פריה ורביה במצבים קשים

כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְכָ֨ל־הַגּוֹלָ֔ה אֲשֶׁר־הִגְלֵ֥יתִי מִירֽוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה׃
קְח֣וּ נָשִׁ֗ים וְהוֹלִידוּ֮ בָּנִ֣ים וּבָנוֹת֒ וּקְח֨וּ לִבְנֵיכֶ֜ם נָשִׁ֗ים וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיכֶם֙ תְּנ֣וּ לַֽאֲנָשִׁ֔ים וְתֵלַ֖דְנָה בָּנִ֣ים וּבָנ֑וֹת וּרְבוּ־שָׁ֖ם וְאַל־תִּמְעָֽטוּ׃
(ירמיה כט ד,ו)

חובת מצוות פריה ורביה קיימת אפילו במצבים קשים, כפי שלמדנו בגמרא שבזמן גזירתו של פרעה " 'וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי'(שמות ב א) – להיכן הלך? - אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע: 'כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ'(שמות א כב), אמר: לַשָּׁוְא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות! פרעה לא גזר אלא בעולם הזה (שנולדים ומתים, וחוזרים וחיים הן לעולם הבא, רש"י), ואתה בעולם הזה ולעולם הבא (שכיון שאינם נולדים – אינן באין לעולם הבא, רש"י)! פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק, בוודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר: 'וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ'(איוב כב כח)! עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן. וַיִּקַּח?! ויחזור מיבעי ליה! אמר רבי יהודה בר זבינא: שעשה לה מעשה ליקוחין, הושיבה באפריון, ואהרן ומרים מרקדין לפניה, ומלאכי השרת אמרו: 'אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה'(תהלים קיג ט) "(סוטה יב.).

ובמדרש:

כשהיו ישראל מלין את בניהם במצרים, היו המצריים אומרים להם: למה אתם מלין את בניכם? והלוא לאחר שעה יהא משליכין אותו בנהר! ואומרים להם ישראל: אנחנו נמול אותם, ואחר כך עשו להם כרצונכם. וכשהיו ישראל עושין שבעת ימי המשתה, היו המצריים אומרים להם: למה אתם עושים שבעת ימי המשתה? והלוא לאחר שעה מוציאין אותו לעינוי! ואמרו להם ישראל: אנחנו נעשה שבעת ימי משתה, ואחר כך עשו לנו כרצונכם, המת ימות, והנהרג ייהרג, והבא בחיים יחיה.
(תנא דבי אליהו רבה כג י)

וכן כתב ר' מאיר שמחה מדווינסק, שמה שנאמר: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ וכו' וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ" (בראשית ט ז), בא להורות, "אף בשעה שיש חרב ושפיכות דם הרבה, אין לכם להביט על זה, כי אנכי אדרוש את נפש האדם ושופך דם האדם הוא ישפך, רק אתם פרו ורבו, ולא תאמרו למה נלד לבהלה ולכליון, מוטב שיהיה כלה מאליו, אין לכם להביט על זה! ולכן כתיב (=כתוב) בשאילתות דרב אחאי... דמצוה ליקח נשים ולהוליד בנים מקרא דירמיה(=מהכתוב בירמיה), דאמר (=שאמר): 'קחו לכם נשים והולידו בנים'(ירמיה כט ו). כוונתו, דאף (=שאף) בעת הגזירה והגלות – מצוה לפרות ולרבות, כמו ירמיה שציווה לבני הגולה בבבל"(משך חכמה בראשית ט ו).

באדיבות הרב, מתוך ספרו 'פניני הלכה'