פסוק א:נבואת פורענות נוספת שמעורב עמה מעשה סמלי: כֹּה אָמַר ה': הָלֹךְ וְקָנִיתָ בַקְבֻּק של יוֹצֵר חָרֶשׂ, קדר. וּמִזִּקְנֵי הָעָם וּמִזִּקְנֵי הַכֹּהֲנִים ילכו אתך.
פסוק ב:וְיָצָאתָ אֶל־גֵּיא בֶן־הִנֹּם שמדרום-מערב לחומות ירושלים, אֲשֶׁר מול פֶּתַח שַׁעַר הַחַרְסִית, וְקָרָאתָ, הכרז שָּׁם אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ,
פסוק ג:וְאָמַרְתָּ: שִׁמְעוּ דְבַר־ה' מַלְכֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם. כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר כָּל־שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה, יצלצלו אָזְנָיו כמו לאחר שמיעת קול רעש חזק ופתאומי. כלומר, המאורעות יזעזעו את שומעיהם.
פסוק ד:יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבֻנִי וַיְנַכְּרוּ אֶת־הַמָּקוֹם הַזֶּה, הכניסו פולחן נכרי אל גיא בן הִנֹּם היפה שבקרבת העיר, ובכך הפכוהו למקום זר ומנוכר, וַיְקַטְּרוּ־בוֹ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּם, הֵמָּה וַאֲבוֹתֵיהֶם וּמַלְכֵי יְהוּדָה, וּמָלְאוּ אֶת־הַמָּקוֹם הַזֶּה דַּם נְקִיִּם. בפולחן המולך משמשים העבודה הזרה והרצח זה בצד זה.
פסוק ה:וּבָנוּ במקום ההוא אֶת־בָּמוֹת, מבנים מוגבהים לפולחן הַבַּעַל, לִשְׂרֹף אֶת־בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל. ייתכן שהמולך לא היה אליל לעצמו, אלא כינוי לפולחן מסוים שנעשה לבעל ולאחרים שכלל טקסי שרפה של ילדים כקרבן ממש, ולא רק באופן סמלי, פולחן אֲשֶׁר לֹא־צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל־לִבִּי.
פסוק ו:לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים, נְאֻם־ה', וְלֹא־יִקָּרֵא לַמָּקוֹם הַזֶּה עוֹד הַתֹּפֶת, ייתכן שהעמק נקרא 'התופת' על שם מוקדי האש והצעקות, וְגֵיא בֶן־הִנֹּם, כִּי אִם־גֵּיא הַהֲרֵגָה.
פסוק ז:ובעקבות הבקבוק שבידו – וּבַקֹּתִי, אפרוץ ואוציא, ארוקן אֶת־עֲצַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְהִפַּלְתִּים בַּחֶרֶב לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וְנָתַתִּי אֶת־נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ,
פסוק ח:וְשַׂמְתִּי אֶת־הָעִיר הַזֹּאת לְשַׁמָּה, לשממה וְלִשְׁרֵקָה, לתדהמה. כֹּל העֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם, ישתומם וְיִשְׁרֹק עַל־כָּל־מַכֹּתֶהָ –
פסוק ט:במקום לשרוף את בניהם ובנותיהם לעבודה זרה – וְהַאֲכַלְתִּים אֶת־בְּשַׂר בְּנֵיהֶם וְאֵת בְּשַׂר בְּנֹתֵיהֶם וְאִישׁ בְּשַׂר־רֵעֵהוּ יֹאכֵלוּ, בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק, במצוקה אֲשֶׁר יָצִיקוּ לָהֶם אֹיְבֵיהֶם וּמְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם.
פסוק י:וְשָׁבַרְתָּ את הַבַּקְבֻּק לְעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים אוֹתָךְ, אתך.
פסוק יא:וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת: כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת־הָעָם הַזֶּה וְאֶת־הָעִיר הַזֹּאת, כַּאֲשֶׁר יִשְׁבֹּר אדם אֶת־כְּלִי הַיּוֹצֵר, אֲשֶׁר לֹא־יוּכַל לְהֵרָפֵה, להירפא, להיתקן עוֹד, וּבְתֹפֶת יִקְבְּרוּ את ההרוגים מֵאֵין מָקוֹם לִקְבּוֹר. המקום ששימש מרכז לפולחן זר, ייהפך למתחם קבורה, מאין מקום. כנראה גם עובדי האלילים ראו במתים גורמים המטמאים טקסים ומזבחות.
פסוק יב:כֵּן־אֶעֱשֶׂה לַמָּקוֹם הַזֶּה, נְאֻם־ה', וּלְיוֹשְׁבָיו, וְלָתֵת אֶת כל הָעִיר הַזֹּאת כְּתֹפֶת –
פסוק יג:וְהָיוּ בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וּבָתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה כִּמְקוֹם מוקדי הַתֹּפֶת הַטְּמֵאִים. כך אעשה לְכֹל הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ, העלו באש קטורת או תקרובת עַל־גַּגֹּתֵיהֶם לְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְהַסֵּךְ, ניסכו נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים. התופת עתידה להיות מקום של חורבן, שממה ומוות, וכך תהיה העיר כולה.
פסוק יד:תחילה התלוו אל ירמיהו מעט אנשים שהסכימו ללכת אתו. וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ מֵהַתֹּפֶת אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לשָׁם לְהִנָּבֵא, וַיַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית־ה' וַיֹּאמֶר אֶל־כָּל־הָעָם שעמד שם:
פסוק טו:כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי מֵבִי אֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְעַל־כָּל־עָרֶיהָ הסמוכות לה אֵת כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלֶיהָ, כִּי הִקְשׁוּ יושבי הערים אֶת־עָרְפָּם לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ אֶת־דְּבָרָי.
