פסוק א:בקבק. כן שם הכלי שפיה צר על כי בעת ישופך ממנה נשמע כעין קול בקבק וכן ובקבק דבש (מ״א יד):
פסוק א:יוצר חרש. אומן חרס:
פסוק ב:גיא בן הנם. כן שם המקום:
פסוק ג:תצלנה. ענין תנועת הרעש וכן לקול צללו שפתי (חבקוק ג׳:ט״ז):
פסוק ד:וינכרו. מלשון נכר וזרות:
פסוק ז:ובקותי. ענין ריקות כמו הבוק תבוק הארץ (ישעיהו כ״ד:ג׳) והוא לשון נופל על לשון בקבוק:
פסוק ח:ולשרקה. ענין השמעות קול בקבוץ השפתים ודרכו לעשותו כשרואים דבר חשוב שנחרב:
פסוק ט:במצור. ענין הקפת גייסות סביבות העיר לכבשה ולהצר להם:
פסוק ט:ובמצוק. יציקו מל׳ צוקה וצרה:
פסוק יא:להרפה. הוא מלשון רפואה ועם כי היא בה״א ור״ל לתקנה ואמר בל׳ שאלה וכן וירפא את מזבח ה׳ (מ״א יח):
פסוק טו:ערפם. הוא אחורי הפנים: