שים פניך. החזר פניך בדרך דרום כי הנביא היה בבבל מצפון ירושלים ואמר לו להחזיר פניו מול ירושלים שהיא מדרומה: והטף. דבר נגד ירושלים שהיא בדרומה: אל יער השדה נגב. על ירושלים יאמר והמשילה ליער השדה על כי שיש בה אנשים רבים מתחלפים במעלה כדרך היער שיש בו עצים רבים מתחלפים בקומה ובחשיבות וכפל הדבר במ״ש כדרך הנבואה:
הנני מצית. הנה אני הוא המבעיר בך האש והיא תשרוף בך כל עץ לח וכל עץ יבש ולא תכבה להבת האש וכל פני הבריות היושבים בפאת הנגב מול צפון יהיו נשרפים בלהבת האש ר״ל גם הצדיקים יכלו עם הרשעים כמו שהעץ הלח נשרף בצירוף עץ היבש והאויב יאבד כל העובדי כוכבים היושבים מנגב לבבל העומדת בצפון העולם:
וראו כל בשר. בעבור חוזק התבערה ידעו כולם שמה׳ נעשה ולא במקרה ולכן לא תכבה עד תשרוף הכל:
המה. בני עמי אומרים עלי הלא הוא מדבר במשל ונוכל א״כ להפך המשל לפי דעתינו ולטובה:
אל ירושלים. כאומר ע״כ אדבר עמך נבואה ברורה כמות שהיא: אל מקדשים. יאמר על האולם וההיכל ובית קדש הקדשים:
הנני אליך. הנה אני אלחם עמך:
יען. בעבור שאכרות ממך צדיק ורשע ועשיתי בך נקמה גדולה ושמחו עליכם אויביכם ועזרו לרעה לכן ילקו גם כל העובדי כוכבים היושבים מנגב בבל העומדת בצפון:
כי אני ה׳ הוצאתי. ולא באה במקרה: לא תשוב עוד. עד הכרית כל בשר היושבים מנגב בבל וכאומר משא״כ אם היתה באה במקרה כי המקרה לא תתמיד כ״כ:
האנח. עשה אנחה כאדם המצטער: בשברון מתנים. ר״ל אנחה גדולה וכאלו נשברו המתנים ונפלו מכובד האנחה: ובמרירות. ר״ל במרירות לב תאנח לעיני ישראל:
אל שמועה. בעבור השמועה הבאה אלינו מירושלי׳ מחורבנה ולכן נמס כל הלבבו׳ ורפו ידי האנשי׳ ורוח כל אדם כהתה והושפל׳ וברכי כל האנשי׳ ינועו מרתת הבהלה כמו המים שנעים ואינם נחים: הנה באה. ר״ל הנה היא קרובה כאלו כבר באה ונהיתה:
חרב חרב. על חרב נ״נ יאמר וכפל המלה כדרך המקונן וכן מעי מעי (ירמיה ד): גם מרוטה. לטש אותה להסיר החלודה:
למען טבוח וכו׳. החדוד היה למען תהי׳ חריפ׳ לטבוח בה והמריט׳ היתה למען יהיה לה ברק להבהיל האנשים: או נשיש. או שמא תאמרו נשיש על החרב ההיא כי לא עלינו תבוא כ״א על אויבינו: שבט בני. כאומר לא כן הוא אך דעו שהחרב תבוא לכרות שבט בני ר״ל אוכלסי ישראל והוא מקרא קצר: מואסת כל עץ. עתה תמאס כל עץ ולא תכרות אותם ר״ל לא תלך עתה על העובדי כוכבים להכריתם ולפי שהמשיל את ירושלים ליער אמר לשון שבט וכינה גם העובדי כוכבים בשם עץ:
ויתן אותה למרטה. האויב נתן את החרב לצחצח אותה למען תהיה ראויה לאוחזה ביד: היא הוחדה חרב. ר״ל החרב ההיא חדדו אותה ומרטו אותה למען תת אותה ביד נ״נ ההורג לשיוכל להרבות הרוגים ולהבהיל אנשים:
זעק והילל. זעק בקול ועשה יללה כי החרב ההיא תהיה בעמי ואף היא תהיה בכל נביאי ישראל הם השרים והמושלי׳: מגורי אל חרב. אנשי׳ מאוספי׳ בחרב היו עם עמי להכו׳ בהם ולכן הכה בכף על הירך דרך צער ואבל:
כי בוחן. כי החרב ההיא נתחזקה בדבר החדוד והזוהר ולמה נתחזקה כ״כ אם גם תמאס לכרות שבט בני הם אוכלסי ישראל וכמו שמואסת כל עץ הם אוכלסי העובדי כוכבים א״כ לא יהיה צורך כלל אל החרב ולמה א״כ נתחזקה:
והך כף אל כף. דרך צער ואבל: ותכפל. אמור בנבואה אשר חרב השלישית תהיה כפולה ומרובה משתי החרבות שעברו ר״ל גלות צדקיהו תהיה קשה מגלות יהויקים ויהויכין: חרב חללים הוא. החרב ההיא תפיל חללים רבים וגם תפיל חלל הגדול ועל המלך צדקיהו יאמר כי גם הוא נלקח בשבי וישב במאסר אבל בשתי הגליות הראשונות עם כי נשבו המלכים לא הרבו להכות בעם: החודרת להם. ר״ל החרב ההיא שמורה בחדר מיוחד לבוא עליהם:
למען למוג לב. הביאה תהיה למען המס לב האנשים ולהרבות המכשולים ועל כל שערי עריהם אתן טבחת חרב כי בכל עריהם יהרגו בחרב: עשויה לברק. החרב עשויה לטושה למען היות לה זוהר להבהיל אנשים והיא מעופפת בבגד לבל יסור החדוד להיות נכונה לטבוח בה:
התאחדי. כאלו אל החרב יאמר אתה החרב היוצאת מבבל לך באחד מן הדרכים או פנה עצמך אל הימין ר״ל ליהודה היושב בימין או תשימי עצמך אל השמאל ר״ל לרבת בני עמון היושב בשמאל: אנה פניך מועדות. ומזומנות ללכת:
וגם אני וגו׳. כאומר אבל כמו שצויתי לך הנבא והך כף אל כף כן גם אני אכה כפי על כפי כי ידעתי שעל יהודה תלך החרב ובזה תנוח חמתי מאשר קצפתי עליהם: אני ה׳ דברתי. וכן יהיה:
שים לך. עשה לך שני דרכים לבוא באחד מהם חרב מלך בבל: מארץ אחד. הוא בבל: ויד ברא. ברור מקום מיוחד על הדרכים ההם ובהתחלת דרך היוצא מן העיר שם ברור ר״ל את המקום הזה ברור:
דרך תשים. דרך אחד תהיה לבוא בה החרב אל רבת בני עמון: ואת יהודה. ר״ל וגם תשים דרך אל יהודה היושב בירושלים הבצורה וחושב להשגב בה:
כי עמד וגו׳. ר״ל הדבר הזה בא לרמז אשר מלך בבל עמד בצאתו מארצו על הדרך והוא המקום אשר יתפרשו משם הדרכים אילך ואילך הנחשבות לפנות אל מול המקום ההוא: בראש. בהתחלת שני הדרכים המתפרשים: לקסם קסם. העמידה שם היתה למען לקסם קסם לדעת אנה ילך ויצליח: קלקל בחצים. לטש וזכך ברזל החצים עד שהיה מזהיר ביותר והרואה יוכל לראות בו כמו במראה ודרך בעלי הקוסמים היה לראות בו ולקסום: שאל בתרפים. עשויים המה בצורת אדם ומגידים עתידות ע״י כישוף: ראה בכבד. כי יש בו בהירות בעת שמוציאים אותו מגוף בעל חי והרואה יוכל לראות בו ודרך בעלי הקסם היה לקסום בו:
בימינו היה הקסם ירושלים. הקסם היה מגיד ללכת בימינו אל ירושלים: לשום כרים. להעמיד אילים מנגחים מול החומות לשברם ולכתתם: לפתוח פה ברצח. לזרז את העם שירצחו את בני העיר: להרים קול בתרועה. להבהיל את העם: על שערים. לשבר השערים: לשפוך וגו׳. הם ענייני מלחמה:
והיה להם. לישראל בעיניהם כקסם שוא ר״ל מה שעלה בקסמיו לעלות לירושלים היה בעיניהם שוא כי חשבו שלא יוכל לכבשה כאלו הכשדים נשבעו להם שבועות רבות שלא יכבשו אותה: והוא מזכיר עון. אבל כ״א מאנשי ירושלים היה מזכיר את העון לפני המקום בעשותו פעם בפעם להיות סבה שיהיה נתפש ביד האויב:
יען הזכרכם. עוונכם, בעבור שאתם מזכירים עונותיכם הראשונות במה שאתם מגלים פשעיכם החדשות לעשותם בפרסום: להראות. למען יהיו נראים חטאתיכם אשר מאז בסבת כל עונותיכם החדשות וכפל הדבר במ״ש: יען הזכרכם. בעבור שאתם מזכירים עונותיכם לכן תתפשו בכף מלך בבל:
ואתה חלל רשע. אתה רשע המחולל מן הקדושה ועל צדקיהו יאמר: בא יומו. שקעה שמשו והצלחתו בעת עשותו העון המשלים את הקץ וממלא את הסאה:
הסיר המצנפת. אתה צדקיהו הסר המצנפת והרם את העטרה מעל ראשך כי לא תמלוך עוד ולא תמשול בישראל: זאת לא זאת. ר״ל הרעה הזאת אשר באה ליהויקים וליהויכין לא היה כזאת הרעה הבאה עליך כי כשגלה יהויקים מלך בנו יהויכין וכשגלה יהויכין מלך צדקיהו אחי אביו ממשפחתו אבל אחר שגלה צדקיהו לא נשאר מי מולך ומושל ממשפחתו: השפלה. יהויכין שכבר גלה והושפל אותו אגביה כי מזרעו יצא זרובבל מלך המשיח: והגבוה. צדקיהו שהוא מולך עתה במעלה ורוממות אותו אשפיל כי יגלה מארצו ולא ימלוך מי מזרעו:
עוה עוה עוה אשימנה. את המלכות ההיא אעשה מעוות ומעוקם ועל צדקיהו יאמר וכפל המלה שלש פעמים לומר שעד עולם לא ימלוך מי מזרעו: גם זאת לא היה. ר״ל גם ההגבהה הזאת שיהיה ליהויכין שיצא מזרעו זרובבל לא יהיה הגבהה שלימה עד בוא מזרעו מלך המשיח ולו אתן הגבהה שלימה:
ואל חרפתם. על חרפתם אשר חרפו את ישראל במה שהלך נבוכדנאצר על ירושלים מפני הקסם: חרב חרב. כפל המלה לחוזק: פתוחה. שלופה היא מתערה לטבח כאומר הנה גם עליך תעבור: מרוטה להכיל. עוד היא מלוטשת להחזיק ולסבול הרג רב ולמען הרבות בריקה וזוהרה להבהיל אנשים:
בחזות. בעבור כי חוזי הכוכבים חזו לך שוא ובעבור כי הקוסמים קסמו לך כזב לאמר שלא תשיגם חרב מלך בבל לכן צוה ה׳ לתת אותך עם צוארי של חללי רשעי ישראל להיות דומה להם אשר שקעה שמשם והצלחתם בעת עשותם את העון המשלים את הקץ וממלא את הסאה:
השב אל תערה. וכי אשיב החרב אל תערה לבל תהרוג עוד באמת לא יהיה כן כ״א במקום אשר נבראת בארץ מגוריך שם אשפוט אותך בחרב מלך בבל:
ושפכתי. שם אשפוך עליך זעמי: באש עברתי. באש הבערה שאביא עליך אפיח בה להבעירה ולהלהיבה ר״ל בכל פעם תגבר העברה והזעם: אנשים בוערים. יודעים להבעיר את האש: חרשי משחית. אומנים בקיאים במלאכת ההשחתה:
לאש. שיבעירו הכשדים: בתוך הארץ. יהיה נבלע בארץ לבל יהיה נראה לעינים ולכן לא תהיה מוזכרת ממי לקחתי נקמתך: כי אני ה׳ דברתי. לכן כן יהיה:
