פסוק א:וַיְשִׁבֵנִי אֶל־פֶּתַח הַבַּיִת, וְהִנֵּה אני מבחין בקילוח מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת קָדִימָה, כִּי־פְנֵי, חזית הַבַּיִת קָדִים פונים למזרח, וְהַמַּיִם יֹרְדִים מִתַּחַת מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית, מהצד הימני של השער וממשיכים מִנֶּגֶב, מדרום לַמִּזְבֵּחַ.
פסוק ב:וַיּוֹצִאֵנִי מהמקדש דֶּרֶךְ־שַׁעַר צָפוֹנָה וַיְסִבֵּנִי דֶּרֶךְ חוּץ, האיש הפנה אותי סביב למקדש מבחוץ אֶל־שַׁעַר הַחוּץ אל הדֶּרֶךְ הַפּוֹנֶה קָדִים, מזרחה, וְהִנֵּה־מַיִם מְפַכִּים, פורצים מִן־הַכָּתֵף הַיְמָנִית של השער.
פסוק ג:ובְצֵאת־הָאִישׁ קָדִים, מזרחה בכיוון זרימת המים, וְקַו, חוט המידה בְּיָדוֹ, וַיָּמָד את נתיב המים אֶלֶף בָּאַמָּה, אלף אמות, וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם. מים מינמליים שכמעט ואינם, המגיעים לפיסת הרגל.
פסוק ד:וַיָּמָד עוד אֶלֶף לאורך האפיק, וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם, מַיִם בִּרְכָּיִם, נוכחתי שהמים הגיעו עד הברכיים. וַיָּמָד אֶלֶף אמה נוספות וַיַּעֲבִרֵנִי במֵי מָתְנָיִם. מים המגיעים לגובה המותניים.
פסוק ה:וַיָּמָד אֶלֶף, והנה כבר נַחַל אֲשֶׁר לֹא־אוּכַל לַעֲבֹר בו, כִּי־גָאוּ הַמַּיִם, מֵי שָׂחוּ, מים ששוחים בהם, נַחַל אֲשֶׁר לֹא־יֵעָבֵר, מרוב שהוא עמוק וחזק.
פסוק ו:וַיֹּאמֶר אֵלַי: הֲרָאִיתָ, בֶן־אָדָם, את מראה המקדש, את שכינת הכבוד שבו ואת ברכת המים הנשפעת ממנו? וַיּוֹלִכֵנִי וַיְשִׁבֵנִי אל שְׂפַת הַנָּחַל.
פסוק ז:בְּשׁוּבֵנִי, בהשיבו אותי, וְהִנֵּה אני רואה לפתע אֶל, אצל שְׂפַת הַנַּחַל עֵץ רַב מְאֹד, מִזֶּה וּמִזֶּה. משני עברי הנחל.
פסוק ח:וַיֹּאמֶר אֵלַי: הַמַּיִם הָאֵלֶּה יוֹצְאִים אֶל־הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה, חבל הארץ המזרחי למקדש וְיָרְדוּ עַל־הָעֲרָבָה, השקע של עמק הירדן וּבָאוּ הַיָּמָּה, ים המלח, שנקרא גם 'ים הערבה', אֶל־הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים וְנִרְפּאוּ הַמָּיִם, מי הים שהמים הפלאיים יוצאים אליו מבריאים ממליחותם.
פסוק ט:וְהָיָה כָל־נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר־יִשְׁרֹץ, ינוע אֶל כָּל־אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם, הנחל המוכפל או המתפצל לכמה נחלים, יִחְיֶה, וְהָיָה הַדָּגָה, כלל הדגים באזור רַבָּה מְאֹד: כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְיֵרָפְאוּ המים ממליחותם וָחָי כֹּל אֲשֶׁר־יָבוֹא שָׁמָּה הַנָּחַל. במצב הרגיל, דגים שהיו יוצאים מן הירדן אל ים המלח היו מתים מיד. כאן מי המקדש הנסיים ימתיקו את המים המלוחים, והיצורים שיגיעו אליהם ימשיכו לחיות ויתרבו.
פסוק י:וְהָיָה עָמְדוּ, בחזוני היו עומדים עָלָיו, על הנחל דַּוָּגִים, דייגים, מֵעֵין גֶּדִי וְעַד־עֵין עֶגְלַיִם מִשְׁטוֹחַ, מקומות פרישה לַחֲרָמִים, רשתות דיג יִהְיוּ, לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם, הדגה תכלול מינים מגוונים כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל, רַבָּה מְאֹד. ים המלח יהפוך חי ושוקק.
פסוק יא:ועם זאת, בִּצֹּאתָו וּגְבָאָיו ביצותיו והגומות שלידו בהן נאספים מי הגשמים, וְלֹא יֵרָפְאוּ, יתמתקו, אלא לְמֶלַח נִתָּנוּ. לשם המשך הפקת המלח, כפי שהיה בכל השנים.
פסוק יב:וְעַל־הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל־שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל־עֵץ־מַאֲכָל, לֹא־יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא־יִתֹּם, ייפסק פִּרְיוֹ, תנובת הנחל תהיה מבורכת מאוד – לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר, הפרות יחנטו ויבשילו בכל חודש מחדש, כִּי מֵימָיו מִן־הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים, והוא יאציל על המים כוחות לא טבעיים, וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ, עלי העצים הגדלים מהנחל יהיו לִתְרוּפָה.
פסוק יג:יג כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: גֵּה, זה גְבוּל, הגבולות אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ, תנחלו לכם אֶת־הָאָרֶץ לִשְׁנֵי עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כאשר יוֹסֵף נוטל שני חֲבָלִים, מנשה ואפרים. ואילו שבט לוי אינו אחד משנים עשר השבטים. אפשרות פירוש נוספת: בנחלה הנוכחית ייתוספו חבלי ארץ על האזורים שנחלו השבטים בעבר.
פסוק יד:וּנְחַלְתֶּם אוֹתָהּ אִישׁ כְּאָחִיו, בחלוקה ישרה של חלקים חופפים, לא כבימי יהושע שחילקו נחלה לכל שבט לפי צורכי אוכלוסייתו. זו הארץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי, נשבעתי לְתִתָּהּ לַאֲבֹתֵיכֶם, וְנָפְלָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם בְּנַחֲלָה.
פסוק טו:וְזֶה גְּבוּל הָאָרֶץ: לִפְאַת, בקצה צָפוֹנָה, מִן־הַיָּם הַגָּדוֹל, הים התיכון שבמערב, הַדֶּרֶךְ, דרך המקום שנקרא חֶתְלֹן, כנראה בסוריא הצפונית, לְבוֹא צְדָדָה, בואכה צדד,
פסוק טז:חֲמָת, בֵּרוֹתָה, סִבְרַיִם אֲשֶׁר שוכנת בֵּין־גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וּבֵין גְּבוּל חֲמָת, והלאה במזרח: חָצֵר הַתִּיכוֹן אֲשֶׁר אֶל־גְּבוּל חבל חַוְרָן שמעבר לגולן.
פסוק יז:וְהָיָה הגְבוּל מִן־הַיָּם במערב עד חֲצַר עֵינוֹן הוא הקצה המזרחי של הגבול הצפוני האמור בתורה, כולל גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וְצָפוֹן צָפוֹנָה, הגבול מצפין עוד – וּגְבוּל חֲמָת, וְאֵת, והרי לך פְּאַת צָפוֹן.
פסוק יח:וּפְאַת קָדִים, הגבול המזרחי של הארץ עובר מִבֵּין חַוְרָן וּמִבֵּין דַּמֶּשֶׂק וּמִבֵּין הַגִּלְעָד שבעבר הירדן המזרחי, וּמִבֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הצד המערבי של הירדן, הקו שנמתח בין מקומות אלה, יהיה הגבול. הַיַּרְדֵּן מִגְּבוּל, מקצהו, מהתחלתו עַל־הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, עד ים המלח תָּמֹדּוּ, תקבעו לכם כגבול, וְאֵת, והרי לך פְּאַת קָדִימָה. ייתכן שבשונה מהגבולות שבספר במדבר, יחזקאל כולל בתחום הארץ שלעתיד גם את עבר הירדן.
פסוק יט:יט וּפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה, הגבול הדרומי נמשך מִתָּמָר עַד־מֵי מְרִיבוֹת קָדֵשׁ, קדש ברנע, שם רבו בני ישראל עם משה ואהרן בשל מחסור מים, עד נַחֲלָה, נחל מצרים הנשפך אֶל־הַיָּם הַגָּדוֹל, וְאֵת, והרי פְּאַת־תֵּימָנָה, נֶגְבָּה.
פסוק כ:וּפְאַת־יָם, הקצה המערבי הוא הַיָּם הַגָּדוֹל, מִגְּבוּל, מהפינה הדרומית של הגבול עַד־נֹכַח, מול לְבוֹא חֲמָת, זֹאת פְּאַת־יָם.
פסוק כא:ומכאן לחלוקת הארץ – וְחִלַּקְתֶּם אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל,
פסוק כב:וְהָיָה בבוא הזמן, תַּפִּלוּ אוֹתָהּ בְּנַחֲלָה לָכֶם וּלְהַגֵּרִים הַגָּרִים בְּתוֹכְכֶם אֲשֶׁר־הוֹלִדוּ בָנִים בְּתוֹכְכֶם, וְהָיוּ לָכֶם הגרים כְּאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הגרים יסופחו למקבלי הנחלות, מפני שהם חיים בקרב שבטי ישראל ואף נטמעו בהם במידה רבה. אִתְּכֶם יִפְּלוּ, ישכנו בְנַחֲלָה בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. הנחלות ייפלו אפוא גם בחלקם.
פסוק כג:וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר־גָּר הַגֵּר אִתּוֹ, שָׁם תִּתְּנוּ נַחֲלָתוֹ, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. מבחינת מוצאם הגרים אינם שייכים לשבט כלשהו, אבל כל גר ישב עם השבט שאתו ישב בעבר, וייטול חלק בנחלת השבט. הגרים יקבלו אפוא נחלה עם שבטי ישראל ולא כקהל נפרד, ובאופן זה הם ייטמעו בשבטים השונים.
