פסוק א:וְאֵלֶּה דִּבְרֵי הַסֵּפֶר, האיגרת שבה נכתבה הנבואה אֲשֶׁר שָׁלַח יִרְמְיָה הַנָּבִיא מִירוּשָׁלִָם אֶל־יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה, בעלי המעמד שיצאו לגלות ונשארו בחיים, וְאֶל־הַכֹּהֲנִים וְאֶל־הַנְּבִיאִים וְאֶל־כָּל־הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה,
פסוק ב:אַחֲרֵי צֵאת יְכָנְיָה הַמֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָה, אמו, ואולי אשתו וְהַסָּרִיסִים, פקידי בית המלכות שָׂרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר, אומני מלאכה, או: יועצים וחכמים, מִירוּשָׁלִָם.
פסוק ג:הספר נמסר בְּיַד אֶלְעָשָׂה בֶן־שָׁפָן וּגְמַרְיָה בֶּן־חִלְקִיָּה, הנציגים הדיפלומטיים אֲשֶׁר שָׁלַח צִדְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֶל־נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּבֶלָה. כך התאפשר לירמיהו להעביר את המכתב לבני ישראל הגולים, לֵאמֹר׃
פסוק ד:כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לְכָל־הַגּוֹלָה אֲשֶׁר־הִגְלֵיתִי מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה —
פסוק ה:בְּנוּ בָתִּים ושׁבוּ ישיבת קבע, וְנִטְעוּ גַנּוֹת, גנים וְאִכְלוּ אֶת־פִּרְיָן. כדאי שתעסקו בגידולים חקלאיים לפרנסתכם ובנטיעה ארוכת טווח כי שהייתכם בבבל לא תהיה קצרה.
פסוק ו:קְחוּ נָשִׁים, וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת, וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים, וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים וְהן תֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת, וּרְבוּ־שָׁם וְאַל־תִּמְעָטוּ. התיישבו במקום, התרבו וחיו חיים נורמליים, שכן לפניכם גלות ממושכת. אין טעם אפוא שתחיו בציפייה לשעה שבה תחזרו.
פסוק ז:וְיתר על כן, דִרְשׁוּ אֶת־שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה, וְהִתְפַּלְּלוּ בַעֲדָהּ אֶל־ה'. כעת אתם תושביה של מדינה אחרת, ועליכם להתפלל לשלומה כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם.
פסוק ח:כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אַל־יַשִּׁיאוּ לָכֶם, יפתו אתכם נְבִיאֵיכֶם אֲשֶׁר־בְּקִרְבְּכֶם וְקֹסְמֵיכֶם, וְאַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־חֲלֹמֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַחְלְמִים, חולמים. או: גורמים לחלום.
פסוק ט:כִּי בְשֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי. לֹא שְׁלַחְתִּים. נְאֻם־ה'.
פסוק י:כִּי־כֹה אָמַר ה': כִּי לְפִי, לעת מְלֹאת לְבָבֶל כמעצמת נבוכדנאצר שִׁבְעִים שָׁנָה — אֶפְקֹד אֶתְכֶם, וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת־דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה.
פסוק יא:כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת־הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם, נְאֻם־ה', מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה, לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית, שארית וְתִקְוָה. אני מייעד לכם צמיחה ושגשוג.
פסוק יב:וּקְרָאתֶם אֹתִי, וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי — וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם,
פסוק יג:וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי — וּמְצָאתֶם, כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל־לְבַבְכֶם,
פסוק יד:וְנִמְצֵאתִי, אמציא עצמי, אענה לָכֶם, נְאֻם־ה'. וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבוּתְכֶם, חזרתכם למצב הראשון, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל־הַגּוֹיִם וּמִכָּל־הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי, הרחקתי אֶתְכֶם לשָׁם, נְאֻם־ה', וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם. עתה ההזדמנות לחזור אל ה' ולעבדו בכל לב.
פסוק טו:אני מדגיש בפניכם דברים אלו, כִּי אֲמַרְתֶּם: הֵקִים לָנוּ ה' נְבִאִים בָּבֶלָה, והם צופים עתיד שונה וחזרה מהירה ארצה. אל תתנו להם להשלות אתכם, ראוי שתכלכלו בגולה לא רק את חייכם, אלא גם את חיי בניכם ונכדיכם אחריכם, במשך שבעים השנים הבאות.
פסוק טז:כִּי לעומת גורלכם הטוב, בני הגולה — כֹה אָמַר ה' אֶל־הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב אֶל, על כִּסֵּא דָוִד וְאֶל־כָּל־הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת, ירושלים, אֲחֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־יָצְאוּ אִתְּכֶם בַּגּוֹלָה.
פסוק יז:כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עליהם: הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּם אֶת־הַחֶרֶב, אֶת־הָרָעָב וְאֶת־הַדָּבֶר, וְנָתַתִּי אוֹתָם כַּתְּאֵנִים הַשֹּׁעָרִים, המקולקלות, אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ.
פסוק יח:וְרָדַפְתִּי אַחֲרֵיהֶם בכל מקום שילכו, בַּחֶרֶב, בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה, זוועה, חלחלה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, לְאָלָה, לקללה וּלְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה, תופעה ששורקים עליה מתימהון, וּלְחֶרְפָּה בְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הִדַּחְתִּים, אגרשם שָׁם. גם בני העם שנשארו בארץ יודחו לבסוף, אלא שהם לא יצאו לגלות בכבוד.
פסוק יט:תַּחַת אֲשֶׁר־לֹא־שָׁמְעוּ אֶל־דְּבָרַי, נְאֻם־ה', אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיהֶם אֶת־עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם גם אתם, נְאֻם־ה'.
פסוק כ:וְאַתֶּם שִׁמְעוּ דְבַר־ה', כָּל־הַגּוֹלָה אֲשֶׁר־שִׁלַּחְתִּי מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה, כי עתה ההזדמנות לתקן ולשפר.
פסוק כא:לאחר הנבואה הרחבה על העתיד להתרחש בבבל ובארץ ישראל באות נבואות המתייחסות לאנשים פרטיים שפעלו בקרב בני הגולה שבבבל: כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל, על אַחְאָב בֶּן־קוֹלָיָה וְאֶל, על צִדְקִיָּהוּ בֶן־מַעֲשֵׂיָה, הַנִּבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי שָׁקֶר. על נביאי השקר הללו לא ידוע דבר מלבד האמור כאן. הִנְנִי נֹתֵן אֹתָם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וְהִכָּם לְעֵינֵיכֶם
פסוק כב:וְלֻקַּח מֵהֶם דוגמה ומופת לקְלָלָה לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמֹר, כך יאחלו המקללים זה לזה: "יְשִׂמְךָ ה' כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב, אחאב אֲשֶׁר־קָלָם, שרף אותם מֶלֶךְ־בָּבֶל בָּאֵשׁ. אולי לא הומתו בשרפה רגילה על המוקד, אלא כפשטות הלשון — בייסורים של קלייה אטית.
פסוק כג:יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל, וַיְנַאֲפוּ אֶת־נְשֵׁי רֵעֵיהֶם, וַיְדַבְּרוּ דָבָר בִּשְׁמִי, דבר שֶׁקֶר אֲשֶׁר לוֹא צִוִּיתִם — וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ והעֵד על כך. נְאֻם־ה'.
פסוק כד:וְאֶל־שְׁמַעְיָהוּ הַנֶּחֱלָמִי, שהיה ככל הנראה מחשובי היהודים בבבל, ואולי בעל יומרה נבואית, תֹּאמַר לֵאמֹר׃
פסוק כה:כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: יַעַן אֲשֶׁר אַתָּה שָׁלַחְתָּ בְשִׁמְכָה, בשמך סְפָרִים, איגרות אֶל־כָּל־הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם, וְאֶל־צְפַנְיָה בֶן־מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן וְאֶל־כָּל־הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר, ובהן כתבת:
פסוק כו:"ה' נְתָנְךָ כֹהֵן תַּחַת, במקום יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, כדי לִהְיוֹת פְּקִדִים, להעמיד ממונים בתוך בֵּית ה', לשמור על הסדר, להשגיח לְכָל־אִישׁ מְשֻׁגָּע וּמִתְנַבֵּא שיימצא שם — וְנָתַתָּה אֹתוֹ אֶל־הַמַּהְפֶּכֶת, בית סוהר, או: מכשיר עינויים וְאֶל־הַצִּינֹק לכליאה.
פסוק כז:וְעַתָּה, מאחר שאתה הממונה על הדבר, לָמָּה לֹא גָעַרְתָּ בְּיִרְמְיָהוּ הָעַנְּתֹתִי, שמענתות הַמִּתְנַבֵּא לָכֶם, הרי הוא משוגע מפורסם, ומדוע אינך גוער בו?!
פסוק כח:כִּי עַל־כֵּן, שהרי שָׁלַח אֵלֵינוּ לבָּבֶל לֵאמֹר: אֲרֻכָּה הִיא הגלות הזו, בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ, וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת־פְּרִיהֶן".
פסוק כט:וַיִּקְרָא צְפַנְיָה הַכֹּהֵן אֶת־הַסֵּפֶר הַזֶּה בְּאָזְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא. ירמיהו ידע על המכתב לא רק משום שהיה נביא, אלא מפני שאותו כהן היה ידידותי כלפיו והקריא באוזניו את המכתב שנשלח אליו מבבל. נראה שלא התכוון לעשות דבר בנידון, אלא רק ביקש להראות לירמיהו מה חושבים עליו אנשים מסוימים.
פסוק ל:וַיְהִי דְּבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר׃
פסוק לא:שְׁלַח עַל־כָּל־הַגּוֹלָה לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' אֶל, על שְׁמַעְיָה הַנֶּחֱלָמִי: יַעַן אֲשֶׁר נִבָּא לָכֶם שְׁמַעְיָה — וַאֲנִי לֹא שְׁלַחְתִּיו, וַיַּבְטַח אֶתְכֶם עַל־שָׁקֶר, השלה אתכם בביטחון שווא.
פסוק לב:לָכֵן כֹּה־אָמַר ה': הִנְנִי פֹקֵד, מביא עונש עַל־שְׁמַעְיָה הַנֶּחֱלָמִי וְעַל־זַרְעוֹ — לֹא־יִהְיֶה לוֹ אִישׁ יוֹשֵׁב קבוע בְּתוֹךְ־הָעָם הַזֶּה שבבבל, וְלֹא־יִרְאֶה בַטּוֹב אֲשֶׁר־אֲנִי עֹשֶׂה־לְעַמִּי, לקיימם ולהשיבם, נְאֻם־ה', כִּי־סָרָה דִבֶּר עַל־ה'.
