פסוק ב:ויוציאני. עיין מ"ש בריש סימן ל"ז:
פסוק ג:מי אפסים. כ"כ בכל ספרים כ"י מדוייקים שראיתי וגם בדפוסים קדמונים בקמ"ץ חטף האל"ף וכן כתב בעל הלשון והוא על משקל מי מתנים שבסמך:
פסוק ה:כי גאו. מלרע הטעם באלף:
פסוק ה:מי שחו. בשי"ן שמאלית וכן תרגם יונתן מי סחנא וכן נראה מלשון רד"ק בפירוש ובשרשים וכן מוכיח ירושלמי דשקלים פרק ו':
פסוק ו:וישבני שפת הנחל. בספרי הדפוס כתוב וישבני על שפת הנחל וכן ת"י וכן הוא בפירוש רד"ק האמנם בכל ספרים כ"י שבאו לידי אין בהם מלת על וכן פירש רש"י היינו דכתיב וישבני שפת הנחל כלומר אצל שפת הנחל ששם היה עומד:
פסוק י:דוגים. בס"א כ"י דיגים קרי ורד"ק כתב דוגים כן כתיב וקרי:
פסוק י: למינה. חד מן מלין דלא מפקין ה' בסוף תיבותא ומטעין בהון כ"כ רש"י ורד"ק ובעל יפה מראה בפ"ז דשקלים סי' י"ד:
פסוק יא:בצאתו. בצאתיו קרי:
פסוק יב:לחדשיו. ברוב הספרים הלמ"ד בקמ"ץ ובמקצתן בסגול והחי"ת בחטף קמץ:
פסוק יב:המה יוצאים. במסורת יחזקאל סוף סי' י"ד חשיב להדין מן ד' יוצאים מלא והכי אשכחנא בסיפרי דיקי דספרד:
פסוק כב:והיה תפלו אותה. בספרים כ"י ודפוסים ישנים מלא וא"ו וכן ראוי ע"פ המסורת שכתבתי לעיל סי' כ"ג: