פסוק א:כה אמר ה' הלוך וקנית בקבוק וגומר עד ויבא ירמיהו מהתופת וגומר. צוה ה' לנביא בנבואה הזאת ז' דברים. הראשונה, שיקנה בקבוק רוצה לומר שבקנין יביאהו אליו לא נתון במתנה ולא שאול. והשנית, שיהיה בקבוק שהוא כצלוחי' ולא כלי אחר. והשלישית, שיהיה הבקבוק יוצר חרש רוצה לומר שיהיה מחרש אדמה לא מעץ ולא מנחשת ולא מדבר אחר. הרביעית, שיוליך עמו לזה המעשה מזקני הכהנים ומזקני העם. הה', שיעשה זה בגיא בן הנום אשר פתח שער החרסית. הששית, שיקרא שמה דברי הנבואה שזכר כאן. הז', שישבור שם הבקבוק ויאמר ככה אשבור את העם הזה וגומר ולא יוכל להרפא. וראוי לומר מה צורך היה בכל המעשים האלה ועל מה יורו ואומר שהיה הבקבוק רומז לבני יהודה ולירוש', ושהיה הוראתו כפי שמו מלשון בוקק הארץ (ישעיה כד, א), בוקה ומבוקה ומבולקה (נחום ב, יא) שהוא ענין הריקות, ולפי שהיו בני יהודה ריקים במחשבותיהם ועצתם כמו שאמר ובקותי את עצת יהודה וירושלם והיה עתידה ירושלם להיות בוקה וריקה מעמה, לכן צוה שיקח בקבוק שהוא מורה על שני ריקיות ריקות עצת העם וריקות ירושלם מאנשי', ומפני זה לא צוה בכלי אחר אלא בבקבוק המורה על שני רקיות האחד בק והשנית בוק המורה על ריקות העם ועל ריקות העיר, וצוה אותו שיקנהו כמו שהקדוש ברוך הוא קנה את ארצו ואת עמו כמו שאמר (שמות טו, טז) עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית וכן בדברי חכמים ז"ל (אבות פ"ו, מ"י) מהחמשה קנינים שקנה הקדוש ברוך הוא בעולמו היה ישראל קנין אחד והארץ קנין אחד, וצוה אותו שיהיה בקבוק יוצר חרש כדי שישבר מהרה ולא יוכל להרפא כמו שיזכור אחר זה, וצוה אותו רביעית שיעשה זה לפני זקני הכהנים וזקני העם כדי להעיר לבבם שתחרב בית ה' ויתבטלו הכהנים מעבודתם וירושלם תשומם מזקניה, ואתה תדע שלא יחסר הפסוק הזה והולך עמך כמו שחשב הרד"ק כי זה כבר נכלל באומרו הלוך וקנית שמלת הלוך ענינה הולך עמך ולפי שאמר שתי גזרות אחד הלוך והשנית וקנית ביאר ראשונה מאן דסמיך ליה שהוא וקנית באומרו בקבוק יוצר חרש ואחר כך פי' על מלת הלוך וגומר מזקני הכהנים וגומר שיוליכם עמו שם.
פסוק ב:וצוהו חמשית שיעשה המעשה ההוא בגיא בן הינם שהוא סמוך לירושלם לפתח שער החרסית שמשער החרסית יוצאים לגיא בן הנום, והוא היה שער א' משערי העזרה המכוון כנגד זריחת השמש מלשון האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט, ז), וחכמים ז"ל אמרו כי היה שער החרסית שער האשפה ששם זורקים חרשים הנשברים והוא יותר נכון כאלו הבקבוק יוצר חרש היה מקומו שער החרסית כי חרס הוא כמו חרש והיה אם כן לשון נופל על הלשון, והענין כולו שבעבור שהיה העונש הזה על עון עבודת הבעל בגיא בן הנום בתופת היה ראוי ששם יעשו המעשה והרמז הזה.
פסוק ג:וצוהו ששית שינבא שמה הנבואה הזאת כדי שיהיה מקום הרשע שמה המשפט והיא ראשונה בהודעת הרעה אשר תבוא בכלל על ירושלם אשר כל שמעיו תצלנה אזניו כי בהיות הקול עצום יעשה צלילה באזנים וכן יעשה שמועת הרעה הזאת, ושיבאר עוד העון שבעבורו נתחייבו ברעה ההיא והוא אומרו (ד) יען אשר עזבוני וינכרו את המקום הזה ר"ל שעזבו את ה' ועבדו אלהי הנכר בארץ הקדושה המיוחדת להנהגתו יתברך וזהו וינכרו מלשון נכרי, ואומרו ויקטרו לאלהים אחרים אשר לא ידעום המה ואבותיהם אין ענינו שהמה ואבותיהם לא ידעו אותם האלוהות אלא שעזבו את השם וינכרו את ירושל' המה ואבותיהם ומלכי יהודה, ומלבד העבודה זרה עוד מלאו דם נקיים את המקום הזה שהוא גיא בן הנום, ויתחברו אם כן שמה עבודה זרה ושפיכות דמים.
פסוק ה:וביאר מהו דם הנקיים באומרו ובנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש עולות לבעל רוצה לומר שהיו עושים מהם עולות כולם כליל בשרפם אותם לעבודת הבעל שהוא השמש אשר לא צויתי כלומר בתורתי לעשות עולה וזבח מהבנים, ולא דברתי לאברהם בענין העקידה שישרוף את בנו כי לא היתה כוונתי שיהרגהו אלא שיעלהו על המזבח במקום עולה כי לא עלתה על לבי דבר אחר, (ו) ולכן מפני הרעות האלה לא יקרא למקום הזה עוד התופת כמו שהיה שמו מפני הנגונים שהיו מנגנים שם בתוף בעת שהיו עושים אותה עבודה כדי שלא ישמעו אבות הנערים ואמותיהם צעקת הילדים בעת שריפתם ולא ירך לבבם, אבל יקראו אותו מקום גיא ההריגה לרוב העם שיהרגו שמה.
פסוק ה:וביאר נמשל הבקבוק בשני חלקיו אם מפאת בני יהודה ויושבי ירושלם שיהיו בוקים באומרו (ז) ובקותי את עצת יהודה וירושלם במקום הזה רוצה לומר שלא תתקיים עצתם אבל תהיה תמיד עצה ריקה בוקה ומבולקה לפי שיפלו שמה ביד אויביהם, (ח) ואם מפאת העיר אמר ושמתי את העיר הזאת לשמה ולשרקה ותהיה בוקה גם כן, (ט) ותחת כי היו שורפים בניהם לבעל תבא עליהם כל כך מהצרה שיאכלו בשר בניהם ובנותיהם ורעיהם בצרה ודוחק המצור והמצוק שיציקו להם אויביהם.
פסוק י:ואחרי שזכר הנרמז במשל הבקבוק צוהו ושברת הבקבוק לעיני האנשים ההולכים אותך והם זקני הכהנים וזקני העם שזכר למעלה, (יא) ואמרת אליהם אינני עושה זה מעצמי אבל כה אמר השם צבאות ככה אשבור את העם הזה ואת העיר הזאת, הנה ביאר צורך כלי בקבוק שמורה על שתי בקיות ורקיות שהם אחד כנגד העם ואחד כנגד ירושלם, ושיהיה הבקבוק יוצר חרש רוצה לומר לא מנחשת ולא מברזל ולא מעץ אלא מחרש כדי שישבר מהרה ולא יוכל להרפא, ולמה יעשה אותו מעשה באותו המקום כמו שאמר ובתופת יקברו מאין מקום לקבור כי יהיו ההרוגים כל כך רבים שלא תכיל אותם הארץ, (יב) ומלבד שתהיה עיר ירושלם כתופת (יג) הנה בתי ירושלם ובתי מלכי יהודה הטמאים יהיו במקום התופת רוצה לומר לקבור ההרוגים שמה והם הבתים אשר קטרו על גגותיהם לכל צבא השמים. והותרו עם מה שפירשתי בזה השאל' הרביעית והחמישית:
פסוק יד:ויבא ירמיהו מהתופת וגו' עד סוף הנבואה. סיפר הכתוב שכאשר בא וחזר ירמיה מהתופת מלעשות מעשה הבקבוק עמד בחצר בית השם ואמר אל כל העם (טו) בשם השם שהוא יביא על ירושלם ועל כל ערי יהודה את כל הרעה אשר דבר עליה, והיה זה כדי שידעו כל הנבואה שניבא שמה בפני הכהנים והזקנים, ובעבור שהכהנים והזקנים לא יעלימוה הלך ירמיהו לחצר בית השם וסיפר שמה הנבואה שניבא על הבקבוק:
