פסוק א:אל יתר וכו׳. על אותן שבירושלים:
פסוק ב:אחרי צאת וכו׳. שהגלה אחר שיצא יכניהו וכו׳ להיות נמסרים ביד נ״נ כמ״ש במלכים:
פסוק ב:והגבירה. המלכה והיא אם המלך כי היא יצאה עמו כמ״ש שם:
פסוק ב:והסריסים. וחזר ופירש שרי יהודה וירושלים:
פסוק ב:והחרש והמסגר. הם האומנים ושומרי השערים אשר סגרו אותם בעתם כן ת״י:
פסוק ג:ביד אלעשה. ר״ל הספר ההוא שלח ביד אלעשה וכו׳:
פסוק ג:לאמר. דברי הספר היו לאמר את האמור למטה:
פסוק ה:ושבו. ותשבו בהם כי לא תצאו מבבל בזמן קרוב:
פסוק ו:והולידו. עד לא תצאו משם:
פסוק ו:ורבו שם. ר״ל קחו נשים למען תרבו שם וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ו:ואל תמעטו. ר״ל אל תמנעו לקחת נשים לבל תמעטו כי כשימותו הם ולא ישארו בנים במקומם ימעטו א״כ במספר:
פסוק ז:ודרשו. בקשו את שלום העיר וכו׳:
פסוק ז:כי בשלומה. כשיהיה בה שלום יהיה גם לכם שלום כמאמ׳ חכמינו ז״ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות:
פסוק ח:אל ישיאו וכו׳. נביאי השקר והקוסמים אשר בקרבכם אל יפתו אתכם במה שאומרים שמהר תשובו לירושלים בהפך מדברי וקצר בדבר המובן מעצמו:
פסוק ח:חלומותיכם. האומרים לכם מה שראו בחלום:
פסוק ח:אשר אתם מחלמים. רצה לומר שאתם שואלים מהם שהם ישאלו שאלת חלום:
פסוק ט:כי בשקר. מה שאומרים בשמי הוא שקר כי לא שלחתים:
פסוק י:כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה. כאשר יושלם לבבל שבעים שנה מהתחלת התפשטותה על ישראל מעת שכבש נ״נ את יהויקים בראשונה והיא היתה בשניה למלכות נ״נ והוא מלך מ״ה שנים א״כ נשארו עוד משנותיו מ״ד שנים וימי אויל מרודך בנו כ״ג שנים אלא שנבלעה שנה אחת בימי מלכות אביו כי עלתה לזה ולזה הרי אם כן ס״ו שנים וימי בלשאצר בנו ג׳ שנים הרי שבעים שנה חסר אחת א״כ בשנת אחת לדריוש מלאו שבעים שנה ומיד כשמת דריוש ומלך כורש בשנה הראשונה היתה הפקידה ושבו לארצם וכמ״ש בדניאל:
פסוק י:אפקוד אתכם. אז אזכור בכם ואז אקיים עליכם את דברי הטוב וכו׳ אבל לא קודם הזמן הזה כדברי הנביאים המשקרים:
פסוק יא:כי אנכי ידעתי. אשר אנכי ידעתי את המחשבות וכו׳ שהמה לשלום ולא לרעה ר״ל מה שתתעכבו בגולה שבעים שנה לכם לטובה כי אז יכנע לבבכם הערל וזהו יהיה סבה לתת לכם אחרית טוב ותקוה טובה אחר שתשובו הנה:
פסוק יב:וקראתם אותי. ר״ל אחר שיכנע לבבכם תשובו ותהיו במקום המקודש מקום המוכן ביותר לעבוד את ה׳ אז כאשר תקראו אלי ותלכו בדרכי ותתפללו אלי להשיב את כל בני הגולה מכל המקומות:
פסוק יב:ושמעתי אליכם. אז אשמע אליכם:
פסוק יג:ובקשתם אותי. וכאשר תבקשו אותי אז תמצאו אם תדרשו אותי בכל לבבכם:
פסוק יד:ונמצאתי לכם. אז אהיה נמצא לכם למלאות משאלותיכם ואשיב את שבותכם ר״ל את הדבר הראוי להשיב לכם והוא הממשלה הראשונה:
פסוק יד:וקבצתי אתכם. ר״ל את כל הגולה אקבץ מכל הגוים וכו׳ ואת כולם אשיב אל המקום הזה וכאומר מה שתשובו מבבל אין עצם הכוונה על הגאולה ההיא לשיהא נחשב מהירת ההשבה לטובה כי עצם הכוונה היא למען תהיו במקום המקודש מקום מוכן ביותר לעבוד את ה׳ להתפלל לפניו על גאולה כללית ושלימה גאולת עולם א״כ לטובה תחשב מה שתתעכבו שמה למען יכנע לבבכם לשוב לה׳ ויקובל תפלתכם (אבל הם לא כן עשו והוסיפו עוד לחטוא לכן גלו שוב ממנה):
פסוק טו:כי אמרתם. אם תאמרו הנה ה׳ העמיד לנו נביאים בבבל והמה מתנבאים שמהר נשוב וקצר בדבר המובן מעצמו:
פסוק טז:כי כה אמר ה׳. רצה לומר לא אמת ידברו כי כה אמר ה׳ על המלך היושב על כסא המלוכה ועל כל העם וכו׳:
פסוק יז:כה אמר ה׳. בעבור שארכו הדברים באמרו אחיכם וכו׳ אמר שנית כה אמר ה׳:
פסוק יז:הנני משלח בם. אגרה בם חרב האויב והרעב והדבר וכאומר ואיך אם כן תשובו אתם מהרה אם אמסור ביד האויב גם את היושבים פה:
פסוק יז:כתאנים השוערים. כתאנים המגונים אשר אין לאכל בעבור רעתן השנואים ומרוחקים מבני אדם וכמ״ש וכתאנים הרעות וכו׳ כן אתן את צדקיהו וכו׳ (לעיל כד):
פסוק יח:ורדפתי. אפרע מהם בחרב האויב וברעב ובדבר:
פסוק יח:ונתתים לזעוה. ר״ל אמסרם לכל ממלכות הארץ להיותם לזעוה כי כולם יחרידום:
פסוק יח:לאלה. ישבעו לומר בשבועתם אהיה כהיהודים האומללים:
פסוק יח:ולשמה. כולם יתמהו על גודל חורבנה:
פסוק יח:ולשרקה. ישרקו על גודל האבדון:
פסוק יח:ולחרפה. יחרפו אותם:
פסוק יח:הדחתים. כמו אדיחם עבר במקום עתיד:
פסוק יט:תחת. בעבור אשר לא שמעו את דברי:
פסוק יט:השכם ושלוח. עם כי הייתי משכים ומשלח בזריזות רב עכ״ז לא שמעתם וכאלו ידבר אל מול יושבי ירושלים:
פסוק כא:אל אחאב וכו׳. על אחאב ועל צדקיה:
פסוק כא:שקר. דבר אשר לא צויתי:
פסוק כב:לכל גלות. לכל בני הגולה:
פסוק כב:לאמר. שיאמרו בקללתם ישימך ה׳ כצדקיה וכו׳:
פסוק כג:יען. בעבור שעשו נבלה וזנו עם נשי רעיהם ועוד שנית שדברו בשמי שקר:
פסוק כג:הידוע. אשר דברו שקר כי לא צויתים:
פסוק כג:ועד. כי ראיתי את אשר נאפו:
פסוק כד:ואל שמעיהו. גם זה מדברי הספר ששלח לבבל ואמר שה׳ אמר לו שיאמר כזאת על שמעיהו הנחלמי:
פסוק כה:יען. בעבור ששלחת הנה אגרות משמך לבד לא בשם כל בני הגולה וכאלו הכל תלוי בך לבד:
פסוק כה:לאמר. וכה דברת בהאגרות:
פסוק כו:ה׳ נתנך. כן כתב לצפניה הנה ה׳ העמיד אותך להיות כהן רצה לומר להיות שר הכהנים במקום יהוידע הכהן:
פסוק כו:להיות פקידים. להשגיח להיות ממונים בבית ה׳ על כל איש משוגע ומתנבא דברי שגעון מלבו:
פסוק כו:ונתתה אותו. ר״ל על פי דבריך יתנהו הממונים אל המהפכת וכו׳ להיות כלוא שם:
פסוק כז:ועתה. הואיל וכן למה אפילו לא גערת נזיפה בירמיה המנבא לכם דברי שגעון מלבו וקצר בדבר המובן:
פסוק כח:כי על כן. ר״ל כי נראה בו שמדבר שגעון מלבו על אשר שלח וכו׳:
פסוק כח:ארוכה היא. הגלות הזה שאתם בה תהיה לזמן ארוך לכן בנו שם בתים ותשבו בהם כי לא תצאו משם בזמן קרוב וכאומר הלא הדברים האלה לשגעון יחשבו כי לא כן דבר ה׳ עמדי (ויתכן שעד לא שלח ירמיה הספר ביד אלעשה שלח ירמיה מקודם הדברים האלה בע״פ או במכתב):
פסוק כט:ויקרא צפניה וכו׳. גם זה מדברי הספר שכתב אליהם שצפניה קרא הספר לפניו וראה כי כן כתב (ואף שירמיה עצמו כתב הדבר לא אמר באזני כמדבר בעדו כי אם כאחר המדבר וכן דרך המקרא כמ״ש וישלח ה׳ וכו׳ ואת שמואל (ש״א יב) ולא אמר ואותי עם כי שמואל עצמו היה המדבר):
פסוק ל:ויהי דבר ה׳. בעבור שארכו הדברים באמרו הסבה ושצפניה קרא הספר באזניו לכן אמר שוב ויהי דבר ה׳ וכו׳:
פסוק לא:על כל הגולה. אל כל הגולה:
פסוק לא:אל שמעיה. על שמעיה:
פסוק לא:על שקר. על הבטחת שקר:
פסוק לב:הנני פוקד. העון הזה אזכור להשיב גמול על שמעיה ועל זרעו:
פסוק לב:לא יהיה לו. ר״ל לא יהיה מזרעו איש יושב במושב השרים והזקנים:
פסוק לב:ולא יראה בטוב וכו׳. הוא ההשבה מן הגולה:
פסוק לב:על ה׳. בעבור ה׳ דבר דבר המוסר ממנו מה שלא אמרה:
