פסוק א:וּבְהַפִּילְכֶם גורל, כשתחלקו אֶת־הָאָרֶץ לשבטיה בְּנַחֲלָה בחלוקה החדשה שתפורט בהמשך, תָּרִימוּ, תפרישו תְרוּמָה לַה' קֹדֶשׁ מִן־הָאָרֶץ. פירוט מידותיה: אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף באֹרֶךְ הארץ, וְרֹחַב עֲשָׂרָה אָלֶף, שטח זה קֹדֶשׁ־הוּא בְכָל־גְּבוּלָהּ סָבִיב, כל התחום הזה יהיה קודש, מפני שהוא מיועד למקדש ולמשרתיו –
פסוק ב:יִהְיֶה מִזֶּה אֶל־הַקֹּדֶשׁ, מהשטח הזה יוקצה למקדש חֲמֵשׁ מֵאוֹת בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת מְרֻבַּע סָבִיב. וַחֲמִשִּׁים אַמָּה רוחב מִגְרָשׁ, שטח פנוי יהיה לוֹ סָבִיב, מכל צדי שטח המקדש ישתרע שטח פתוח.
פסוק ג:וּמִן־הַמִּדָּה הַזֹּאת, באותה אמת מידה של שטח המקדש, שהיא כאמור לעיל קנה מידה המכיל שש אמות גדולות, בה תָּמוֹד אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, וּבוֹ־יִהְיֶה הַמִּקְדָּשׁ, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, המקום הקדוש ביותר מתוך כלל התרומה שהיא קודש –
פסוק ד:קֹדֶשׁ מִן־הָאָרֶץ הוּא, לַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי הַמִּקְדָּשׁ יִהְיֶה, הכהנים בני צדוק הַקְּרֵבִים לְשָׁרֵת אֶת־ה', וְהָיָה לָהֶם השטח לָהֶם מָקוֹם לְבָתִּים, למגורים, וּמִקְדָּשׁ, קודש לַמִּקְדָּשׁ. בפריסה החדשה אין עוד ערי כהנים בכל הארץ, אלא כולם שוכנים באזור המקדש בו הם משרתים.
פסוק ה:בנוסף – וַחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אֹרֶךְ וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רֹחַב, שטח זהה בגודלו לשטח המקדש והכהנים, וְהָיָה לַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי הַבַּיִת לָהֶם לַאֲחֻזָּה, למגורים ולמחיה, ויהיו שם עֶשְׂרִים לְשָׁכֹת המשמשות את עובדי הבית.
פסוק ו:וחלק שלישי מאותה תרומה – וַאֲחֻזַּת הָעִיר תִּתְּנוּ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים רֹחַב, וְאֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף, מחצית מרוחב החלקים הקודמים, לְעֻמַּת, מול תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ, לְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה. זו נחלת כל ישראל שאינם כהנים ולויים.
פסוק ז:וְלַנָּשִׂיא יופרש שטח מִצד זֶּה וּמִצד זֶּה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ שהופרשה למקדש ולכהנים וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר שלבית ישראל, אֶל־פְּנֵי תְרוּמַת־הַקֹּדֶשׁ וְאֶל־פְּנֵי אֲחֻזַּת הָעִיר, מִפְּאַת יָם, מערב יָמָּה, עד קצה גבול מערב, וּמִפְּאַת קֵדְמָה, מזרח קָדִימָה, וְהאֹרֶךְ, לְעֻמּוֹת אַחַד הַחֲלָקִים מִגְּבוּל יָם אֶל־גְּבוּל קָדִימָה. שתי רצועות אדמה נוספות יהיו נחלתו של המלך. מקומן יהיה משני צדי אחוזות הכהנים, הלויים והעיר.
פסוק ח:לָאָרֶץ, בארץ יִהְיֶה־לּוֹ לנשיא חלק זה לַאֲחֻזָּה בְּיִשְׂרָאֵל, וְלֹא־יוֹנוּ, יעשקו עוֹד נְשִׂיאַי אֶת־עַמִּי, כיוון שהמלכים ינחלו נחלה בארץ, לא יצטרכו לנכס לעצמם חלקים מהעם. וְהָאָרֶץ יִתְּנוּ לְבֵית־יִשְׂרָאֵל לְשִׁבְטֵיהֶם. כל שאר ארץ ישראל תחולק בין שבטי ישראל, כפי שיתואר בהמשך.
פסוק ט:הנבואה פותחת בקריאה לראש העם להגינות שלטונית. כֹּֽה־אָמַר אֲדֹנָי אֱלוֹהִים: רַב, די לָכֶם, נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל! חָמָס וָשֹׁד שנהגו בהם מלכים עד עתה, הָסִירוּ, וּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲשׂוּ. התנהגו ביושר וברחמים עם העם, הָרִימוּ גְרֻשֹֽׁתֵיכֶם, הסירו גירוש מֵעַל עַמִּי. היו מלכים בישראל שנישלו אנשים פרטיים מאדמותיהם בעלילות או באמצעות הטלים כבדים. עליכם להילחם בתופעות אלו. נְאֻם אֲדֹנָי אֱלוֹהִים.
פסוק י:על נשיאי ישראל לדאוג לתקינות התנהלות המסחר במדינה: מֹֽאזְנֵי־צֶדֶק, מאזניים מכוונות וְאֵֽיפַת, מידת-נפח יבש (שהיא למעלה מ21- ליטר) של צֶדֶק, וּבַת, מידת-נפח לח של צֶדֶק יְהִי לָכֶֽם.
פסוק יא:הָֽאֵיפָה וְהַבַּת – תֹּכֶן, חשבון אֶחָד יִֽהְיֶה, נפח שווה לשניהם, לָשֵׂאת, להכיל, או ליטול מַעְשַׂר הַחֹמֶר – הַבָּת. מידת הבת, שבה מודדים נוזלים, תהיה מכוונת לעשירית החומר, ובמקביל – עֲשִׂירִת הַחֹמֶר, שהיא מידת הָֽאֵיפָה, ביבש – אֶל־הַחֹמֶר יִֽהְיֶה מַתְכֻּנְתּֽוֹ, חשבונו. השגיחו שכלי המידה, הבת והאיפה, יהיו מכוונים לפי חשבון נפח החומר הידוע.
פסוק יב:ובמשקל – וְהַשֶּׁקֶל, יחידת משקל הקרובה ל10- גרם – שווה לעֶשְׂרִים גֵּרָה, גרעין, כפי שכבר נאמר בתורה, עֶשְׂרִים שְׁקָלִים ועוד חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים שְׁקָלִים, ועוד עֲשָׂרָה וַֽחֲמִשָּׁה, חמשה-עשר שֶׁקֶל, סך הכול ששים שקלים – הַמָּנֶה יִֽהְיֶה לָכֶֽם. הכסף, שבאותה תקופה לא היה מצוי במטבעות, היה נשקל ביחידות משקל אלו. יחס המשקולות יהיה מדויק: המנה יהיה משקל שישים שקלים והשקל – עשרים גרה, שהיא נקראת גם 'מעה' כסף. אולי נבעה החלוקה לקבוצות השקלים הללו: 20, 25, ו-15 – מכך שאלו היו יחידות משקל מצויות.
פסוק יג:זֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תָּרִימוּ לקרבנות הציבור שיקריב הנשיא: שִׁשִּׁית הָֽאֵיפָה, שהיא אחד משישים מֵחֹמֶר הַֽחִטִּים, שהרי האיפה היא עשירית החומר כאמור. וְשִׁשִּׁיתֶם, ושישית הָֽאֵיפָה מֵחֹמֶר הַשְּׂעֹרִֽים.
פסוק יד:וְחֹק, וקצבת הַשֶּׁמֶן לתרומה – הַבַּת היא כלי מידת הַשֶּׁמֶן – מַעְשַׂר הַבַּת מִן־הַכֹּר. כור הוא שם מידת נפח מקבילה לחומר. הבת היא אפוא עשירית מכור, שהרי עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים מכיל החֹמֶר, כִּֽי עליכם להקפיד על יחס זה גם לעתיד – עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים חֹֽמֶר.
פסוק טו:ומתרומת הצומח לבעלי החיים: וְשֶֽׂה־אַחַת מִן־הַצֹּאן מִן־הַמָּאתַיִם, מכל מאתיים צאן תוּרם בהמה אחת מִמַּשְׁקֵה, ממקום המרעה הרווי של יִשְׂרָאֵל. תרומות אלו של הדגן, השמן והצאן מיועדות לְמִנְחָה וּלְעוֹלָה וְלִשְׁלָמִים לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, על ישראל, נְאֻם אֲדֹנָי אֱלוֹהִים.
פסוק טז:כֹּל הָעָם, עם הָאָרֶץ יִֽהְיוּ שייכים אֶל־הַתְּרוּמָה הַזֹּאת, שפורטה לעיל, המיועדת לַנָּשִׂיא בְּיִשְׂרָאֵֽל, בין אם הוא המנהיג העליון של העם או הכהן הגדול.
פסוק יז:וְעַל־הַנָּשִׂיא יִֽהְיֶה מוטל להביא מתרומת הציבור כולו את הָֽעוֹלוֹת וְהַמִּנְחָה וְהַנֵּסֶךְ, היין ששופכים על המזבח עם הקרבנות, בַּֽחַגִּים וּבֶֽחֳדָשִׁים, בראשי החודשים וּבַשַּׁבָּתוֹת בְּכָל־מֽוֹעֲדֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל. הוּא־יַֽעֲשֶׂה, יביא אֶת־הַֽחַטָּאת וְאֶת־הַמִּנְחָה וְאֶת־הָֽעוֹלָה וְאֶת־הַשְּׁלָמִים לְכַפֵּר בְּעַד בֵּֽית־יִשְׂרָאֵֽל.
פסוק יח:פירוט הקרבנות שיביא הנשיא בחנוכת הבית שייבנה. כֹּֽה־אָמַר אֲדֹנָי אֱלוֹהִים: בּחודש הרִאשׁוֹן, הוא ניסן, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תִּקַּח פַּר־בֶּן־בָּקָר תָּמִים וְחִטֵּאתָ, טהר בו אֶת־הַמִּקְדָּֽשׁ. זהו כנראה פר החטאת הקרב בחנוכת הבית, כאמור בנבואת יחזקאל.
פסוק יט:וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַֽחַטָּאת וְנָתַן אֶל־מְזוּזַת, דופן הסף של הַבַּיִת וְאֶל־אַרְבַּע פִּנּוֹת הָֽעֲזָרָה לַמִּזְבֵּחַ, הריבוע הגדול הסובב את המזבח, וְעַל־מְזוּזַת שַׁעַר הֶֽחָצֵר הַפְּנִימִֽית, העזרה הסמוכה לאולם, שבתוכה ניצב המזבח.
פסוק כ:וְכֵן תַּֽעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה בַחֹדֶשׁ, ביום השביעי או בשבעת הימים של החודש הראשון, לחטא מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי, שטימא את הבית בשגגה או מתוך חוסר ידיעה, וְכִפַּרְתֶּם, תנקו מכל חטא אֶת־הַבָּֽיִת.
פסוק כא:בּחודש הרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ יִֽהְיֶה לָכֶם קרבן הַפָּסַח, הוא תחילתו של חַג שְׁבֻעוֹת, שבעת יָמִים – מַצּוֹת ולא חמץ יֵֽאָכֵֽל.
פסוק כב:וְעָשָׂה הַנָּשִׂיא בַּיּוֹם הַהוּא, יום י"ד בניסן בַּֽעֲדוֹ וּבְעַד כָּל־עַם הָאָרֶץ פַּר חַטָּֽאת.
פסוק כג:וְבשִׁבְעַת יְמֵֽי־הֶחָג יַֽעֲשֶׂה עוֹלָה לַֽה': שִׁבְעַת פָּרִים וְשִׁבְעַת אֵילִים תְּמִימִם, לַיּוֹם – כך יעשה במשך שִׁבְעַת הַיָּמִים, וְחַטָּאת שְׂעִיר עִזִּים לַיּֽוֹם.
פסוק כד:וּמִנְחָה – אֵיפָה סולת לַפָּר וְאֵיפָה סולת לָאַיִל יַֽעֲשֶׂה, וְשֶׁמֶן – הִין, מידת נוזלים שהיא שישית הבת, לָֽאֵיפָֽה לאיפת הסולת. שיעורי המנחה המצוינים בתורה שונים מאלו. ייתכן שכאן מדובר בהקרבה חד-פעמית ששיעוריה שונים.
פסוק כה:בַּחודש השְּׁבִיעִי, תשרי, בַּֽחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בֶּחָג, חג הסוכות, הקרוי 'החג' סתם, יַֽעֲשֶׂה כָאֵלֶּה שִׁבְעַת הַיָּמִים, כַּֽחַטָּאת כָּֽעֹלָה וְכַמִּנְחָה וְכַשָּֽׁמֶן.
