"ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה אל ד', כי בשלומה יהיה לכם שלום"
הקדמה
נאמר בפרקנו:
א. ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלם אל יתר זקני הגולה, ואל הכהנים ואל הנביאים, ואל כל העם אשר הגלה נבוכדנאצר מירושלם בבלה.
ב. אחרי צאת יכניה המלך והגבירה והסריסים, שרי יהודה וירושלם, והחרש והמסגר מירושלם.
ג. ביד אלעשה בן שפן וגמריה בן חלקיה, אשר שלח צדקיה מלך יהודה אל נבוכדנאצר מלך בבל בבלה לאמר:
ד. כה אמר ד' צב-אות אלקי ישראל לכל הגולה אשר הגליתי מירושלם בבלה:
ה. בנו בתים ושבו, ונטעו גנות ואכלו את פרין.
ו. קחו נשים והולידו בנים ובנות, וקחו לבניכם נשים, ואת בנותיכם תנו לאנשים, ותלדנה בנים ובנות, ורבו שם ואל תמעטו.
ז. ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה אל ד', כי בשלומה יהיה לכם שלום.
ח. כי כה אמר ד' צב-אות אלקי ישראל: אל ישיאו לכם נביאיכם אשר בקרבכם וקסמיכם, ואל תשמעו אל חלמתיכם אשר אתם מחלמים.
ט. כי בשקר הם נבאים לכם בשמי, לא שלחתים, נאם ד'.
י. כי כה אמר ד': כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם, והקמתי עליכם את דברי הטוב, להשיב אתכם אל המקום הזה.
יא. כי אנכי ידעתי את המחשבת אשר אנכי חשב עליכם, נאם ד', מחשבות שלום ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקוה.
יב. וקראתם אתי, והלכתם והתפללתם אלי, ושמעתי אליכם.
יג. ובקשתם אתי ומצאתם, כי תדרשני בכל לבבכם.
יד. ונמצאתי לכם נאם ד', ושבתי את שבותכם, וקבצתי אתכם מכל הגוים ומכל המקומות אשר הדחתי אתכם שם, נאם ד', והשבתי אתכם אל המקום אשר הגליתי אתכם משם.
פירושו של פסוק ז' לכאורה פשוט: ירמיהו הנביא שלח ספר, כלומר: מכתב, לבני יהודה שגלו בגלות יהויכין, וכתב בו שעליהם לדעת שהם ישארו בגלות שבעים שנה, ושלא יאמינו לנביאי השקר שאומרים להם שהם יחזרו ארצה בזמן הקרוב, תוך שנתיים. לכן עליהם גם להתפלל לשלומה של בבל שבה הם נמצאים.
אבל סופו של הפסוק קצת קשה: מה פירוש "כי בשלומה יהיה לכם שלום"?
נאמרו על כך מספר הסברים, שיובאו בסמוך. בהמשך המאמר נראה פירוש אחר לגמרי לפסוק זה.
א. הפירוש הפשוט
1. דברי התרגום יונתן
את הפירוש הפשוט כתב כבר התרגום יונתן שם: "ותבעו ית שלם קרתא דאגליתי יתכון לתמן, וצלו עלה קדם ד', ארי בשלמה יהי לכון שלם". כלומר: "ודרשו את שלום העיר שהגליתי אתכם לשם, והתפללו עליה לפני ד', הרי בשלומה יהיה לכם שלום".
2. הוספת ה"מצודת דוד"
כן פירש ה"מצודת דוד", והסביר יותר את סוף הפסוק על פי משנה במסכת אבות: "כי בשלומה - כשיהיה בה שלום יהיה גם לכם שלום, כמאמר חכמינו ז"ל: 'הוי מתפלל בשלומה של מלכות' (אבות פ"ג מ"ב)".
3. הוספת ה"מחזור ויטרי"
המקור לקשר בין פסוקנו לבין המשנה במסכת אבות מופיע כבר ב"מחזור ויטרי" (סימן תכו), שהסביר יותר את המשמעות של סיום הפסוק:
בשלומה של מלכות - אפילו באומות העולם, שאלמלא מוראה... שאילולי לא היתה יראתה של מלכות עלינו, איש אל רעהו חיים בלענו. היינו בולעים אחד את חברו כשהן חיים. ולשון המקרא הוא 'נבלעם כשאול חיים' (משלי א, יב). וכן הוא אומר: 'ודרשו את שלום העיר... כי בשלומה יהיה לכם שלום' (ירמיה כט, ז). שיהיה עליכם מוראת מלכות, שמתוך כך בני המקום שלמים זה עם זה, ואינם מתגרים זה בזה, ושלום בכל עבדיו שלא יבטחו למרוד בו.
4. הוספת ה"אבודרהם"
כן כתב בספר "אבודרהם" בדיני קריאת התורה, ולמד מכאן הלכה לדורות:
ונהגו לברך את המלך ולהתפלל לד' שיעזרהו ויאמצהו על אויביו, שכן כתוב: 'ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה אל ד', כי בשלומה יהיה לכם שלום' (ירמיה כט, ז). ושלום העיר הוא שיתפלל לד' שינצח המלך את אויביו.
ואמרינן בפרק קמא דעבודה זרה (ג, ע"ב): אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי דכתיב: 'ותעשה אדם כדגי הים כרומש לא מושל בו' (חבקוק א, ד)? מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, אף בני אדם, אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. והיינו דתנן (אבות פ"ג מ"ב): רבי חנניא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכו'.
5. חידושו של החיד"א
החיד"א בפירושו "חומת אנך" שם כתב הסבר נוסף למלים "כי בשלומה יהיה לכם שלום": לא רק מהצד הבטחוני, אלא גם מצד השפע האלקי. זו לשונו:
ודרשו את שלום העיר... כי בשלומה יהיה לכם שלום - אפשר כי בהיות ישראל בארץ יושפע שפע רב על ארץ ישראל, ומשם יגיע שפע לשרים ולחוץ לארץ. ובגלות יבא השפע לשר המושל על האומה אשר ישראל תחתיה בגלות, ומשם יבא השפע לישראל, וזהו שאמר: 'את שלום העיר... כי בשלומה יהיה לכם שלום'. כי השפע בא אל השר למעלה, ומשם בא לישראל, וזהו 'כי בשלומה יהיה לכם שלום', ולכן 'דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה', כי השר של הארץ ההיא יקח השפע, והוא ישפיע לכם.
כעין זה בקיצור כתב גם המלבי"ם: "ודרשו את שלום העיר - כי תקבלו השפע על ידי בבל, והם יקבלו ראשונה, וזהו שאמר: 'כי בשלומה יהיה לכם שלום'".
ב. פירוש המדרשים
במספר מדרשים מצאנו שהם הסבירו את הפסוק לגמרי אחרת: ירמיהו כתב לבני הגולה שהם צריכים לדרוש לא את שלומה של בבל, אלא את שלומה של ירושלים!
1. דברי מסכת דרך ארץ
כך נאמר במסכת דרך ארץ בפרק השלום (הלכה כ): "אמר ר' יהושע בן לוי: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם גרמתם להחריב את ביתי ולהגלות את בני, היו שואלין בשלומה ואני מוחל לכם, הדא הוא דכתיב: 'שאלו שלום ירושלם' (תהלים קכב, ו), ואומר: 'ודרשו את שלום העיר' (ירמיה כט, ז), ואומר: 'יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך' (תהלים קכב, ז), ואומר: 'למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך' (שם, ח).
2. דברי משנת רבי אליעזר
כן אמרו גם במשנת רבי אליעזר (פרשה ד): מנין לדרוש זה את שלום זה, ולדבר זה על זה שלום, שנאמר: 'אלה הדברים אשר תעשו' [(זכריה ח, טז) והמשך הפסוק הוא: "דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם"]. וכשם שחייבין אנו לדרוש זה את שלום זה, כך אנו חייבין לבקש שלום עירנו ומקדשינו, שנאמר: 'ודרשו את שלום העיר' (ירמיה כט, ז).
3. דברי המדרש תנחומא
כן אמרו גם במדרש תנחומא בפרשת ויגש (י):
בא וראה כל צרות שאירע ליוסף אירע לציון:
ביוסף כתיב: 'וישראל אהב את יוסף', בציון כתיב: 'אוהב ד' שערי ציון' (תהלים פז).
ביוסף כתיב: 'וישנאו אותו', בציון: 'נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה' (ירמיה יב).
ביוסף: 'והנה אנחנו מאלמים אלומים', בציון: 'בא יבא ברנה נושא אלמותיו' (תהלים קכו).
ביוסף: 'המלוך תמלוך עלינו', בציון: 'אומר לציון מלך אלקיך' (ישעיה נב).
ביוסף: 'ויחלום יוסף חלום', בציון: 'בשוב ד' את שיבת ציון היינו כחולמים' (תהלים קכו).
ביוסף: 'הבא נבא אני ואמך להשתחות לך ארצה', בציון: 'אפים ארץ ישתחוו לך' (ישעיה מט).
ביוסף: 'ויקנאו בו אחיו', בציון: 'קנאתי לציון קנאה גדולה' (זכריה ח).
ביוסף: 'לך ראה נא את שלום אחיך', בציון: 'ודרשו את שלום העיר' (ירמיה כט).
4. דברי רב עמרם גאון
גם רב עמרם גאון בסידורו (סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר תפילה) כתב: "והיכן מתרוממות קרנות צדיק? בירושלים. שנאמר: 'ודרשו את שלום העיר' (ירמיהו כט, ז)".
ג. מה ראו המדרשים להסביר את הפסוק על ירושלים?
יש לשאול: מה ראו המדרשים להסביר את הפסוק על ירושלים? והרי הפשט הפשוט של הפסוק הוא על בבל, כמו שתרגם יונתן, וכמו שראינו במפרשים שהובאו בפ"א!
1. הסבר על פי הפשט
נראה שהמדרשים התקשו בקושי שרמז הרד"ק.
כך כתב הרד"ק: "כי בשלומה יהיה לכם שלום - כל זמן שתמשך הגלות, כי בחרבן בבל היה להם יותר שלום - שיצאו מהגלות".
כלומר: וכי בשלומה של בבל יהיה לנו שלום?! וכי לא העדיפו הגולים שבבל תפול, והם יוכלו לשוב לירושלים?! לכן העדיפו המפרשים להסביר שהמלים "בשלומה יהיה לכם שלום" מתיחסות לירושלים!
2. הסבר על פי גזרה שוה
עוד רואים בדברי מסכת דרך ארץ בפרק השלום שלמדו זאת מגזרה שוה: "היו שואלין בשלומה ואני מוחל לכם, הדא הוא דכתיב: 'שאלו שלום ירושלם' (תהלים קכב, ו), ואומר: 'ודרשו את שלום העיר' (ירמיה כט, ז)". כלומר: כיון שנאמר בספר תהלים "שאלו שלום ירושלים" מתאים שגם האמור כאן: "דרשו את שלום העיר" מתיחס לירושלים.
ד. כיצד הסבירו המדרשים את תחילת הפסוק?
אבל עדיין קשה: כיצד ניתן לפרש את תחילת הפסוק: "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה" על ירושלים?
כתב הרב ראובן מרגליות בספרו "המקרא והמסורה" (סימן יט), אחרי שהביא את המדרש תנחומא ואת המשנת רבי אליעזר: "מסגנונם ניכר כי בדבריהם אלו לא באו לדרוש מקרא זה על ציון, כי אם הבנתם זו היתה בעיניהם עצם פשוטו של מקרא.
ואמנם כן יתאימו הדברים במובן זה לרוח כל הפרשה, שבה הובטחו על שיבת ציון, וראה בבלי ראש השנה ל ע"א: 'ציון היא, דרש אין לה' - מכלל דבעי דרישה'.
וגם עומק הפשט המילולי יונח על פי הסגולה שמצאו חוקרי השפה בזמן שהיתה מדוברת בפי העם, והיא 'עולה ויורד באותיות', כאשר מלה אחת מתחלת באותה אות שסיימה בה המלה שנתבטאה מקודם, תשמש האות למעלה וגם למטה, וכאילו נכתב: 'ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם משמה'. לא יסובו דברי הנביא על בבל כי בשלומה יהיה לכם שלום על הארץ העקובה מדם עם הגולה, הארץ שעליה נאמר: 'אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע' (תהלים קלז, ט), אך על ציון בית חיינו, כהבנת חכמינו".
יהי רצון שנדרוש כל הזמן את ירושלים, ונזכה לראות בקרוב בשלמותה של ירושלים, בהיות בית המקדש בנוי בתוכה.