פסוק א:וְהִנֵּה בְּפֶתַח הַשַּׁעַר וגו׳. הֵם הֵם שֶׁאָמַר לְמַעְלָה ״אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה׳״ (יחזקאל ח:טז), אֶלָּא שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ שָׁם מִי הָיוּ, וְכָאן פֵּרֵשׁ אֶת שְׁמוֹת שְׁנַיִם מֵהֶם:
פסוק ג:הָאוֹמְרִים לֹא בְקָרוֹב. יָבוֹאוּ דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים עָלֵינוּ:
פסוק ג:בְּנוֹת בָּתִּים. אֵין לָחוּשׁ לָהֶם, אֶלָּא בְּנוֹת בָּתִּים וְשֶׁבֶת בְּתוֹכָם, כִּי לֹא נִגְלֶה מִן הָעִיר הַזֹּאת עַד מוֹתֵינוּ:
פסוק ג:הִיא הַסִּיר וַאֲנַחְנוּ הַבָּשָׂר. כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַבָּשָׂר יוֹצֵא מִן הַסִּיר עַד גְּמַר בִּשּׁוּלוֹ, כָּךְ לֹא נֵצֵא מִמֶּנָּה עַד שֶׁנָּמוּת:
פסוק ה:כֵּן אֲמַרְתֶּם. יָדַעְתִּי כִּי זֹאת אֲמַרְתֶּם, שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם הַסִּיר וְאַתֶּם הַבָּשָׂר (יחזקאל יא:ג); וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, כִּי לַחֲלָלִים שֶׁנְּתַתֶּם בָּהּ הִיא לְסִיר (יחזקאל יא:ז), שֶׁהֵם נִגְמְרוּ בָהּ, אֲבָל לָכֶם לֹא תִהְיֶה לְסִיר, לִקְלוֹט אֶתְכֶם עַד יוֹם מִיתָה, כִּי אֶתְכֶם אוֹצִיא מִתּוֹכָהּ:
פסוק ה:וּמַעֲלוֹת רוּחֲכֶם. הָעוֹלֶה עַל דַּעְתְּכֶם, בּוֹטְרָ״א טָלַנְ״ט בְּלַעַ״ז:
פסוק ז:הוֹצִיא. כְּמוֹ לְהוֹצִיא; וְלַשָּׁוְא בְּנִיתֶם הַבָּתִּים (יחזקאל יא:ג), כִּי בַּגָּלוּת תֵּלְכוּ, הָאָבוֹת וְהַבָּנִים, וְאֵין יוֹרֵשׁ אֶת הַבָּתִּים:
פסוק ח:חֶרֶב יְרֵאתֶם. כְּשֶׁפְּנִיתֶם לְעֶזְרָה לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּצִדְקִיָּהוּ ״וַיִּמְרֹד בּוֹ לִשְׁלֹחַ מַלְאָכָיו מִצְרַיִם״ (יחזקאל יז:טו):
פסוק י:עַל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. בְּסוֹף הַגְּבוּל; וְהִיא רִבְלָה אֶרֶץ חֲמָת (ירמיה לט:ה), הִיא אַנְטוֹכְיָא (ויקרא רבה ה:ב); שָׁם נִשְׁפַּט צִדְקִיָּהוּ בְּיַד נְבוּכַדְנֶצַּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר מְלָכִים (מלכים ב כה:ו-ז), שָׁם שָׁחַט אֶת בָּנָיו, שָׁם נִקֵּר אֶת עֵינָיו; וְהִיא סוֹף הַגְּבוּל, שֶׁנֶּאֱמַר בַּמְרַגְּלִים וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת: ״עַד לְבֹא חֲמָת״ (במדבר יג:כא):
פסוק יא:לֹא תִהְיֶה לָכֶם לְסִיר. הַמְשַׁמֶּרֶת נְתָחֶיהָ עַד גְּמַר בִּשּׁוּלָם:
פסוק יא:וְאַתֶּם תִּהְיוּ בְתוֹכָהּ לְבָשָׂר. שֶׁתִּנָּתְכוּ בְתוֹכָהּ וְתִשָּׁבְרוּ בְתוֹכָהּ כְּבָשָׂר בְּסִיר וּבְתוֹךְ קַלַּחַת:
פסוק יא:אֶל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם. וְלֹא בְתוֹכָהּ תָּמוּתוּ:
פסוק טו:אַחֶיךָ אַחֶיךָ. גָּלוּת שׁוֹמְרוֹן (מלכים ב יז) וְגָלוּת יְכָנְיָה (מלכים ב כד):
פסוק טו:וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל. שֶׁהָלְכוּ בַּגּוֹלָה:
פסוק טו:אֲשֶׁר אָמְרוּ לָהֶם. אֲשֶׁר אָמְרוּ עֲלֵיהֶם יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלֹּא גָלוּ עִם יְכָנְיָה, שֶׁהִמְלִיךְ עֲלֵיהֶם נְבוּכַדְנֶצַּר אֶת צִדְקִיָּהוּ (מלכים ב כד:יז), וְעַתָּה גַּם הֵם מְשַׂחֲקִים עַל אֲחֵיהֶם שֶׁגָּלוּ, וְאוֹמְרִים עֲלֵיהֶם: רַחֲקוּ מֵעַל ה׳:
פסוק טז:לְמִקְדָּשׁ מְעַט. ״לְבָתֵּי כְנִישְׁתָּא דְּאִינוּן יָתְבִין תַּנְיָין לְבֵית מִקְדָּשָׁא״ (תרגום יונתן):
פסוק יט:לֵב בָּשָׂר. לֵב רַךְ וְנוֹחַ לְהִכָּנַע:
פסוק כא:וְאֶל לֵב שִׁקּוּצֵיהֶם וְגוֹ׳. וְאוֹתָם אֲשֶׁר אֶל לֵב שִׁקּוּץ וְתוֹעֵבָה לִבָּם הוֹלֵךְ, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁלֹּא גָלוּ, וְטוֹעִים בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְשִׁקּוּצִים:
פסוק כא:דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי. שֶׁאוֹצִיא עֲלֵיהֶם חֶרֶב וּשְׁבִי וְיֵלְכוּ בַגּוֹלָה:
פסוק כב:וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים. לְאַחַר שֶׁגָּמַר דְּבָרוֹ אֵלַי, נִסְתַּלֵּק:
פסוק כג:עַל הָהָר אֲשֶׁר מִקֶּדֶם לָעִיר. הוּא הַר הַזֵּיתִים, שֶׁהוּא בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל הָעִיר, וְזֶה מַסָּע שְׁלִישִׁית (ראה רש״י יחזקאל ט:ג):
פסוק כד:בַּמַּרְאֶה בְּרוּחַ אֱלֹהִים. נִדְמֶה לִי כְּאִלּוּ עַכְשָׁיו הוּא מַחֲזִירֵנִי מִירוּשָׁלַיִם לְבָבֶל:
