ל מדמשק אשר גם היא תחשב לעתיד מא״י וכמ״ש ודמשק מנוחתו (שם) הנה משם תלך הגבול אל חצר התיכון אשר עמדה אצל גבול חורן לדרומה וחורן יהיה לה מצפונה ולא תהיה מגבול א״י וכאשר היא בצורה:
פסוק יז:והיה גבול. עכשיו אמר דרך כלל שגבול הצפוני יהיה מן הים עד חצר עינין המוזכר בתורה והוא סוף גבול צפוני ועמדה אצל גבול דמשק כלפי הדרום ונמשכת למזרח להלן מחצר התיכון:
פסוק יז:וצפון צפונה. ר״ל ושאר ערי גבול הצפון הם ערי הצפוני המוזכרים בתורה:
פסוק יז:וגבול חמת. ר״ל ועוד גם חמת תהיה מן הגבול וה״ה שאר המקומות הנזכרים למעלה וכאומר הנה בשום מקום לא תקטן א״י מכמות שהיתה כי גם לעתיד יהיו כל ערי הגבול האמור בתורה ויתרחב עוד יותר כי גם חמת והדומים יהיו בתוך הגבול:
פסוק יז:ואת פאת צפון. ר״ל והרי לך את גבול פאת צפון:
פסוק יח:ופאת קדים. הגבול מפאת קדים יהיה מבין חורן שעמדה חוץ לגבול בצפונה ונתעקמה אל המזרח אל מול הירדן ומבין דמשק שעמדה בגבול א״י בצפונה ונתעקמה גם היא אל המזרח אל מול חורן כאשר היא בצורה:
פסוק יח:ובין הגלעד. שעמדה במזרח א״י מחוץ לגבול כי היא בעבר הירדן המזרחי:
פסוק יח:ומבין ארץ ישראל. הוא עבר הירדן המערבי ששמה א״י בעצם מאז נחלו אותה:
פסוק יח:הירדן מגבול. ר״ל הירדן יהיה לגבול בין חורן והגלעד שמזה ובין דמשק וא״י שמזה כי הוא המפסיק ביניהם:
פסוק יח:על הים וגו׳. גבול המזרחי חמודו עד כלות הים הקדמוני הוא ים המלח העומד במקצוע דרומית מזרחית של א״י:
פסוק יח:ואת פאת קדימה. ר״ל והרי לך את גבול פאת קדים:
פסוק יט:ופאת נגב. הגבול מפאת נגב יהיה מתמר ויתכן שזהו חצצון תמר הוא מ״ש והנה בחצצון תמר היא עין גדי (דה״ב ב) ועין גדי הוא מוזכר ביהושע בערי יהודה שהיה נחלתו בפאת הדרומי כי אין זה מקום יריחו עיר התמרי׳ כי היא עמדה רחוק׳ מן הגבול מאד וכאשר נראה בצורה חלוקת א״י בימי יהושע:
פסוק יט:עד מי וגו׳. מתמר הלך הגבול עד מי מריבת קדש הוא מדבר צין כמו שנאמר במי מריבת קדש מדבר צין (דברים ל״ב:נ״א):
פסוק יט:נחלה. ר״ל ומשם הולך הגבול לנחל מצרים ומשם אל הים הגדול:
פסוק יט:ואת וגו׳. והרי לך את גבול פאת נגב:
פסוק כ:ופאת ים. הגבול מפאת ים יהיה הים הגדול מן הגבול ויחשב כא״י:
פסוק כ:עד נכח. עד מול המקום שבאים דרך בה אל חמת המוזכר בתורה והוא הר ההר וכמ״ש מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר מהר ההר תתאו לבא חמת (במדבר ל״ד:ז׳-ח׳):
פסוק כ:זאת פאת ים. זאת הגבול מפאת ים:
פסוק כא:וחלקתם. תחלקו אותם לחלקים שוים למספר שבטי ישראל:
פסוק כב:והיה תפילו. זה יהיה לכם אשר תפילו אותה וכו׳ ר״ל את זה תירשו בנחלה לכם וכו׳:
פסוק כב:אשר הולידו בנים. אחר שנתגיירו:
פסוק כב:והיו לכם. יהיו נחשבים לכם כישראל גמור מימות אבותיו:
פסוק כב:אתכם יפלו. עמכם יירשו בנחלה:
פסוק כג:שם. בחלק השבט ההוא תתנו לו נחלה:
