פסוק א:ותשא. רוח אלהים נשא אותי במראה הנבואה:
פסוק א:אל שער בית ה׳ הקדמוני. ר״ל אל שער ההיכל המזרחי ולתוספת ביאור אמר הפונה קדימה לא השער הפונה למערב לבית קה״ק:
פסוק א:עשרים וגו׳. ר״ל שם עמדו כ״ה איש ובין האנשים ההם ראיתי את יאזניה וכו׳:
פסוק ב:החושבים. אשר חושבים און ויועצים בעיר הזאת עצת רע:
פסוק ג:האומרים. אשר יאמרו בעצתם לא בזמן קרוב יהיה היעוד הרע שהנביא מייעד על העיר הזאת ולכן בנות בתים ר״ל א״כ אין לנו עסק כ״א לבנות בתים כי בהם נשב ימים רבים:
פסוק ג:היא הסיר. ירושלים היא הסיר שמבשלין בו ואנחנו הבשר ההושם בסיר ר״ל כשם שאין הבשר יוצא מן הסיר עד גמר בישולו כן אנחנו לא נצא מן העיר הזאת עד גמר הבישול והוא ביום המיתה:
פסוק ד:לכן. הואיל וכן יאמרו הנבא עליהם הפוך אמריהם:
פסוק ד:הנבא וגו׳. כפל הדבר לזרזו:
פסוק ה:ותפול. חנתה עלי רוח הנבואה:
פסוק ה:אמור. אל אנשי ירושלים:
פסוק ה:כן אמרתם. כדבר הזה לא בקרוב וגו׳ אמרתם אתם בית ישראל ועל בני יהודה יאמר:
פסוק ה:ומעלות רוחכם. ר״ל לא בלבד ידעתי אמריכם כי אף המחשבות העולות על רוחכם ידעתי אני בכל פרט ופרט:
פסוק ו:הרביתם. ר״ל ובעבור הדברים והמחשבות האלו אשר תחשובו שלא תגלו מן העיר תוסיפו לעשות הרע ותרבו חללים בעיר הזאת ותמלאו החוצות חללים:
פסוק ז:לכן. הואיל וכן עשיתם לכן כה אמר ה׳ חלליכם וגו׳ ר״ל הנה עתה נתקיים אמריכם שאמרתם היא הסיר וגו׳ כי חלליכם אשר הרגתם בתוכה המה הבשר ולעומת פגרי החללים דימה העיר אל הסיר שמשימים בה את הבשר כי כן שמתם בה פגרי חללים:
פסוק ז:ואתכם. אבל עליכם גזרתי להוציא מתוכה או אתכם אוציא מתוכה ללכת גולה ולא יתקיים אמריכם בעצמכם:
פסוק ח:חרב יראתם. מחרב מלך בבל יראתם וחרב אביא עליכם ממנו:
פסוק י:על גבול ישראל. סמוך לגבול ישראל אשפוט אתכם והוא ברבלה בארץ חמת כמ״ש ויעלהו וגו׳ דבלתה וגו׳ וישחט מלך בבל את בני צדקיהו וגו׳ ואת כל חורי יהודה שחט מלך בבל ואת עיני צדקיה עור (ירמיהו ל״ט:ו׳-ז׳):
פסוק י:וידעתם. אז תדעו שאני ה׳ הנאמן לשלם גמול:
פסוק יא:היא. ירושלים לא תהיה לעומתכם כסיד המשמרת הבשר ההושם בתוכה עד גמר הבישול כי לא תהיו בה עד יום המיתה:
פסוק יא:ואתם. אבל אתם תהיו בתוכה דומה לבשר המצטמק בתוך הסיר כי שמה תהיו נמקים ונמסים אבל לא תמותו בה כי על גבול ישראל ברבל׳ בארץ חמת שם אשפוט אתכם משפט מות:
פסוק יב:וידעתם. אז תדעו אשר אני ה׳ הנאמן לשלם גמול על אשר לא הלכתם בחוקי:
פסוק יב:וכמשפטי הגוים וגו׳. לעבוד עבודת כוכבים כמותם:
פסוק יג:כהנבאי. כאשר נבאתי הנבואה שהיא כי במראה הנבואה היה נראה לו כאלו מתנבא הדבר הזה וכאשר צוה לו המקום כמ״ש למעלה לכן הנבא עליהם וכו׳:
פסוק יג:ופלטיהו. אחד מן השרים שעמדו בפתח השער:
פסוק יג:מת. מיתה פתאומית:
פסוק יג:ואפול וגו׳. להשתחוות ולבקש רחמים:
פסוק יג:כלה אתה עושה. וכי אתה עושה כלה את השארית לבל יותר מי ועל שראהו מת פתאום והיה מראשי העם חשב שמא כן ימותו כולם:
פסוק טו:אחיך אחיך אנשי גאולתך. אמר שלש פעמים אחד נגד גלות ארץ זבולון וארץ נפתלי בימי פקח בן רמליהו כמ״ש (במ״ב) ואחד נגד גלות אנשי עבר הירדן כמ״ש בדה״א ואחד נגד גלות יהודה בימי יהויקים ובימי יהויכין:
פסוק טו:וכל בית ישראל כלה. הוא הגלות הכללי בימי הושע בן אלה כמ״ש במ״ב:
פסוק טו:אשר אמרו להם. אשר יושבי ירושלים אמרו על כל אנשי הגליות האלה הנה הם רחקו מעל ה׳ וממקדשו והשליכם לארצות רחוקות ולא ישגיח בהם מעתה וכל א״י בכללה נתנה לנו למורשה ואנחנו נשב בכולה עד עולם וא״כ שמחים הם בצרתם וחושבים לרשת ארצם וכאומר איך א״כ תצעק על מות האנשים הרשעים ההמה:
פסוק טז:לכן. הואיל ואומרים שלא אשגיח בהם מעתה אמור להם כה אמר ה׳ עם כי הרחקתים ממקדשי ומארצם להיות גולים ועם כי פזרתים בארצות העמים אבל הנה מהשגחתי לא רחקו כי בהארצות אשר באו שמה אהיה להם למקדש מעט ר״ל אשרה שכינתי בבתי הכנסיות שלהם ועם כי רחקו מן מקדשי שהוא המקדש הגדול אשר בירושלים יהיה להם במקומו מקדש מעט:
פסוק יז:לכן אמור. הואיל ואומרים שאנשי הגליות האלה לא ישובו לעולם לארצם והם יירשוה לכן אמור אליהם כה אמר ה׳ וקבצתי וגו׳ ר״ל כן אמר ה׳ וכן יעשה ואקבץ אתכם וגו׳ ואז אחזיר לכם את אדמת ישראל ועל ימי המשיח יאמר:
פסוק יח:והסירו וכו׳. ר״ל השקוצים והתועבות הנעשים בה עתה יסירו מתוכה כלומר אז לא יהיה נעשה בה עוד:
פסוק יט:לב אחד. ר״ל לא יהיה עוד לבם חלוק ומסופק להאמין בה׳ כי בכל לב יאמינו בה׳:
פסוק יט:ורוח חדשה. רצון חדש ללכת בחוקי:
פסוק יט:לב האבן. לב קשה כאבן:
פסוק יט:מבשרם. ר״ל מגופם:
פסוק יט:לב בשר. רך כבשר ר״ל מוכנע ונוח:
פסוק כ:למען. באופן שילכו בחוקותי וישמורו משפטי בלבם ויעשו אותם:
פסוק כ:והיו לי לעם. להאמין בי ולשמור מצותי:
פסוק כ:ואני אהיה להם לאלהים. להציל ולהושיע אותם:
פסוק כא:ואל לב וגו׳. ר״ל אבל האנשים הרשעים הנשארים בירושלים אשר לבם הולך אל תוכיות השקוצים והתועבות לא ישארו בה לעולם לרשת חלקם כי גמול דרכם אתן בראשם ויגלו ממנה למרק עוונם:
פסוק כב:וישאו הכרובים. הרימו כנפיהם להסתלק מן המקום ההוא:
פסוק כב:לעומתם. לעומת הכרובים בשוה להם:
פסוק כב:עליהם. על הכרובים:
פסוק כג:ויעל. נסתלק מעל תוך העיר:
פסוק כג:על ההר. הוא הר הזיתים העומד במזרח העיר:
פסוק כד:ורוח. רוח הנבואה לקחני משם והביאני אל ארץ כשדים:
פסוק כד:במראה ברוח אלהים. במראה הנבואה נראה לי כאלו הביאני אל ארץ כשדים כי באמת שם היה אבל מתחלה נראה לי במראה הנבואה כאלו בא לירושלים כמ״ש ותבא אותי ירושלמה במראות אלהים (לעיל ח) ועתה נראה לו במראה הנבואה כאלו חזר למקומי:
פסוק כד:ויעל מעלי. ואז נסתלק מעלי המראה אשר ראיתי:
פסוק כה:אל הגולה. אל אנשי הגולה למען ישלחו הדברים לקרוביהם לירושלים:
פסוק כה:את כל דברי ה׳ וגו׳. כל הדברים אשר הראוהו בשנה הששית שאז הובא לירושלים במראה הנבואה: