א וַיְשִׁבֵנִי֮ אֶל־פֶּ֣תַח הַבַּיִת֒ וְהִנֵּה־מַ֣יִם יֹצְאִ֗ים מִתַּ֨חַת מִפְתַּ֤ן הַבַּ֙יִת֙ קָדִ֔ימָה כִּֽי־פְנֵ֥י הַבַּ֖יִת קָדִ֑ים וְהַמַּ֣יִם יֹרְדִ֗ים מִתַּ֜חַת מִכֶּ֤תֶף הַבַּ֙יִת֙ הַיְמָנִ֔ית מִנֶּ֖גֶב לַמִּזְבֵּֽחַ׃ ב וַיּוֹצִאֵנִי֮ דֶּֽרֶךְ־שַׁ֣עַר צָפוֹנָה֒ וַיְסִבֵּ֙נִי֙ דֶּ֣רֶךְ ח֔וּץ אֶל־שַׁ֣עַר הַח֔וּץ דֶּ֖רֶךְ הַפּוֹנֶ֣ה קָדִ֑ים וְהִנֵּה־מַ֣יִם מְפַכִּ֔ים מִן־הַכָּתֵ֖ף הַיְמָנִֽית׃ ג בְּצֵאת־הָאִ֥ישׁ קָדִ֖ים וְקָ֣ו בְּיָד֑וֹ וַיָּ֤מָד אֶ֙לֶף֙ בָּֽאַמָּ֔ה וַיַּעֲבִרֵ֥נִי בַמַּ֖יִם מֵ֥י אָפְסָֽיִם׃ ד וַיָּ֣מָד אֶ֔לֶף וַיַּעֲבִרֵ֥נִי בַמַּ֖יִם מַ֣יִם בִּרְכָּ֑יִם וַיָּ֣מָד אֶ֔לֶף וַיַּעֲבִרֵ֖נִי מֵ֥י מָתְנָֽיִם׃ ה וַיָּ֣מָד אֶ֔לֶף נַ֕חַל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אוּכַ֖ל לַעֲבֹ֑ר כִּֽי־גָא֤וּ הַמַּ֙יִם֙ מֵ֣י שָׂ֔חוּ נַ֖חַל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֵעָבֵֽר׃ ו וַיֹּ֥אמֶר אֵלַ֖י הֲרָאִ֣יתָ בֶן־אָדָ֑ם וַיּוֹלִכֵ֥נִי וַיְשִׁבֵ֖נִי שְׂפַ֥ת הַנָּֽחַל׃ ז בְּשׁוּבֵ֕נִי וְהִנֵּה֙ אֶל־שְׂפַ֣ת הַנַּ֔חַל עֵ֖ץ רַ֣ב מְאֹ֑ד מִזֶּ֖ה וּמִזֶּֽה׃ ח וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙ הַקַּדְמוֹנָ֔ה וְיָרְד֖וּ עַל־הָֽעֲרָבָ֑ה וּבָ֣אוּ הַיָּ֔מָּה אֶל־הַיָּ֥מָּה הַמּֽוּצָאִ֖ים ונרפאו (וְנִרְפּ֥וּ) הַמָּֽיִם׃ ט וְהָיָ֣ה כָל־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֣ה ׀ אֲ‍ֽשֶׁר־יִשְׁרֹ֡ץ אֶ֣ל כָּל־אֲשֶׁר֩ יָב֨וֹא שָׁ֤ם נַחֲלַ֙יִם֙ יִֽחְיֶ֔ה וְהָיָ֥ה הַדָּגָ֖ה רַבָּ֣ה מְאֹ֑ד כִּי֩ בָ֨אוּ שָׁ֜מָּה הַמַּ֣יִם הָאֵ֗לֶּה וְיֵרָֽפְאוּ֙ וָחָ֔י כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יָ֥בוֹא שָׁ֖מָּה הַנָּֽחַל׃ י וְהָיָה֩ יעמדו (עָמְד֨וּ) עָלָ֜יו דַּוָּגִ֗ים מֵעֵ֥ין גֶּ֙דִי֙ וְעַד־עֵ֣ין עֶגְלַ֔יִם מִשְׁט֥וֹחַ לַֽחֲרָמִ֖ים יִהְי֑וּ לְמִינָה֙ תִּהְיֶ֣ה דְגָתָ֔ם כִּדְגַ֛ת הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל רַבָּ֥ה מְאֹֽד׃ יא בצאתו (בִּצֹּאתָ֧יו) וּגְבָאָ֛יו וְלֹ֥א יֵרָפְא֖וּ לְמֶ֥לַח נִתָּֽנוּ׃ יב וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה ׀ וּמִזֶּ֣ה ׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל לֹא־יִבּ֨וֹל עָלֵ֜הוּ וְלֹֽא־יִתֹּ֣ם פִּרְי֗וֹ לָֽחֳדָשָׁיו֙ יְבַכֵּ֔ר כִּ֣י מֵימָ֔יו מִן־הַמִּקְדָּ֖שׁ הֵ֣מָּה יֽוֹצְאִ֑ים והיו (וְהָיָ֤ה) פִרְיוֹ֙ לְמַֽאֲכָ֔ל וְעָלֵ֖הוּ לִתְרוּפָֽה׃ יג כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה גֵּ֤ה גְבוּל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתְנַחֲל֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ לִשְׁנֵ֥י עָשָׂ֖ר שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל יוֹסֵ֖ף חֲבָלִֽים׃ יד וּנְחַלְתֶּ֤ם אוֹתָהּ֙ אִ֣ישׁ כְּאָחִ֔יו אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לְתִתָּ֖הּ לַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וְנָ֨פְלָ֜ה הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לָכֶ֖ם בְּנַחֲלָֽה׃ טו וְזֶ֖ה גְּב֣וּל הָאָ֑רֶץ לִפְאַ֨ת צָפ֜וֹנָה מִן־הַיָּ֧ם הַגָּד֛וֹל הַדֶּ֥רֶךְ חֶתְלֹ֖ן לְב֥וֹא צְדָֽדָה׃ טז חֲמָ֤ת ׀ בֵּר֙וֹתָה֙ סִבְרַ֔יִם אֲשֶׁר֙ בֵּין־גְּב֣וּל דַּמֶּ֔שֶׂק וּבֵ֖ין גְּב֣וּל חֲמָ֑ת חָצֵר֙ הַתִּיכ֔וֹן אֲשֶׁ֖ר אֶל־גְּב֥וּל חַוְרָֽן׃ יז וְהָיָ֨ה גְב֜וּל מִן־הַיָּ֗ם חֲצַ֤ר עֵינוֹן֙ גְּב֣וּל דַּמֶּ֔שֶׂק וְצָפ֥וֹן ׀ צָפ֖וֹנָה וּגְב֣וּל חֲמָ֑ת וְאֵ֖ת פְּאַ֥ת צָפֽוֹן׃ יח וּפְאַ֣ת קָדִ֡ים מִבֵּ֣ין חַוְרָ֣ן וּמִבֵּין־דַּמֶּשֶׂק֩ וּמִבֵּ֨ין הַגִּלְעָ֜ד וּמִבֵּ֨ין אֶ֤רֶץ יִשְׂרָאֵל֙ הַיַּרְדֵּ֔ן מִגְּב֛וּל עַל־הַיָּ֥ם הַקַּדְמוֹנִ֖י תָּמֹ֑דּוּ וְאֵ֖ת פְּאַ֥ת קָדִֽימָה׃ יט וּפְאַת֙ נֶ֣גֶב תֵּימָ֔נָה מִתָּמָ֗ר עַד־מֵי֙ מְרִיב֣וֹת קָדֵ֔שׁ נַחֲלָ֖ה אֶל־הַיָּ֣ם הַגָּד֑וֹל וְאֵ֥ת פְּאַת־תֵּימָ֖נָה נֶֽגְבָּה׃ כ וּפְאַת־יָם֙ הַיָּ֣ם הַגָּד֔וֹל מִגְּב֕וּל עַד־נֹ֖כַח לְב֣וֹא חֲמָ֑ת זֹ֖את פְּאַת־יָֽם׃ כא וְחִלַּקְתֶּ֞ם אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לָכֶ֖ם לְשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ כב וְהָיָ֗ה תַּפִּ֣לוּ אוֹתָהּ֮ בְּנַחֲלָה֒ לָכֶ֗ם וּלְהַגֵּרִים֙ הַגָּרִ֣ים בְּתוֹכְכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹלִ֥דוּ בָנִ֖ים בְּתֽוֹכְכֶ֑ם וְהָי֣וּ לָכֶ֗ם כְּאֶזְרָח֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִתְּכֶם֙ יִפְּל֣וּ בְנַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ כג וְהָיָ֣ה בַשֵּׁ֔בֶט אֲשֶׁר־גָּ֥ר הַגֵּ֖ר אִתּ֑וֹ שָׁ֚ם תִּתְּנ֣וּ נַחֲלָת֔וֹ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
ואמנם אומרו וישביני אל פתח הבית והנה מים יוצאים וגומר ראוי להתבונן אם מהמים עצמן אם ראוי שיובנו מים כפשוטן או נאמרו בדרך המשל מורה על דבר אחר, ואם למה זכר שהיו יוצאים מתחת מפתן הבית ושהיו יורדים מכתף הבית הימנית מנגב למזבח, וזכר עוד שהוציאו דרך שער צפונה לסבוב דרך חוץ אל שער החוץ דרך הפונה קדים ושראה מים מפכים מן הכתף הימנית, ומה צורך בכל הציונים האלה מהמקומות ואם במה שמדד האיש את המים ארבעה פעמים ובכל פעם ופעם מדד אלף באמה לא פחות ולא יותר, ואם למה קרא את המים הא' מי אפסים ומי האלף הב' קרא מי ברכים ומי האלף הג' קרא מי מתנים ומי האלף הד' קרא שמו ואמר בכלל נהר אשר לא יעבור, ואם היה שלא יכול לעוברו למה הכניסו בו, ואם במה שראה בשפת הנחל שנכנס בו אחרי שיצא מן המים עץ רב מאד מזה וזכר בסוף שהוא כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו ולא זכר שראה זה קודם שנכנס בנחל אלא אחר שיצא ממנו ושב לאומרו, ואם באומרו המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה וירדו על הערבה ובאו אל הימה המוצאים ונרפאו המים ומה ענין רפואת המים ורבוי הדגים ועמידת הדייגים, כי הדברים האלה כולם הם קשים בענינם. ואומר שנביאים הרבה נבאו על המים שיצאו מבית המקדש בזמן הגאולה אם ישעיהו שאמר (ישעיה יב, ג) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה ואמר הוי כל צמא לכו למים, ואם יואל אמר (יואל ד, יח) ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים, ואם זכריה (זכריה יג, א) ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד לחטאת ולנדה ועוד שאמר (שם יד, ח) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם וגומר, וכן יחזקאל במקום הזה. והנה רש"י כתב שיהיה זה כפשוטו שבדרך נס לעתיד לבא יתגלה מעין שיצא מבית השם וכן קבלו הגאון רב סעדיה ופירש נחל השטים על הירדן כי הוא קרוב למקום שנקרא שטים כי יצא כל כך שיעור מים מאותו מעין הקדוש שיתמלא ממנו הירדן וכן פירשו ה"ר דוד קמחי כפשוטו. האמנם ה"ר אברהם בן עזרא הוא בלבד כתב בפירוש נבואת יואל שהיה זה משל ולא ביאר הנמשל מה הוא אבל בפירוש זכריה פירשו כפשוטו.
פסוק א:
וראוי לישב הייעוד הזה כפי כל אחד משתי הדעות רוצה לומר אם כמשמעו ואם בדרך משל, והוא אם יהיה הדבר כמשמעו יהיה סבת הנס הזה וצורכו לפי שמקדם תמיד היה בירושלם חסרון גדול מהמים עד שהיו משתמשים שם ממים שאובין בברכות כמו שאמר בספר ישעיהו (ישעיה ז, ג) אל קצה תעלת הברכה העליונה ולכן בזמן הגאולה כדי שתהיה ירושלם ברכה בארץ שישלימה השם יתברך בכל הדברים עד שלא יחסר כל בה בריאה יברא ה' שיתחדש בה מעין מים חיים ויהיה מקום מוצאו מתחת בית ה' כדי שיכירו וידעו כל יושבי תבל שנשתנה טבע הארץ ההיא לטוב ושהחלמיש שיבש היה כעץ הפכו השם למעינו מים, ושבזכות בית ה' יהיה אותו הנס גם שיהיה זה אות ומופת כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם ושלהורות ע"ז ברא השם חדשה בארץ בקרב ירושלם שלא היו מים חיים מעולם שבזמן הגאולה מעין מבית ה' יצא ויהיו המים התחתונים ההמה רמז למים העליונים שאלו ואלו יצאו מירושלם, ולפי שזה הנס כולו נמשך מקדושת בית ה' לכן זכר הנביא פה שראה מים יוצאים מתחת מפתן הבית קדימה רוצה לומר מאמצע שער ההיכל והוא השער שלא היה אדם נכנס בו והיה סגור ומשם היו יורדים מתחת כתף הבית הימנית מנגב למזבח כי בסבת עבודת המזבח תהיה הברכה והשפע ההוא, (ב) ושאחר כך הוציאו חוץ אל שער החוץ להגיד שגם חוץ מהמקדש היו המים ההם יוצאים ומשקים כמ"ש והנה מים מפכים מן הכתף הימנית, וכן בדברי חכמים ז"ל (יומא עז, ב) המעין הזה תחלתו מבית קדש הקדשים א"ר פנחס משום רבי הונא המעין היוצא מבית קדש הקדשים בתחילה דומה לקרני חגבים כיון שהגיע לפתח ההיכל נעשה כחוט של שתי כיון שהגיע לפתח האולם נעשה כחוט של ערב וכיון שהגיע לפתח העזרה נעשה כפי פך קטן היינו דתנן שער המים שבו נכנסים צלוחית של מים של נסוך בחג, ובתוספתא דסוכה (פ"ג מ"ג) ראב"י אומר מים מפכים שמפכפכין ועולין כמו פי הפך זהו דרך הפשט בענין המים האלה.
פסוק א:
אבל אם היה ענינם בדרך רמז נמשל הנה הוא אצלי לאחד משני דברים, הראשון הוא לרמוז אל הדבקות האלהי ושלמות האמונות וקדושת המעשים שלעתיד לבא יצא מבית השם לכל ישראל בראשונה ובשניה לכל יתר העמים, והנה הנביאים כנו הש"י בשם מים כמ"ש אותי עזבו מקור מים חיים (ירמיה ב, יג) כי עזבו מקור מים חיים את ה' (שם יז, יג), ומפני שתהיה שכינתו והשפעתו בב"ה אמר בדרך המשליי ומעין מבית ה' יצא ואמר יצאו מים חיים מירושלם, וראה יחזקאל המים האלה יוצאים מקדש הקדשים שהם רמז לקדושה לשפע ולהטבה שיצא משם אל עמו ואל חסידיו וגם לעולם כולו, ולזה ראה אותם בראשונה יוצאים מהשער שהיה סגור שה' אלהי ישראל בא בו להגיד שמשם היתה התחלת הקדושה והשפע ואחר כך מהצד הדרומית מנגב המזבח להודיע שבסבת עבודת המזבח יצאו מי הקדושה וההטבה והשפע לישראל, ולא ראה אותם יוצאים מצד צפון לפי שמצפון תפתח הרעה ומשם היה חרבן הבית אלא מהדרום שהוא כנגדו, וראה עוד המים יוצאים חוץ לעזרה רומז שגם לאומות העולם כשיקראו בשם ה' ירדו גם כן המים הקדושים ההם להשפיע בם ולהטיבם, (ג) ובעבור שהיו במקדש ד' קדושות גדולות זו למעלה מזו הראשונה בעזרות והשנית באולם ובמזבח והשלישית בהיכל והרביעית בקדש הקדשים, לכן ראה הנביא שהיה מודד האיש הנראה אליו במים היוצאים במי המקדש אלף באמה באורך ושהעבירו בהם וקראם מי אפסים ות"י מי קרסולין, וכן פירשו רז"ל (יומא עז, ב; פדר"א פנ"א) שהיה אדם נכנס בהן עד קרסוליו שהן יתדות הרגל והיה זה לרמוז אל העזרות שיוכל אדם ללכת בהן ברגליו אם היותן מקום קדושה, (ד) ושמדד עוד באותן המים אלף אמה גם כן באורך והעבירהו בהם וקראם מי ברכים לרמוז אל האולם והמזבח שכנגדו היו כורעים ומשתחוים כל ברכי ישראל, ושמדד עוד במים ההם אלף אמה באורך והעבירהו בהן וקראן מי מתנים והוא רמז להיכל הקדש שהיה מקום קדושה יתירה שלא היה נכנס שם אלא הכהן בשעת עבודה אבל מפני שלא נמנעה הביאה והכניסה שמה לכהני ה' אמר שהעבירו בהן.
פסוק ה:
ואמנם המדה הרביעית אמר אשר לא אוכל לעבור כי גבהו המים שהיה הנחל עמוק כל כך שלא יוכל לעבור בו ברגל ולכן קראן מי שחו שלא יוכל אדם לעבור בהם אלא אם ישחה עליהן כאשר יפרש השוחה לשחות ואמר זה כנגד קדש הקדשים שלא יעבור בו רגל אדם אלא בדרך שחייה שהוא רמז לכהן גדול ביום הכפורים.
פסוק ו:
ושאמר לו האיש הנראה אליו הראית בן אדם ופי' הרד"ק הראית איך הנחל הזה הולך וגדל כן תהיה טובת ישראל הולכת וגדלה ושתהיה טובה פתאומית וע"ז אמר ויוליכני וישיבני שפת הנחל בשובני וגו' ר"ל שהוליכו והשיבו אל שפת הנחל למקום שיצא משם כשנכנס בנחל, (ז) ובשובי ראה על שפת הנחל עץ רב מאד מה שלא היה בו מתחילה כשנכנס מהשפה אל הנחל כן תהיה בית ישראל והארץ הקדושה שהיו בזמן הגלות ערבה ושוחה ועתה בזמן הגאולה יצאו ממנה מים חיים, ועל הנחל יעלה על שפתו כל עץ מאכל ויתמיד ברעננותו תמיד שלא יבול עלהו ולא יתום פריו ר"ל לא בימות החמה ולא בימות הגשמים לחדשיו יבכר שלא יכלה פרי האילן אבל מחדש לחדש יבכר ויתן פרי, ויהיה זה בסבת שפע המים וברכתם לפי שהמים ההם מן המקדש יוצאים ולפיכך יהיה בהם זה הפלא שהעצים שישקו מהם לא יתום פרים ועליהם לא יבול, ועם היות שהפירות ללחותם הן מזיקות לבני אדם הנה הפרי הזה לא יהיה כן כי יהיה פריו למאכל ר"ל נאות וטוב למאכל ועלהו יהיה לתרופה לרפאת כל שבר שיניחו אותם עליו, (ח) וזכר שלא די שהשפע והברכה תצא מבית המקדש אל כל ישראל אבל גם על כל בני אדם שבכל הגלילות ההולכים בתורת ה' היו ירדו עליהם המים המבורכים ההמה ועז"א המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה שהוא שם מחוז אחד ופי' קדמונה מזרחית וירדו על הערבה ר"ל שלשני חלקים יחלק הנחל הזה אחד ילך לים מזרח ואחד לים מערבי וכמ"ש בנבואת זכריה (זכריה יד, ח) חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון, והוא אומרו ובאו הימה ר"ל שילכו אל המזרח ומשם יבואו לים מזרחי וילכו למערב ומשם יבאו לים מערבי, ואחז"ל (תוספתא סוכה פ"ג מ"ג) להיכן היו יוצאין לים טבריא ולים סדום ולים אוקיינוס לרפאת המים המלוחים ומתקן וירדו עד הערבה זה ימה של טבריא ובאו הימה זה ימה של סדום ואל הים המוצאים זה אוקינוס שהוא מוצא מן היישוב להקיף את העולם ונרפאו המים ממליחותם והיה הרמז בזה שמירושלם יצא שפע וברכה וטובה לכל בני אדם ממזרח שמש ועד מבואו, (ט) עוד אמר והיה כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבא שם נחלים יחיה וגו' רוצה לומר שהמים הקדושים ההמה שיכנסו בימים ובנחלים יחיו וירפאו כל חיה שישרץ בהם וגם יברכו את הדגה שתפרוץ לרוב, (י) עד שמפני זה יעמדו עליו הדייגים אשר הם לא יעמדו אלא במקומות שירבו שם הדגים עד שמעין גדי ועד עין עגלים שהוא מרחק רב כל הארץ ההיא יהיה משטוח לחרמים שישטחו שם הציידים רשתותיהם לפי שלמינה תהיה דגתם רוצה לומר שתתרבה שם הדגה לכל מיניה ובנחלים הקטנים תרבה כמו שתרבה הדגה בים הגדול, (יא) ואמר בצאתו וגבאיו ולא ירפאו למלח ניתנו מלת בצאתו היא מלשון בצים וכתוב באל"ף במקום וא"ו ופירושו מקום הביצה, וגבאיו מלשון לחשוף מים מגבא והיא חפירה שמתאספים בה המים, וכנוי בצאתו וגבאו חוזר אל הים שזכר כלומר כשירפאו מי הים לא ירפאו הגבים שיבאו שם מימיהם ויתאספו בהם ביצות שגבאי אותם מים לא ירפאו כי הם למלח נתנו וצריך העולם המלח כדי להטעים התבשילים ולמלוח כל דבר, וגם זה מיופי המליצה שכל בני אדם שהם בעולם כדגים בימים וכמאמר חבקוק (חבקוק א, יד) ותעשה אדם כדגי הים בזמן הגאולה העתידה כשיבא עליהם מי המקדש והיא האמונה השלימה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד הנה ירפאו מחלאי אמונותיהם הנפסדות ויעמדו עליהם דייגים מלכיהם ורוזניהם שיישירו אותם לעבוד את השם, האמנם כבר ישארו מקומות שלרחקם מהארץ הקדושה לא ירדו עליהם מי המקדש ולכן לא יתרפאו למלח ניתנו כי ישארו לעבוד את המאמינים כבהמות עובדות לבני אדם, הנה זהו מה שראוי שיאמר בפירוש הנבואה הזאת כפי הפן הראשון מהרמז:
פסוק ו:
ואמנם הפן השני מהרמז הוא שהמים האלו הם משל ורמז לתורה ולאמונה שלעתיד לבוא תצא מירושלם לא לבד לישראל כי אם גם לכל העמים והאומות שיקבלו אותה וכמו שאמר ישעיהו (ישעיה ב, ב) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם, כי תמיד הנביאים יכנו הדעות האמתיות בשם מים כמ"ש ישעיהו (שם נה, א) הוי כל צמא לכו למים וקרא את המשתוקק ללימוד התורה ואמונותיה צמא וכמ"ש המשורר (תהלים מב, ב) כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים צמאה נפשי לאלקים כי השאיל שם מים על התורה האלהית ידיעותיה ואמונותיה ושם צמא על המשתוקק להשיגם, ועל הדרך הזה אמר ישעיהו עצמו (ישעיה יב, ג) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה, וכן הוא דעת השלם יב"ע באמת שתרגמו ותקבלון אולפן הדת מבחירי צדיקיא הנה ביאר שהמים הוא לימוד התורה ומעייני הישועה הם המלמדים למועיל, וכבר ביארו חכמים ז"ל במסכת תעניות (ז, א) למה נמשלה תורה למים ועשו עליו דמויים שזכרו שם, ובספרי עשו דמויים אחרים ובפסיקתא רבתי עשו דמויים אחרים ובשוחר טוב עשו דמויים אחרים וירבו שם מהחכמה ויופי המליצה וכבר זכרתי כל זה בפירוש ישעיהו בפרשת הוי כל צמא לכו למים, ושם נאמר שהצד השוה שבכלם הוא ששם מים השאילו הנביאים לתורה ועל זה אמר יואל ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים כאילו אמר שהאמת האלהי והדעות האמתיות יצאו מירושלם מבית ה' לכל העולם כי זהו המעין שמבית ה' יצא והשקה את נחל השטים כלומר את העולם כולו שהוא נחלת השוטים באמונותיהם וגם השטים והסרים מאחרי השם בדתיהם, ולפי שיהיה ראש המלמדים והמדריכים באמונותיו יתברך מלך המשיח בן דוד לכן אמר זכריה ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד לחטאת ולנדה והמקור הוא מעין המתגבר מהמים הקדושים המדעים ההמה:
פסוק ו:
וכבר פירשתי שם שאומרו לחטאת ולנדה הלמ"ד משמשת במקום תמורה, וכבר זכרו המדקדקים השמוש הזה ללמ"ד והביאו ממנו ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר (בראשית יא, ג), יאמר שבמקום שהיתה ירושלם למלכי בית דוד לחטאת ולנדה כדבר הטמא והגרוע בקרב העמים כמו שאמר המקונן (איכה א, ח) חטא חטאה ירושלם על כן לנדה היתה תמורת זה תהיה בזמן תשועתם מקור ומעין נפתח לטהר את כל העולם בתורתה ואמונותיה לפי שמן הזמן ההוא והלאה יכרית את שמות העצבים מן הארץ, ועל זה הדרך פירשו גם כן יונתן בעידנא ההיא יהא אולפן אוריתא כמבוען דמיא לבית דוד: וזהו גם כן מה שאמר זכריה בסוף נבואותיו (זכריה יד, ח) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם שהוא רמז לתורה האלהית ולאמונות האמונות ולכן אמר מיד אחריו (שם ט) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד רוצה לומר כי בראות העמים ואומות העולם את מעשה ה' כי נורא הוא אשר יעשה עם עמו ועם חסידיו במלחמת האומות שזכר יכירו וידעו כי ה' הוא האלקים והוא המולך על כל הארץ משגיח בתחתונים משנה הטבעים ועושה בהם כרצונו, ומשם והלאה לא תהיה מלכותו לבד על ישראל אבל גם על כל הארץ ועל כל הגוים ימלוך לפי שכלם ישובו לעבדו שכם אחד לכן אמר שיהיה ביום ההוא אצל כל אדם ה' אחד ושמו אחד לפי ששם אלהים אחרים לא יזכירו ולא ישמע על פיהם, וכמו שאמר הנביא צפניה (צפניה ג, ח - ט) לכן חכו לי נאם ה' ליום קומי לעד כי משפטי לאסוף גוים לקבצי ממלכות לשפוך עליהם זעמי וגומר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד:
פסוק ו:
ומהמים המדעיים האלה דיבר באמת הנביא יחזקאל פה והנה מים יוצאים מתחת מפתן הבית קדימה שראה החכמה והמדע והאמונות האלהיות המדעיות שיהיו בזמן ההוא נשרשות בכל ישראל פה אחד כמו שאמר ירמיהו (ירמיה לא, לג) כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם ולפי שהשפע הזה יבא מהשכינה אשר תבא בבית קדש קדשים לכן ראה בהמשלו המים יוצאים מתחת מפתן הבית קדימה שהוא מאמצע שער המזרח הסגור שה' אלהי ישראל בא בו, וראה עוד המים ההם יורדים מכתף הבית הימנית מנגב למזבח לרמוז שהחכמה והמדע האלהי תחול בעצם וראשונה על ישראל בסבת המזבח אשר הם זובחים עליו לה', ואחרי שראה שפע ישראל שכנה לצד הימנית הישרה והחזקה ראה עוד שגם כן מהמדע ההוא יצא לאומות העולם בשלימות האמונות ועל זה אמר ויוציאני דרך שער צפונה שהוא צד שמאל המורה על האומות ולכן אמר שהיה דרך חוץ אל שער החוץ כי הם היו חיצוניים לארץ ישראל אבל היה דרך הפונה קדים לפי שמשם היה יוצא השפע כמו שזכר, ומפני ששלימות האומות באמונותיהם יקבלו באמצעות ישראל ומידיהם כמו שאמר זכריה הנביא (זכריה ח, כג) בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם, הנה לרמוז לזה אמר יחזקאל פה והנה המים מפכים מן הכתף הימנית רוצה לומר שהיו המים עולים על האומות ובאים עליהם בהיותם לצד שמאל מן הכתף הימנית המיוחדת לישראל כי מהם תבא הידיעה והלמוד לאומות, והדעת הישר והטוב נותן שאין המים הנזכרים פה גשמים כפשוטן אלא שהם משל ורמז לדבר אחר ויורה עליו אומרו וימד אלף באמה ויעבירני במים אם היו המים כפשוטם והעברה בהם גם כן איך יאמר יחזקאל ויעבירני כי הייעוד הזה הוא לעתיד לבוא ואיך יהיה מיחס הנביא ההעברה הזאת לעצמו שיעברו אלפים מהשנים שהוא מת כאשר יתקיים הייעוד הזה, אלא שהענין הזה כולו הוא רמז לידיעה ולחכמה שיתחדש בעולם לעתיד לבא בבוא כבוד ה' אל הבית ולכן היה שהמשיך עוד הנביא משלו לרמוז הידיעות והאמונות ההמה מאיזה נושא יהיו אם בלבד מעניני עולם השפל וידיעת הדברים הטבעיים על שלמותם, ואם מעניני הגרמים השמימיים השמים וכל צבאם, או אם יהיה הלמוד והידיעה ההיא מהעולם הרוחני מלאכי אלקים היושבים ראשונה במלכות, או אם תקיף הידיעה והלמוד ההוא בחשמל שהיא השגת הבורא יתברך ועצמותו כי אין לנו יותר מארבעת סוגי ההשגות האלה מהנבראים בשלשת העולמות ומהבורא, ולזה ראה הנביא כאילו האיש הדובר בו יצא לדרך הקדים וימד בקנה אשר בידו אלף אמה בארך המים והעבירהו בהם וקראם מי אפסים ומלת אלף מלשון ואאלפך חכמה (איוב לג, לג) ואפסים הוא מלשון אפיסה והעדר, רמז בזה שהראהו האיש שהלימוד בעניני עולם השפל שהוא מי אפסים שהוא עולם ההויה וההפסד יעבור בו וישיגו בימים ההם הענינים הטבעיים ההויה וההפסד בשלמות והוא אומרו ויעבירני במים מי אפסים.
פסוק ו:
עוד אמר וימד ויעבירני במים מי ברכים רצה בזה שהראהו עוד האיש הלמוד ואולפן אוריתא כדברי יונתן בסוג השני מידיעות הגרמים השמימיים, והעבירהו בהם שבישרו שיזכה כל חכם לב להשיגם בשלימות וקראם מי ברכים לפי שהם כלי התנועה והגרמים השמימיים הם מתנועעים תמיד. עוד הראהו שמדד אלף שלישי והעבירהו בהם וקראם מי מתנים והוא רמז לסוג השלישית מהשגות השכלים הנבדלים כי הלימוד והאולפן ההוא יזכו אליו בימים ההמה וקראם מי מתנים לפי שהמלאכים הם גבורי כח עושי דברו והכח יוחס למתנים כמו שאמר (מלכים א' יח, מו) וישנס מתניו, הנה נא כחו במתניו (איוב מ, טז), וגם בהשגת השכלים הנבדלים אמר הנביא הזה עצמו ממראה מתניו ולמטה הנה ביאר ששלשת סוגי ההשגות והלמודים רוצה לומר השגת האפסים שהם הנפסדים והשגת הברכים שהם המתנועעים והשגת המתנים שהם הנבדלים גבורי כח בכולם יזכו השלמים בזמן הגאולה, אמנם הסוג הרביעית מההשגה והלמוד והוא מעצמות האל ומהותו אמר שאין דרך להגיע אליה לא בשום צד ולא בשום זמן כי הוא דבר בלתי מושג לשום נברא כמו שאמר (שמות לג, כג) ופני לא יראו, ועל אומרו וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור כי גאו המים רוצה לומר ששער הלימוד והאולפן הרביעית אשר בנחל שהוא רמז לנמצא בהחלט וראה שלא יוכל לעבור אותו לפי שגבהו המים ואותו המושג הוא עמוק עמוק מי ימצאנו, והוא מי שחו רוצה לומר מים שלא יוכל אדם לעבור ברגליו אלא כשוחה שהוא הולך על פני המים ואינו נכנס לתוכם, ואמר שלא יהיה זה לחסרון דעת האנשים בזמן ההוא אלא מפני שהוא נחל אשר לא יעבור כלומר שהוא נמצא אשר לא יושג בשום פנים, ולכן כשהראה האיש כל זה לנביא אמר אליו הראית בן אדם רוצה לומר הלא הודעתיך אמתת מה שיהיה ואיך יהיה, ואמנם אומרו ויוליכני וישיבני אל שפת הנחל הוא להגיד שאחרי שהראהו הידיעות והאמתיות שידעו וילמדו בזמן ההוא עוד הראהו הטובות הגשמיות אשר יזכו בהן גם כן באופן שישתלמו בשכליות ובגשמיות ועל זה אמר וישיבני אל שפת הנחל והנה עץ רב מאד שהוא רמז לעושר ולכבוד לבנים ולתרופה.
פסוק ו:
ואחרי שהגיד ענין המים וענין העץ חזר לדבר בכל אחד מהם ואמר בענין המים המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה וירדו על הערבה רוצה לומר שאותם המים לא לבד ישקו את הארץ אבל גם על הימים הגדולים ממנו ישפך כי הם ילכו אל הגלילה הקדמונה שהיא מזרח וירדו על הערבה שהיא מערב ובזה יוכלל העולם כולו ממזרח שמש עד מבואו, ואמר ובאו הימה להגיד שכאשר יצאו באותן הפאות יבאו בים אם הים המזרחי ואם הים המערבי ויהיה תועלת גדול לימים בזה כי במקום שעתה מי הימים הם מלוחים ומרים משם והלאה ירפאו וימתקו המים, וכן אמר זכריה (זכריה יד, ח) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון, והרמז בכל זה מבואר שענינו שלימוד הידיעה והאמונות יצא מירושלים לכל האומות ממזרח וממערב באופן שידיעותיהם ואמונותיהם ירפאו מחלאי שבושיהם וימתקו מרירותם ומליחותם מהפסד דעותיהם, ואמר והיה כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאד להגיד שבזמן הזה מפני חילוף הדתות והפכיות בני אדם בסברות אמונותיהם יש תמיד ביניהם ריב ומדון מכת חרב והרג ואבדן, אמנם לעתיד לבוא כשיכירו האומות אלהות הש"י יהיה שלום בארץ כמו שאמר ישעיהו (ישעיה ב, ד) לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, הנה אם כן הימים הגדולים שהוא רמז למחוזות ארצות הגוים בבוא עליהם המים הקדושים מהתורה והאמונות שיצאו מהמקדש כל נפש חיה אשר ישרץ באותם הימים שהוא רמז לגוים והעמים יחיה כי יהיה ביניהם שלום ולא מלחמה, ותהיה הדגה רבה מאד רומז לבני אדם שירבו ולא יהרגו אלו לאלו, וכל זה לפי שבאו שמה המים הקדושים האלה מהדעות והאמונות והמה ירפאו וחי כל אשר יבא שמה הנחל הקדוש ממי המקדש ובם מלכי האומות יכנעו לדת השם כמו שאמר ישעיהו (ישעיה ס, י) ובנו בני נכר חומותיך ומלכיהם ישרתונך, ולרמוז לזה אמר יחזקאל והיה יעמדו עליו דוגים והם ציידי הדגים רומז למלכי האדמה, ועשה משל מעין גדי עד עין עגלים שהוא מקום בארץ ישראל שיצודו שם דגים הרבה והציידים ישטחו שם רשתותיהם, כן אמר שיהיו מלכי האומות בארצותם לגויהם בעמדם על נחל מי המקדש ישטחו חרמים שהם הרשתות לקבל מן העמים מסי פרנסותיהם ויהיה צידתם רבה מאד למינה רוצה לומר לכל מיני הדגה יצודו כדגת הים הגדול כי לא יחסר עשרם וטובם בהכנעם לתורת אלקים: האמנם כבר ישארו חלקי יישוב שיהיו שם גם כן ביצי הדגים וגבים מים מלוחים שלא עליהם יהיו מי המקדש ואלו לא יקבלו רפואה ועל זה אמר בצאתו וגבאיו ולא ירפאו כי מלת בצאתו הוא מלשון ביצה וכתוב בלא יו"ד וקרי ביו"ד וכתוב באל"ף במקום וא"ו, ופירושו מקומות הביצה וגבאיו מלשון עשה הנחל גבים גבים (מלכים ב' ג, טז) והיא חפירה שמאספים בה המים והכנוי חוזר אל הים שזכר כמו שפירשתי למעלה שמקום בצאת והגבים של אותו ים יהיו מקומות שלא ירפאו ולכן לא יקבלו מתיקות אבל למלח ניתנו שיהיו תמיד מלוחים לפי שלא ירדו עליהם מי למוד המקדש ואמונתיו:
פסוק יב:
ואחרי שאמר כל זה בענין המים דיבר מענין העץ אשר על שפת הנחל ואמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה רוצה לומר שבזכות התורה והאמונות האמתיות יעלה על שפת הנחל מזה ומזה רוצה לומר מצד ישראל ומצד האומות כל עץ מאכל לא אילני סרק ודבר שאין בו תועלת כי אם כל עץ מאכל רומז לכל הטובות הגשמיות, ולהיות העץ ההוא שתול על פלגי מים קדושים יהיה מהפלא שלא יבול עלהו ולא יתום פריו רוצה לומר שיתמידו בעשרם ובהצלחותיהם ובכל הטובה יראה זרע יאריך ימים לחדשיו יבכר שמדי חדש בחדשו יבשל פירותיו, ויהיה כל זה לפי שמימיו מן המקדש המה יוצאים כלומר שהיו דעותיהם ואמונותיהם אמתיות ושלימות ולכן נגע לא יקרב באהליהם, אבל יהיה תמיד פריו למאכל וגם העלין שאינם דבר מאכל יהיו לתרופה וזה כולו רמז לטובות העתידות:
פסוק יג:
כה אמה ה' אלקים גה גבול אשר תתנחלו את הארץ וגומר עד סוף הספר. בנבואה הזאת ייעד הנביא ה' ייעודים עתידים להיות בזמן התשועה וקבוץ הגליות הייעוד. הא' שיבואו כל י"ב שבטי ישראל בגאולה העתידה ויזכו כולם להתנחל על אדמת הקדש וע"ז אמר כה אמר השם גה גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל וגה פירושו זה וכן ת"י דין תחומא ושמש הגימ"ל במקום זי"ן וכמוהו בדברי זה הנביא לבג שהוא כמו לבז, ומאשר אמר שינחלו את הארץ י"ב שבטי ישראל מורה שכולם ישובו בקבוץ גליות, וכן זכר שמות כל שבט ושבט בפני עצמו בפרשת ואלה שמות השבטים דן ראשונה ואשר אחריו ונפתלי אחריו ומנשה אחריו ואפרים אחריו וראובן אחריו ויהודה אחריו ואחר כך זכר בנימין ושמעון אחריו ויששכר אחריו וזבולון אחריו וגד באחרונה, ומפני שלא ינחל שבט לוי דבר בחלוקת הארץ לכן הוצרך לזכור יוסף בשני שבטים מנשה ואפרים להשלים מנין השנים עשר שבטים וע"ז אמר לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים רוצה לומר שיוסף יקח שני חלקים לשני שבטים כמו שהיה מקדם וכן תרגם יונתן יוסף יקבל תרין חולקין.
פסוק יד:
והייעוד השני הוא בענין הנחלה שלא תהיה כמו שהיתה בימי יהושע לגולגלותם והשבט שהיה רב אוכלוסין היה חלקו רב ואשר היה מעט אוכלוסין היה חלקו קטון כמ"ש (במדבר לג, נד) לרב תרבו נחלתו וגומר אבל לעתיד לבוא לא יהיה כן אלא שכל השבטים ינחלו חלקים שוים בארץ ועל זה נאמר כאן ונחלתם אותם איש כאחיו כי זה בשבטים ידבר שלא ינחלו איש כפי פקודיו אבל יעשו מכל ארץ ישראל ממזרח למערב רצועות שוות לארכן ולרחבן כמספר השבטים וכל אחד מהם יטול רצועה אחת בשוה, כי הנה החלוקה אשר עשה יהושע צוה עליה משה לפי שעה ולא היתה מצוה לדורות, והיה זה כן לפי שבחלוקת הארץ שעשה יהושע נעשה ליוצאי מצרים איש לפי פקודיו ואם היתה בזמן קבוץ הגליות נעשות ככה לגולגלות העולים מן הגלות בהיות המתים עתידין להחיות בזמן ההוא ישובו איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו, ואולי שימצא שבט מה עם גורל מועט כאשר יחיו מתיו נבלותיו יקומון ולא תכילן אותם הארץ ומפני זה ראה יתברך שינתן לעולי הגולה חלקים שוים בנחלתם וכל שבט יעמוד לגורלו מהקמים בתחייה ממנו אם מעט ואם הרבה באופן שלא ישאר עלבון נחלת שבט האחד על האחר ועל זה אמר ונחלתם אותה איש כאחיו, ואמר שאין ראוי שיתלוננו מזה מפני החלוקה הראשונה כי הוא ית' לא נשבע לתת את הארץ לאותם שנחלוה בראשונה אבל נשא את ידו לתתה לאבותיהם רוצה לומר אברהם יצחק ויעקב ויחס אחד יש לכל שבט ושבט עם האבות ההם.
פסוק טו:
וזכר הגבולים אשר לארץ (טז) ואמר גבול דמשק לפי שדמשק תהיה מגבול ארץ ישראל כמו שאמר (זכריה ט, א) ודמשק מנוחתו ועיר התמרים היא יריחו (דברים לד, ג), (כא) ואחרי זכרון הגבולים אמר וחלקתם את הארץ הזאת לשבטי ישראל רוצה לומר שיחלקו לחלקים שוים לכל השבטים:
פסוק כב:
(כב-כג) והייעוד השלישי הוא באומרו והיה תפילו אותה לכם ולהגרים הגרים בתוככם רוצה לומר שעם היות שבחלוקת הארץ שנעשה בימי יהושע לא נתחלקה כי אם לשבטי ישראל ואמנם הגרים הגרים אתם צותה תורה לאהוב אותם ושלא להונותם אבל לא שיתנו להם נחלה בארץ, הנה כאן זכר הנביא שלעתיד לבוא ינחלו הגרים בחלוקת הארץ כאזרח בבני ישראל כי הנה תתחלק הארץ לשבטים והשבטים יחלקו חלקם לבתי אבות ובכולם יהיה כגר כאזרח והוא אומרו והיו לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל יהיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תהיה נחלתו: ואמנם למה לא היה זה כן בחלוקת יהושע הוא לפי שהערב רב שעלו עם ישראל ממצרים לא נלוו אליהם בגלותם ולא סבלו בסבלותם אבל כשראהו הצלחתם וגאולתם התערבו עמהם וכמו שאמר (שמות יב, לח) וגם ערב רב עלה אתם, כי בזמן העלייה נלוו אליהם לא קודם לכן וגם הם היו לצור מכשול ולאבן נגף לבני ישראל במעשה העגל ובשאר הפעמים שחטאו במדבר ולכן לא היה ראוי שיזכו להתנחל עמהם, אמנם לעתיד לבוא לא אמר הנביא פה שינחלו עם בני ישראל הגרים אשר ילוו אליהם בזמן הגאולה כי כבר אחז"ל (יבמות כד, ב) שאין מקבלים גרים לימות המשיח אבל צוה זה על הגרים שבהיות ישראל בגלות גרו עמהם וקבלו ברית קדש וסבלו צרות הגלות שהם ראוי שכמו שנעשו ישראל לקבול הצרות כן יהיו בנחלת בארץ וזה שאמר כאן והיה תפילו אותם לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר הולידו בנים בתוככם והיו לכם כאזרח כבני ישראל אתכם יפלו בנחלה כי מאלה אשר נאחזו אתם ובכל צרתם להם צר דיבר הנביא במקום הזה שמהטוב אשר יטיב השם לישראל יקחו חלקם: