נחלה לנשיא

בפרקנו מחדש הנביא יחזקאל בענייני חלוקת הארץ לעתיד לבא. אחד החידושים עוסק בנחלתו של הנשיא - המלך המשיח - בונה הבית השלישי. על פי נבואה זו ארץ ישראל תחולק לא רק לשבטים אלא גם הנשיא יקבל נחלה מיוחדת: 

וְלַנָּשִׂיא מִזֶּה וּמִזֶּה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר... לָאָרֶץ יִהְיֶה לּוֹ לַאֲחֻזָּה בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא יוֹנוּ עוֹד נְשִׂיאַי אֶת עַמִּי וְהָאָרֶץ יִתְּנוּ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְשִׁבְטֵיהֶם.
(יחזקאל מה ז-ח)

נחלה לנשיא תאפשר לו בטחון כלכלי, וכך יובטח גם כי הנשיא לא יחמוד את נחלות העם. וכפי שחלק מן המפרשים מסבירים את הביטוי "גְרֻשֹׁתֵיכֶם" המופיע בפסוק הבא: 

כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי יְהֹוִה רַב לָכֶם נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל ...הָרִימוּ גְרֻשֹׁתֵיכֶם מֵעַל עַמִּי נְאֻם אֲ-דֹנָי יְהֹוִה.
(יחזקאל מה ט)

כלומר, הפסיקו לגרש את העם מנחלותיו. 

גם בפרק הבא חוזר הנביא ומזהיר: 

וְלֹא יִקַּח הַנָּשִׂיא מִנַּחֲלַת הָעָם לְהוֹנֹתָם מֵאֲחֻזָּתָם מֵאֲחֻזָּתוֹ יַנְחִל אֶת בָּנָיו לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יָפֻצוּ עַמִּי אִישׁ מֵאֲחֻזָּתוֹ.
(יחזקאל מו יח)

מסביר המלבי"ם: "ולא יקח - כדי שלא יקח הנשיא מנחלת העם... שלכן נתנו לו חלק בארץ כאחד השבטים שלא יצטרך להונות את העם ולקחת נחלתם ...למען אשר לא יפוצו עמי כמו שהיו במלכים הקודמים שלקחו שדות העם, והעם נפוצו מאחוזתם, מפני פחד ומגור, אבל כשיהיה לו נחלת הארץ לא יבוא לידי כך".

נבואה זו מביאה אותנו לדון בשאלה - מה מעמדו של המלך / השלטון בנחלותיו של היחיד. 

שתי נבואות נוספות עוסקות בשאלה זו. 

הראשונה היא נאומו של שמואל הנביא לאחר שהעם החליט לבקש ולמנות מלך. שמואל מזהיר בשמו של הקב"ה את משמעות משפט המלך:

וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם ...וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו.
(שמואל א ח ט, יד)

מאידך גיסא, אנו מוצאים את הנבואה החמורה של אליהו הנביא על אחאב שלכאורה נהג כ"מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ" ולקח את נחלתו של נבות היזרעאלי:

וַיְהִי דְּבַר יְ-הֹוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר: קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ: וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהֹוָה הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהֹוָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה:... הִנְנִי (מבי) מֵבִיא אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל: וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר יְ-הֹוָה לֵאמֹר הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל: הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם.
(מלכים א כא יז-כד)

אם מותר למלך לקחת את השדות, למה נאלץ אחאב להרוג את נבות? ולמה נענש לא רק על הרצח כי אם גם על הירושה?

ניתן להסביר כי "מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ" שמובא על ידי שמואל, איננו מיצג את "משפט התורה" והוא מיצג רק מנהגי המלכים הנפסדים בתקופת התנ"ך. לכן נענש אחאב על לקיחת "כרם נבות".

הרמב"ם מביא להלכה את נאומו של שמואל. נבדוק כיצד הרמב"ם פירש סוגיא זו:

ולוקח השדות  והזיתים והכרמים לעבדיו כשילכו למלחמה ויפשטו על מקומות אלו אם אין להם מה יאכלו אלא משם, ונותן דמיהן, שנאמר ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו.
(הלכות מלכים פרק ד הלכה ו)

פרשנותו של הרמב"ם היא שלמלך אין רשות לקחת שדות של אנשים פרטיים. גם יבול אסור לו לקחת שלא במסגרת חוקי מס שווים לכל (פ"ה מהל' גזלות). רק בשעת מלחמה, בשעת חירום לאומית, יכול המלך להשתמש ביבולים כדי להאכיל את חילותיו שנותרו ללא אספקה - "אם אין להם מה יאכלו אלא משם". גם במקרה כזה על המלך לשלם לבעלי היבול עבור השימוש בו.

אם כך, תעלה עכשיו לדיון שאלת הפקעת קרקעות לצרכי ציבור או פינוי אזרחים מבתיהם לצורכי ציבור. כיון שהיריעה קצרה במסגרת זו נפנה את הקוראים לשו"ת "במראה הבזק" (ח"ד תשובה קלט, עמוד 185 בקובץ)

הבה נתפלל כי נזכה למנהיגי ציבור שיסתפקו במשכורת הולמת, ושלא ישלחו את ידם ברכוש לא להם, אם ציבורי ואם פרטי.

  באדיבות הרב, מתוך 'חמדת ימים' גליון ויקהל-פקודי תש"ע