פסוק א:הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר. ייתכן שכותרת זו, המצויה רק בספר ירמיה, מעידה שהדברים נכתבו על ידי סופרו של הנביא, ברוך בן נריה.
פסוק ב:כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: כְּתָב־לְךָ אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ — אותם שייאמרו להלן, אֶל, על סֵפֶר. לעומת הנבואות המתייחסות אל קהל מסוים ומופנות אליו, נבואה זו מתארת מאורעות כלליים שיתרחשו בעתיד, אולי בעתיד רחוק. על כן היא נכתבת לזיכרון ולאו דווקא נאמרת בפה.
פסוק ג:כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים, יבואו, נְאֻם־ה', וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, אָמַר ה', וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי לַאֲבֹתָם וִירֵשׁוּהָ.
פסוק ד:וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל־יִשְׂרָאֵל וְאֶל־יְהוּדָה:
פסוק ה:כִּי־כֹה אָמַר ה': קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ, קול פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם, שלווה.
פסוק ו:שַׁאֲלוּ, חפשו נָא וּרְאוּ אִם־יֹלֵד זָכָר, הלוא זכרים אינם יולדים, ואם כן מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל־גֶּבֶר ויָדָיו עַל־חֲלָצָיו, מותניו כַּיּוֹלֵדָה, ומדוע נֶהֶפְכוּ כָל־הפָּנִים לְיֵרָקוֹן, פני אנשים מיוסרות וחיוורות כשל חולים ומפוחדים?!
פסוק ז:הוֹי, כִּי גָדוֹל, עז הַיּוֹם הַהוּא, מֵאַיִן כָּמֹהוּ, וְעֵת־צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב — וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ. ייתכן שדימוי הלידה מרמז על תהליך שמתוך כאביו ומצוקתו תופיע הישועה.
פסוק ח:וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, אֶשְׁבֹּר את עֻלּוֹ של הנוגש מֵעַל צַוָּארֶךָ, וּמוֹסְרוֹתֶיךָ, רצועות הרתמה שלך אֲנַתֵּק, וְלֹא־יַעַבְדוּ־בוֹ — ביעקב עוֹד זָרִים.
פסוק ט:וְעָבְדוּ בני ישראל אֵת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם.
פסוק י:וְאַתָּה אַל־תִּירָא, עַבְדִּי יַעֲקֹב, נְאֻם־ה', וְאַל־תֵּחַת, תפחד, תישבר, יִשְׂרָאֵל, כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ, אחלץ אותך מֵרָחוֹק וְאֶת־זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם. וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן, יהיה שלֵו וישב לבטח וְאֵין מַחֲרִיד, מבהיל,
פסוק יא:כִּי־אִתְּךָ אֲנִי, נְאֻם־ה', לְהוֹשִׁיעֶךָ. כִּי, גם אם אֶעֱשֶׂה כָלָה, השמדה בְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם, אַךְ אֹתְךָ לֹא־אֶעֱשֶׂה כָלָה. אמנם אין פירוש הדבר שתצאו בלא כלום — וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, תקבלו את עונשכם, וְאולם נַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ. לא אכרית אתכם. קיומכם מובטח.
פסוק יב:כִּי כֹה אָמַר ה': אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ, אסונך חמור מאוד, נַחְלָה, חולה וכואבת מַכָּתֵךְ,
פסוק יג:אֵין דָּן, אין מי שיגזור את דִּינֵךְ לְמָזוֹר, לרפואה, שהרי רְפֻאוֹת תְּעָלָה, תרופות מבריאות אֵין נמצאות לָךְ.
פסוק יד:כָּל־מְאַהֲבַיִךְ, העמים שאהבו אותך בעבר, שְׁכֵחוּךְ, אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ כדרכם של יחסים פוליטיים, שהכול בהם נעשה מתוך אינטרסים, כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ, מוּסַר, עונש אַכְזָרִי, עַל רֹב עֲוֹנֵךְ, על כי עָצְמוּ חַטֹּאתָיִךְ.
פסוק טו:מַה־תִּזְעַקי עַל־שִׁבְרֵךְ ועל כך שאָנוּשׁ מַכְאֹבֵךְ?! הלוא עַל רֹב עֲוֹנֵךְ, על כי עָצְמוּ חַטֹּאתַיִךְ, עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ.
פסוק טז:לָכֵן, אמנם ראויים לך הייסורים בגלל חטאייך, אבל כָּל־אֹכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ, וְכָל־צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ. וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ, שודדיך לִמְשִׁסָּה לשוד שישדדו אותם. וְכָל־בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז. כל אלה שפגעו בך עתידים לתת את הדין משום שלא הייתה להם הזכות לשדוד ולבזוז אותך.
פסוק יז:כִּי, אף שהכול גזרו דינך לאבדון, אני אַעֲלֶה אֲרֻכָה, רפואה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ, נְאֻם־ה', כִּי "נִדָּחָה, מגורשת" קָרְאוּ לָךְ, "צִיּוֹן הִיא, דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ". כך אמרו כולם והרשו לעצמם להשפילך עד עפר, אך לא ידעו כי אני אדרוש את נקמתך ואשיבך למעמדך.
פסוק יח:כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי־שָׁב, אשיב את שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב. ומשמע גם: אני עצמי אשוב כאשר אחזיר אתכם למקומכם, ועל מִשְׁכְּנֹתָיו של יעקב אֲרַחֵם, וְנִבְנְתָה עִיר עַל־תִּלָּהּ, במקום מוגבה או: על תלי חרבות, כפי שהיה נהוג בימי קדם. וְאַרְמוֹן עַל־מִשְׁפָּטוֹ, כמנהגו, כראוי לו יֵשֵׁב.
פסוק יט:וְיָצָא מֵהֶם — מערי יעקב ואוהליו קולות תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים, קולות שעשוע. וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ, וְהִכְבַּדְתִּים, אגדיל אותם וְלֹא יִצְעָרוּ, הם לא יהיו דלים וקטנים.
פסוק כ:וְהָיוּ בָנָיו כְּמקֶדֶם, וַעֲדָתוֹ לְפָנַי תִּכּוֹן, תתקיים, וּפָקַדְתִּי, אשיב גמול עַל כָּל־לֹחֲצָיו.
פסוק כא:וְהָיָה אַדִּירוֹ, מלכו יצמח מִמֶּנּוּ, וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא. לא ימשלו בו זרים. וְהִקְרַבְתִּיו — את מנהיג ישראל, או: את ישראל בכלל, וְנִגַּשׁ אֵלָי, כִּי מִי הוּא־זֶה אשר עָרַב אֶת־לִבּוֹ, יעז לָגֶשֶׁת אֵלַי, בלא שאקרב אני אותו, נְאֻם־ה'?!
פסוק כב:וִהְיִיתֶם לִי לְעָם, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים. זו תכלית התיקון למצבם של ישראל.
פסוק כג:הִנֵּה סַעֲרַת ה' בחֵמָה, כעס יָצְאָה, סַעַר מִתְגּוֹרֵר, מתחולל, חונה, גורף הכול, מרעיד, מתרוצץ או: מתגלגל, עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל.
פסוק כד:לֹא יָשׁוּב חֲרוֹן אַף, כעסו של ה' עַד־עֲשֹׂתוֹ וְעַד־הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת, מחשבות לִבּוֹ. בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ. בסופו של דבר תוכלו לראות ולהבין את חשבונותי.
